עכשיו האם ילדים חייבים לרצות שההורים שלהם יאהבו אותם, יש המון טיפולים רגשיים שמסבירים לך שהסיבה שרע לך בחיים זה בגלל שההורים שלך לא מספיק אהבו אותך, לא מספיק אהבו אותך לא קיבלת אהבה מההורים שלך "ההורים שלי לא אהבו אותי אהבו אותי לא אהבו אותי" עכשיו השאלה היא מה האמת האם באמת זה נכון כל התיאוריה שאומרת שבן אדם צריך שההורים שלו יאהבו אותו זאת השאלה.

ש: קודם כל האם זה מחויב שיהיו הורים אולי זה לא ההורים אולי הוא גר בבית יתומים.

אליעד: אתה הבנת את השאלה?

ש: כן.

אליעד: יש איזו התניה בסיסית בחברה שילד אמור לקבל אהבה מההורים ואם הוא לא קיבל אהבה מההורים אז משהו נדפק אצלו יש התניה כזאת השאלה אם היא נכונה.

ש: אני רוצה לחדד האם השאלה מתכוונת להורים הביולוגים.

אליעד: הורים שגידלו אותו לצורך העניין, אתה נתקלת פעם בטיפול ואז בטיפול "כן כי אמא שלך לא מספיק אהבה אותך כי אבא שלך לא מספיק אהב אותך כי הם אהבו אח אחד יותר ממך כי אותך אהבו פחות אותו אהבו יותר" כל מיני סיפורים כאלה.

ש: אני חושב שיש בזה משהו אני חושב שיש בזה מן האמת.

אליעד: יש בזה הרבה "למה אתה לא מעריך את עצמך? כי הם לא העריכו אותי, למה זה? כי הם לא אהבו אותי" השאלה אם זאת האמת.

ש: אני חושב שזה לא בדיוק ככה אני חושב זה השאלה מה הילד מרגיש ביחס לאחרים, שאלת האם המחויב שההורים לא אהבו את הילד.

אליעד: כן זאת השאלה הראשונה, לא אם מחויב שההורים יאהבו את הילד האם מחויב שהילד ירצה שההורים יאהבו אותו האם יכול להיות ילד שההורים שלו בכלל לא יאהבו אותו והוא לא אכפת לו בכלל זה לא משנה לו לא מזיז לו.

ש: קודם אני חושב שלא זה לא מחויב.

אליעד: לא מחויב.

ש: הילד ירצה שלא לא מחויב.

אליעד: עכשיו למי יש אינטרס להגיד שזה כן מחויב, למי יש אינטרס לספר שזה מחויב שילד ירצה שההורים שלו יאהבו אותו למי יש אינטרס.

ש: לילד שלא קיבל אהבה.

אליעד: תראה בא נחשוב בהיגיון אם אתה קיבלת אהבה מההורים שלך כאילו יש לך אינטרס להגיד שילד חייב לקבל אהבה מההורים שלו לא מה אכפת לך "לא חייב לא קיבלתי" אבל אם לא קיבלת אהבה מההורים שלך מה האינטרס שלך להגיד "אני לא חייב לקבל" כי ככה אתה משתחרר כי אם תגיד "אני חייב לקבל ולא קיבלתי" נהיה לך רע אז האינטרס שלך להגיד זה "לא חייב לקבל אהבה מההורים".

למי יש אינטרס להגיד שהילד חייב לרצות שההורים שלו יאהבו אותו להורים כי ההורים שאוהבים את הילד שלהם מי המציא את הסיפור שהילדים חייבים לרצות שההורים שלהם יאהבו אותם למה כי אם אתה תגיד להם "ילד לא חייב לרצות שיאהבו אותך" זה בעצם אומר הילדים שלך לא צריכים ממך שום דבר הם לא תלויים בך. יש הורים בא מישהו לטיפול יושבים ויושבים "כי אמא שלי לא אהבה אותי, אוקי ואז מה אם היא לא אהבה אותך? תראה הילד חייב שההורים שלו יאהבו אותו, למה?" ואז זה מסתובב נגיד זאת אישה אז היא אומרת "מה זאת אומרת הילדים שלי חייבים שאני אוהב אותם כאילו אם אני לא אוהב אותם איך הם יסתדרו, זה דבר בסיסי התינוק רוצה שאני אוהב אותו".

