שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺1 תגובות פורסמו: |
הטיעון הוא שאם אדם רואה את עצמו כאינדבדואל, הוא לא אמור לחשוב שהילד שלו יסבול אם הוא יתגרש. כי גם הילד שלו הוא "אינדבדואל", והאושר שלו לא אמור להיות תלוי בהאם ההורים שלו חיים ביחד.
לדעתי הטיעון לא נכון. כי גם אם אדם בוגר הגיע למדרגה של אינדבדואל, שאושרו לא תלוי בדברים חיצוניים - זה לא אומר שהילד שלו גם במדרגה הזו. והאדם הזה צריך לקחת את האפשרות המאוד סבירה הזו בחשבון. אחרי הכל מעטים האנשים שבאמת הגיעו למדרגה הזו, אל אחת כמה וכמה אם מדובר בילד. לכן הטיעון לא טוב.
במילים אחרות, יש הנחת יסוד שאומרת שאם האב הוא בעל חשיבה אינדבדואלית (שאושרו אינו תלוי בדבר שחיצוני אליו) אז גם לבן יש אוטומטית את צורת החשיבה הזו. וזה לדעתי לא נכון.