והתשובה היא, כי כדי להבין, כיצד כל לימוד כלשהו, כיצד הוא יוצר הנאה אצל הילד, לפני כן, על ההורה לנסות להבין מול עצמו, כיצד החומר הנלמד, כיצד הוא יוצר הנאה כלשהי ותועלת כלשהי בעולם האמיתי.

וניקח לדוגמא, את לימודי ההיסטוריה. ילד, לא אוהב ללמוד היסטוריה. כדי לגרום לו לאהוב את לימודי ההיסטוריה, לשם כך צריך לגרום לו, להתעניין בלימודי ההיסטוריה. וכדי שזה יקרה, לשם כך, הילד צריך להבין בצורה כלשהי, כיצד לימודי ההיסטוריה, עוזרים לו בחיים האישיים שלו כילד. וכדי שזה יקרה, ההורה, צריך למצוא את התשובה לשאלה הזאת. וכדי שזה יקרה, לשם כך, על ההורה, לנסות להבין מול עצמו, כיצד באמת לימודי ההיסטוריה, מביאים לאדם כלשהו, תועלת כלשהי.

ובשלב הראשון, על ההורה והמורה, לשכוח לרגע אחד את הילד. ועל המורה לנסות להתבונן היטב ולשאול את עצמו את השאלה הבאה: מה באמת, נותנים הלימודים האלו לאדם? איזו תועלת מביאים לימודי ההיסטוריה לאדם? כיצד הידע שאותו אני כבר יודע כמורה, כיצד הוא מביא לי תועלת בחיים?

האם בעצם אני מנסה ללמד את התלמידים משהו, שלי עצמי הוא לא נותן שום תועלת? האם כאשר אני מלמד את התלמידים, האם אני מנסה ללמד אותם ידע? או שאני באמת מבין, כיצד הלימודים האלו יעזרו להם בחיים, ואני באמת מנסה לגרום להם לחיות טוב יותר?

והשאלה המרכזית וההתמקדות המרכזית שצריכה להיות, היא: שעל המורה לנסות להבין עם עצמו אל מול עצמו, איזו תועלת מביא המקצוע שאותו הוא מלמד, לו עצמו באופן אישי? כי אם המורה עצמו לא מפיק שום תועלת אמיתית בחייו, מהדבר שאותו הוא מלמד את התלמידים, הרי שבעצם הוא לוקח סוג של זבל שהאכילו אותו, והוא מנסה להאכיל את הזבל הזה, לתוך המחשבה של הילדים.

ועל המורה, בשלב הראשון, לנסות להבין עם עצמו מול עצמו, איזו תועלת החומר שאותו הוא יודע, איזו תועלת אמיתית הוא מביא לחיים האישיים שלו כאדם בוגר? ועל המורה לנסות להבין, כיצד הידע שאותו הוא כבר יודע, כיצד הוא שירת אותו בעבר בחיים שלו? כיצד הידע הזה משרת אותו בהווה? וכיצד הידע הזה, אמור לשפר את איכות החיים שלו בעתיד?

ונדגיש ונאמר, כי כל ידע בעולם, וכל לימוד שיש בעולם, הכל משרת את האדם בצורה כלשהי. וגם אם האדם לא מבין, איך הידע שלו בהיסטוריה משרת אותו וגורם לו ליהנות יותר בחיים, הרי שעדיין, כל ידע גורם לאדם ליהנות יותר בחיים. אלא, שכדי למכור את הדבר הזה לאחרים, לשם כך על האדם עצמו להבין מול עצמו, כיצד באמת המקצוע שאותו הוא מלמד, כיצד באמת הוא משפר את איכות חייו.

ולצורך הדוגמא, ניקח את לימודי ההיסטוריה. ולכאורה כלפי חוץ, לימודי ההיסטוריה, הם אחד הדברים הכי מיותרים שיש בעולם. כי העולם מתקדם ומשתנה כל הזמן. והאדם כל הזמן צריך לחשוב על העתיד. ולמה בכלל שזה יעניין את האדם, מה קרה לפני מאות ואלפי שנים וכולי.