זאת אומרת לפעמים ההורים מרגישים חזקים מזה שהם נותנים אהבה לילדים ויש להם בראש דמיון שהילד חייב לרצות שהם יאהבו אותו ואז זה מחזק את התחושה אצל הילד שהוא חייב שהם יאהבו אותו.

ש: איך זה מחזק אצלו את התחושה?

אליעד: לא הם גם שותלים לו את זה במוח אבל גם אני אומר מהצד אם אנשים יחשבו שהילדים לא חייבים לרצות אהבה מההורים שלהם זה בעצם מנתק את הקשר הרגשי שבין ההורים לילדים ואז מי סובל מזה ההורים גם כן סובלים מזה למה כי אז זה אומר להורים הילדים שלכם לא צריכים אותם "הם לא צריכים ממך שום דבר", עכשיו להורה קשה לחשוב שהילדים שלו לא צריכים ממנו שום דבר אבל מה האמת ואז הוא אומר "אבל אתה יודע איך הילד צריך את אמא שלו ותראה איך הוא צריך אותי" אבל מה האמת האמיתית כשהילד נולד הוא לא הכיר את אמא שלו והוא לא ידע שיש מושג כזה בכלל אמא שלו לו היה לזה שום משמעות.

לו זו אף זו אלא שאם מראש היו מצמידים לאמא אחרת הוא לא היה יודע בכלל מי אמא שלו בנוסף על זה גם אחרי שהצמידו לו אמא אם היו מביאים אומרים לו יש לך שלוש אמהות שלוש אמהות עשר אמהות עשר אמהות לא הייתה לו שום משמעות מבחינתו אפילו אחר כך כשהילד גדל הוא הולך ברחוב רואה מישהו עם סוכריה הוא אומר זה אבא הוא מבחינתו מנסה לאמץ אנשים כהורים שלו, אוקי אבל אז מה שהחברה שלנו עושה היא בעצם יוצרת לו התניה אומרת לו "לא זה לא אבא שלך זה אבא שלך זאת לא אמא שלך זאת אמא שלך" יוצרת לו התניה "טוב אתה יכול לקבל רק מההורים שלך ורק אלה ההורים שלך" ולכן הוא מתחיל לאהוב את ההורים שלו.

אם מגיל קטן נגיד לדוגמא שלא היו פדופילים ולא היה שום דבר היו מרגילים ילד "כל מי שברחוב מציע לך סוכריה לך תיקח" לא בהכרח שהוא היה חוזר הביתה למה הוא יכול להיות עם כולם למה דווקא יחזור אליך מה יש בך יותר מאחרים אבל החברה מה לימדה אותך לימדה אותך קודם כל שאתה מקבל טוב אבל רק מההורים וההורים שלך הם רק x וזה גרם לך בעצם לאהוב את ההורים, ההתניה נוצרה דרך תחושת הטוב שקיבלת ואז אם אחר כך ההורים שלך לא אוהבים אותך אז אתה הופך להיות אומלל כי ההורים שלך לא אוהבים אותך ומי לא ירצה לקבל את התיאוריה הזאת אנשים שלא מוכנים להכיר בכך שהילדים שלהם לא באמת צריכים אותם זה מפריע בעיקר להורים.

