וכאן אבאר, איך לנתח מקרה לדוגמא שבו ילד מרביץ, כדי למנוע ממנו להרביץ. כאשר מניתוח המקרה הזה, יהיה ניתן כמובן ללמוד למקרים אחרים. וההתמקדות כאן, היא בקו החשיבה שבו מנתחים מקרה שכזה.

אז שלב ראשון, מהן העובדות? העובדות הן, שבסיטואציות מסוימות הילד מרביץ ומתנהג באלימות.

שלב שני, מה המטרה שלנו? המטרה היא לגרום לילד להפסיק להרביץ ולהיות אלים.

ועכשיו לפני שאנחנו מנסים לחשוב מה לעשות כדי לגרום לילד להפסיק להרביץ, לפני כן צריכים לדעת לנתח את המצב ולהבין אותו. כי לפני שמחפשים תשובה, צריכים להבין את השאלה ואת הפתרון.

אז מה ידוע לנו? ידוע לנו, שבן אדם בוחר לעשות את מה שהוא חושב שיעשה לו יותר טוב מרע, בהנחה שיש לבן אדם בחירה חופשית, שזה מה שאנחנו מניחים כאן. כי אנחנו מניחים שהילד בוחר בבחירה חופשית שלו, להרביץ ולהיות אלים / להתנהג בצורה כלשהי. אז אם הילד מרביץ, זאת אומרת שהילד חושב שיהיה לו יותר טוב מאשר רע, כאשר הוא ירביץ.

ומכאן בעצם נסיק, שכדי לגרום לילד להפסיק להרביץ, לשם כך צריך לגרום לילד להבין, שאם הוא ירביץ, יהיה לו יותר רע מטוב. או לכל הפחות שהוא לא יחשוב שלהרביץ יעשה לו יותר טוב מאשר רע. ואיך עושים את זה?

באמצעות 1 - שנגרום לו להבין שאם הוא ירביץ יהיה לו יותר רע מאשר אם הוא לא ירביץ. 2 - באמצעות זה שנגרום לו להבין, שאם הוא לא ירביץ יהיה לו יותר טוב, מאשר אם הוא ירביץ.

ועכשיו שוב, לפני שאנחנו חושבים איך לגרום לילד לחשוב שיהיה לו יותר רע מאשר טוב אם הוא ירביץ, לפני כן אנחנו צריכים להבין את הבעיה עצמה יותר לעומק. דהיינו, להבין למה בעצם הילד כרגע מרביץ.

אז מה ידוע לנו? ידוע לנו, שאם הילד מרביץ כי הוא חושב שלהרביץ יעשה לו יותר טוב מאשר רע, זה בעצם אומר, שלפני שהילד מרביץ, הוא מרגיש רע ממשהו, והוא חושב, שאם הוא ירביץ, הוא ירגיש יותר טוב / פחות רע, מאשר אם הוא לא ירביץ.

וזה בעצם אומר, שבאפשרותנו למנוע מהילד להרביץ ב 3 דרכים. 1 - לגרום לו לא להרגיש רע מלכתחילה, כדי שהוא מלכתחילה לא ירצה להרביץ. 2 - לגרום לו להכיר דרך נוספת מה לעשות כאשר רע לו, שהיא לא תהיה להרביץ, אלא משהו אחר שמקובל עלינו. 3 - לגרום לו להבין, שגם אם הוא מרגיש רע, וגם אם הפתרון היחידי הוא להרביץ, עדיין אם הוא ירביץ, יהיה לו עוד יותר רע, מאשר אם הוא לא ירביץ.

ובפועל, צריך לעשות את 3 הפתרונות הנ"ל במקביל. אבל כמובן שאנחנו נעדיף להתמקד בעיקר בסעיף 1. שהוא, איך גורמים מלכתחילה לילד שלא ירצה להרביץ, באמצעות זה שמלכתחילה לא יהיה לו רע. ואח"כ בסעיף 2, שילמד מה לעשות כאשר רע לו, גם בלי להרביץ. ורק אח"כ סעיף 3, שיבין שלהרביץ יעשה לו רע.

אז איך גורמים לכך שלילד לא יהיה רע? אז לפני שמחפשים פתרונות, צריך להבין את השאלה. אז מה זה רע? רע זה כאשר המציאות נגד רצונו של האדם. כאשר האדם חושב שהוא רוצה משהו + האדם חושב שקורה אחרת, רע לו. ולכן, יש 2 דרכים לגרום לכך שלבן אדם לא יהיה רע. 1 - לשנות את מה שהוא חושב שקורה, דהיינו, לשנות את המציאות. 2 - לשנות את מה שהוא חושב שהוא רוצה, דהיינו, לשנות את הרצון.

וזה בעצם אומר, שכאשר הילד כועס, יש אפשרות למנוע את זה, או על ידי זה שנעשה בדיוק את מה שהילד רוצה שנעשה, וככה המציאות תהיה כרצונו של הילד. או שנגרום לילד לרצות את מה שקורה, וככה הילד לא יכעס / יכעס פחות / פחות ירצה להרביץ וכולי.

וכמובן שלא ניתן תמיד לעשות את מה שהילד רוצה, ולכן ננסה לראות, איך גורמים לילד לרצות את מה שקורה, כדי שהוא לא יכעס ושלא ירביץ כתוצאה מכך?

וגם כאן, לפני שננסה למצוא רעיונות איך לגרום לילד לרצות את מה שקורה / לא להתנגד למה שקורה, נשאל, למה בעצם הילד לא רוצה את מה שקורה. ז"א צריך לקחת סיטואציות לדוגמא שהילד כועס בהן עד כדי אלימות, וננסה להבין, מה כ"כ מכעיס את הילד?

ומכאן כבר כל מקרה לגופו. להבין מה בדיוק הילד מרגיש בסיטואציות מסוימות. אבל לצורך הדוגמא, נניח שמדובר בסיטואציות שהילד מרגיש שהוא לא מקבל בדיוק את מה שהוא רוצה, ולכן הוא כועס. אז נשאל, ולמה מלכתחילה הילד חושב שהוא צריך לקבל בדיוק את כל מה שהוא רוצה, בדיוק איך שהוא רוצה, בדיוק מתי שהוא רוצה?

וכאן כמובן הפוקוס יעבור אל ההורים והמחנכים. שאם ההורה עצמו מאמין, שהוא חייב שהמציאות תהיה כרצונו, וכאשר רע להורה, הוא ישר בוחר באפשרות של לשנות את המציאות, הרי שממילא המסר הזה מועבר בתת מודע, גם לילד. ומרגילים את הילד לחשוב, שלהרגיש טוב אפשרי, רק כאשר קורה מה שאתה רוצה בדיוק. ואז הילד הופך להיות כעסן ואלים.

ובגדול הרעיון הוא, שההורים צריכים להיות מודעים לכך, שכאשר הם חושבים שטוב פירושו שהמציאות היא בדיוק מה שהם רוצים, אז הם מרגילים...