אלא, שבכל דבר ודבר יש תועלת. וכאשר האדם לומד היסטוריה, ולומד מה קרה במקום כלשהו, לפני כמה אלפי שנה, אז כלפי חוץ זה נראה שהאדם מכניס לתוך ראשו, חתיכת מידע כלשהו, חסר תועלת. אבל מצד האמת, האדם לא באמת מכניס לתוכו את המידע עצמו כמידע. אלא, האדם בעצם תוך כדי זה מכניס לתוך עצמו, תובנה כלשהי לחיים שלו. שהיא נגזרת, מאותו המידע שהתרחש לפני כמה אלפי שנה.

כי מכל דבר שקרה בהיסטוריה, אפשר ללמוד ממנו מוסר השכל כלשהו. וכל תהליך חברתי ומדיני וכיו"ב שהתרחש בעבר, כמו גם כל תהליך מדיני וחברתי שמתרחש בהווה, מכל דבר ודבר, אפשר ללמוד מוסר השכל כלשהו. וכאשר האדם לומד מה קרה בעבר, למרות שכלפי חוץ זה נראה שהוא לומד עובדות יבשות חסרות כל משמעות להווה, הרי שבאמת, הוא לומד כאן שכל מסוים, שעוזר לו להבין כיצד התהליכים מתרחשים בעולם, ברמת המאקרו והמיקרו.

כי בכל דבר ודבר, יש שכל. וכאשר האדם לומד לדוגמא היסטוריה, הוא בעצם, לומד להכיר טוב יותר, את העולם שבו הוא חי. ונחדד ונאמר, כי באמצעות לימודי ההיסטוריה, האדם מפתח את הכישורים החברתיים שלו בהווה. כי כל התהליכים שהתרחשו, בכל מקום בעולם בכל זמן שהוא בעולם, הם כולם כל הזמן, מתרחשים בצורות שונות בהווה, אצל כל אדם ואדם.

וכאשר האדם לומד היסטוריה על משהו שקרה בעבר, הרי שתת המודע של האדם, מקבל באמצעות זה מסר כלשהו, לגבי, איך האדם צריך להתנהג בחיים שלו, כדי להצליח טוב יותר מבחינה חברתית וכיו"ב. וכל הלימודים שהאדם לומד, למרות שנדמה לאדם שהוא רוכש ידע, הרי שבעצם הוא לומד מתוכם כל מיני תובנות, גם אם הוא לא מבין בדיוק, מה המוסר השכל של כל דבר.

וכל התובנות שהאדם לומד מכל מקצוע שאותו הוא לומד, הרי שבנוסף על כך, האדם, תוך כדי הלימודים שלו בכל תחום, תוך כדי זה הוא משפר את היכולות האישיות שלו, גם בכל שאר התחומים. כי כדי להצליח בכל תחום, לשם כך צריך האדם לשפר את היכולות האישיות שלו. וכאשר האדם לומד איזה נושא, הרי שתוך כדי זה, האדם בעצם משפר את היכולות האישיות שלו. וממילא, הוא משפר גם את היכולת שלו ליהנות טוב יותר בחיים.

אז כפי שאמרנו, בשלב הראשון, על המורה לנסות להבין: כיצד ובאיזו דרך, החומר שאותו הוא מלמד את הילדים בבית הספר, כיצד הוא באמת עוזר לו באופן אישי בחיים האישיים שלו. ואם המורה לא ימצא ולא יבין, איך הדברים שאותם הוא מלמד עוזרים לו באופן אישי, הרי שמצד האמת, הוא בעצם לוקח מידע מיותר, ומכניס אותו למוחם של ילדים חפים מפשע. ועל המורה לנסות להתאמץ ולהבין, איזו תועלת אמיתית, הדברים שאותם הוא מלמד, איזו תועלת הם נותנים לו.

ואם ניקח לדוגמא את לימודי הדקדוק, הרי שלכאורה יכול להיות נדמה למורה, שהתועלת שידיעת הדקדוק נותנת לו, היא: שהוא מדבר בצורה יותר נכונה דקדוקית ובצורה יותר יפה, שנשמעת יותר יפה לאוזנם של בני האדם. אבל זאת כמובן שטות, כי זאת לא תועלת אמיתית...