עכשיו בא נתקדם לעוד משהו, עכשיו ואני חוזר ואומר עוד פעם ילד שנולד הוא לא יודע מי ההורים שלו הוא לא מכיר את המושג הורים הוא יודע כשהוא רעב תביא לו לאכול תגיד לו ההורים שלך זה המבחנה הבקבוק ולא אכפת לו מכלום, עכשיו בא נגיד עוד דבר עכשיו בא נניח נגיד לדוגמא שבן אדם יש לו טראומה נגיד בן אדם לא אוהב את עצמו "למה אתה לא אוהב את עצמך?" כי אמא שלו לא אהבה אותו נגיד שהוא כל פעם כשקורה משהו "למה רע לך כי אמא שלך לא אהבה אותך", עכשיו איך פותרים את זה איך יוצאים מהתסביך של "ההורים שלי לא אהבו אותי" איך יוצאים מהתסביך הזה מה שבאמת צריך לעשות זה לדמיין את העבר שההורים שלך לא אהבו אותך להיכנס ליצור דמיון מודרך מהעבר ובתור ילד לדמיין שלא אכפת לך אם אוהבים אותך או לא או להבין שהם אוהבים אותך או לא להיות תלוי בזה להגיד "מה אכפת לי אם הם אוהבים אותי או לא" בתור ילד.

ואז אם אנחנו נצליח לשחזר את הסיטואציה בדמיון מהעבר שלא אהבו אותך ואתה תתחבר בתוכך רגשית למקום שאומר "מה אכפת לי אם הם אוהבים אותי או לא" אז ממילא גם התוצאה שנגזרה מכך גם היא לא רלוונטית ואז ממילא כבר לא יהיה אכפת לך המחשבות השליליות שרצות לך בראש "כי לא אהבו" יעלמו. עכשיו השאלה היא אם מה שאמרתי זה נכון או לא נכון זאת השאלה זה נשמע הגיוני השאלה אם זה נכון, נניח בן אדם חושב על עצמו שהוא לא מספיק טוב "למה אתה חושב על עצמך שאתה לא מספיק טוב?" אחרי עשרים שעות של חקירה הגענו למסקנה "כי אמא שלי אמרה לי שאני לא מספיק טוב" סבבה אוקי, עכשיו אנחנו רוצים לנתק את התלות שלו במה שאמא שלו חשבה עליו אז נגיד שנעשה סיבוב והוא יגיד "ואללה לא אכפת לי מה שהיא חשבה עלי" אז האם בעצם זה ינתק את המחשבה השלילית שהוא חושב על עצמו, כן או לא מה התשובה?

ש: תלוי עד כמה התחושה הזאת היא אמיתית בתוכו שבאמת הוא התנתק מזה שלא אכפת לו מה אמא שלו אמרה מה העוצמה.

אליעד: בא נניח שהוא באמת התנתק מזה שאמא שלו לא אכפת לו אם אמא שלו אוהבת אותו או לא לא אכפת לו יותר.

ש: אם זאת הסיבה לטראומה.

אליעד: וזאת הסיבה לטראומה האם בהכרח שההתנהגות שלו כרגע שהוא חושב שהוא לא מספיק אהוב ולא מספיק טוב תיעלם בהנחה שזאת באמת הסיבה בגלל שאמא שלו הכניסה לו שהוא לא מספיק טוב לא מוצלח לא זה ולא זה ובאמת הטראומה ניתקנו אותה.

ש: יכול להיות סיבות אחרות.

אליעד: לא בהנחה שזאת הסיבה בהנחה שזאת הסיבה ואין סיבות אחרות וטיפלנו בבעיה המקורית בהכרח שהבעיה הזאת תיעלם על פניו התשובה שכן נכון אבל זאת לא כל האמת מה האמת האמת היא כזאת אם בן אדם ביומיום חושב על עצמו מחשבות שליליות ותוך כדי שהוא חושב את המחשבות השליליות האלה הוא מבין בידיעה שלמה וברורה שזה אך ורק בגלל שאמא שלו אמרה לו את זה אז אם אנחנו נטפל במחשבות על מה שאמא שלו אמרה לו באמת יעלם לו המחשבות השליליות שהוא חושב על עצמו כיום אבל אם כאשר הוא חושב על עצמו את המחשבות השליליות כיום הוא לא רואה בבירור שזה בגלל אמא שלו אז גם אם אנחנו נטפל בבעיה שההורים שלו לא אהבו אותו עדיין תמשיך גם כיום, אולי היא תיחלש קצת אבל יכול להיות שהיא תמשיך גם בבעיה של היום.

ש: רגע לא הבנתי אם זה נטרל לו.

אליעד: מההתחלה תתרכז מההתחלה נגיד שאנחנו נחקור אתה חושב שאתה לא מספיק מוצלח "למה אתה חושב שאתה לא מספיק מוצלח? כי כשהייתי ילד אבא שלי אמר לי שאני לא מוצלח" אוקי עכשיו מה האפשרויות שלנו או לשכנע אותך שכבר אז אבא שלך חשב שאתה הכי מוצלח או שתגיד "מה אכפת לי אם הוא חשב שאני מוצלח או לא", אוקי עכשיו בא נגיד שנלך על הכיוון של "מה אכפת לי שהוא חשב אם אני מוצלח או לא" ואז אנחנו נכנסים לתוך המוח שלך כילד עושים דמיון מדמיינים בוא נדמיין שהוא אומר לך שאתה לא מוצלח ותגיד לעצמך "מה אכפת לי אם הוא אומר שאני מוצלח או לא" ובוא נגיד שמגיעים למצב שאתה אומר "לא אכפת אם אני מוצלח או לא מה אכפת לי מה הוא חושב" אוקי "אני טוב איך שאני ואני בכלל לא צריך להיות טוב".

עכשיו האם המחשבות שלך כיום שאתה לא מוצלח יעלמו תלוי אם כשאתה חושב על עצמך כיום שאתה לא מוצלח אתה רואה בבירור שזה רק בגלל כאילו כל פעם כשאתה אומר "אני לא מוצלח כי אבא שלי אמר לי שאני לא מוצלח" כל פעם "לא מוצלח כי אבא שלי אמר לי שאני לא מוצלח" אז אם ננתק את ההתניה מאבא שלך נגיד אז באמת התבטלה המחשבה הנוכחית של לא מוצלח, אבל אם ביומיום אתה חושב שאתה לא מוצלח ואתה לא יודע למה אתה חושב את זה אתה אומנם אם אתה מנתח את זה אתה מבין שזה בגלל אבא שלך אבל ביומיום אתה לא מחבר את זה לזה ביומיום אתה אומר "לא אני לא מוצלח כי אני באמת לא מוצלח" אז זה לא יעזור לנו שנטפל בטראומה מהעבר.

ברגע שבן אדם קורה לו אירוע שיוצר לו טראומה וכתוצאה מכך הוא עושה התנהגות מסוימת גם אם נטפל בזיכרון הטראומטי הבעיה עצמה לא תיפתר אם הוא לא רואה את ה - connection ביניהם, עכשיו לא רק רואה את ה - connection כתיאוריה אלא באמת כל פעם כשהוא עושה את הפעולה כל פעם כשהוא שומע בום והוא קופץ הוא באמת רואה שזה רק בגלל הטראומה שקרתה אם הוא רואה את זה אז אם נפתור לו את החרדה מהטראומה שקרתה גם הנוכחי יעלם, אם לא שהוא באמת התחיל להאמין שהבום הוא בעייתי אז זה לא יעלם למרות שטיפלנו בקודם.

ש: הקשר נקרא במתמטיקה קשר חד חד ערכי.

אליעד: קשר חד חד ערכי הבנו את זה.

ש: אפשר נקודה?

אליעד: כן.

ש: לפעמים גם הילדים מתחזקים את המחשבה שהם לא מוצלחים בגלל הוריהם כי לא אהבו אותם זה כאשר הם לא מצליחים בחיים אז הם מחפשים אשם.

אליעד: גם זה נכון אבל עוד פעם מה זה קשור לעניין שלנו?

ש: אתה אומר מי מתחזק את המחשבה שההורים שלא אוהבים את הילדים.

אליעד: נכון אוקי.

ש: לפעמים זה דווקא הילדים שלא מצליחים אז רוצים להאשים את ההורים.

אליעד: כן זה אבל לא קשור בדיוק לא השאלה, זה גם נכון אני נגיד יש מישהו מסוים אוקי שהסיפור שלו כדלקמן נגיד שאמא שלו אומרת איזה משפט אומרת איזה עציץ יפה סתם רואה עציץ אומרת איזה עציץ יפה והוא חוטף עליה עצבים ושונא אותה זה וזה, מה היא עשתה...