מה עושים עם ילד מתבגר שלא רוצה לעבוד?

כאשר יש ילד מתבגר או ילדה מתבגרת שאינם רוצים לעבוד, נוצרת דילמה קשה מאוד אצל ההורים, במיוחד כאשר ההורה מרגיש אחריות לפרנס את הילד גם לאחר גיל ההתבגרות. בהרצאה זו אליעד כהן מציג גישה מפורטת ויסודית לטיפול במצב זה, כשהוא מדגים באמצעות דיאלוג שמציג אמא שמתקשה לקבל את חוסר העצמאות של בתה.

האמא מדברת על כך שהבת שלה לא עצמאית ומסרבת לעבוד, דבר שגורם לה לתחושת אחריות וכבילות כלכלית. היא מרגישה תקועה במצב שבו מצד אחד היא לא יכולה פשוט לזרוק את הבת מהבית, ומצד שני היא לא מסוגלת לקבל לחלוטין את המצב כמו שהוא. המצב מביא אותה למצב של סבל נפשי ומועקה מתמשכת.

מה האפשרויות של ההורה במצב כזה?

אליעד מסביר שהורה שמתמודד עם ילד מתבגר שלא עובד ולא מתפקד עצמאית, עומד למעשה בפני שתי אפשרויות עיקריות:

• אפשרות ראשונה היא לזרוק את הילד מהבית. אפשרות זו אומנם נראית קיצונית, אבל היא קיימת כאופציה ממשית. במקרה זה, הילד יצטרך להתמודד עם החיים בעצמו. למרות שהאפשרות קיימת, לרוב ההורים לא מצליחים באמת להגיע למצב שבו הם מסוגלים לבצע אותה עד הסוף, עקב רגשות אשמה או פחד מתגובות שליליות מצד הילד והסביבה.
• אפשרות שנייה היא להשלים עם המצב כפי שהוא, כלומר, לקבל את העובדה שהילד אינו עובד או מתפקד עצמאית ולחיות עם זה בשלום. משמעות הדבר היא להפסיק לנסות לשנות את הילד או לכעוס על המצב, ופשוט לקבל את המציאות כעובדה מוגמרת.

למה קשה להורה לקבל החלטה?

אליעד מסביר שקושי בקבלת ההחלטה נובע מחוסר היכולת של ההורה להחליט בצורה חד - משמעית מה הוא באמת רוצה. ההורה נשאר תקוע במצב ביניים שבו הוא לא באמת זורק את הילד ולא באמת משלים עם המצב. מצב הביניים הזה גורם לסבל מתמשך. אליעד מדגיש שהבעיה האמיתית אינה עצם העובדה שהילד לא עובד, אלא עצם זה שההורה אינו סגור באופן מלא על ההחלטה שלו.

דוגמאות והמחשות להבנת הנושא:

כדי להמחיש את הקושי, אליעד נותן דוגמה של אדם שאינו יכול לעבור דרך קיר. מבחינה אובייקטיבית, לא לעבור דרך קירות זאת בעיה - אם היה אפשר לעבור דרך קירות, החיים היו קלים ונוחים יותר. אך כיוון שברור לכולם שאי אפשר לעבור דרך קירות, אף אחד לא מוטרד מזה ביום - יום. כלומר, בני האדם משלימים בקלות עם דברים שהם יודעים בבירור שאינם יכולים להשתנות.

אך לעומת זאת, כאשר מדובר בילד שלא עובד, ההורה לא באמת משלים עם המצב כי הוא חושב שאולי יש אפשרות אחרת. מחשבה זו משאירה את ההורה במצב של תקיעות. כמו שאדם היה סובל אם כל הזמן היה חושב שאולי כן אפשר לעבור דרך קירות, כך ההורה סובל כי הוא לא מקבל לגמרי את העובדה שהילד לא ישתנה או לא יתפקד עצמאית.

אליעד משתמש גם בדוגמה נוספת - תשלום ארנונה או חשבון חשמל. רוב האנשים משלימים עם זה כי הם מבינים שאין ברירה אחרת, ולכן זה לא מטריד אותם כל כך. הם מקבלים זאת כעובדה, אף על פי שזה עולה להם כסף. אליעד מסביר שאם ההורה יצליח לקבל את הילד שלו כמו שהוא מקבל תשלום ארנונה, הסבל יפחת.

מדוע ההורה אינו מסוגל לקבל את הילד ללא תנאי?

בעיה נוספת שאליעד מדגיש היא חוסר היכולת של ההורה לאהוב את הילד ללא תנאים, משום שלרוב הורים מצפים לתמורה כלשהי מהילדים שלהם. ההורה מרגיש שהילד חייב להחזיר לו משהו על ההשקעה הרבה. מצב זה יוצר תחושת תסכול וחוסר השלמה.

אליעד טוען שאין באמת אהבה ללא תנאים, כי בעולם יש תמיד תנאים כלשהם, כמו שאדם לא ייתן לאנשים לשדוד אותו ללא תנאים. ההורה נדרש להבין שיש תנאים מסוימים, וההחלטה לקבל את הילד למרות חוסר התפקוד שלו - היא בעצמה תנאי שההורה שם לעצמו, על מנת לשחרר את עצמו מהסבל הנפשי.

איך מגיעים להחלטה הסופית?

אליעד אומר שלהורה יש בסופו של דבר שתי אפשרויות ברורות:

• להחליט באופן מוחלט לזרוק את הילד מהבית ולשאת בתוצאות, מה שאומר לשחרר את רגשות האשמה.
• לקבל לגמרי את המציאות של חוסר התפקוד של הילד, ולהשלים עם הסיטואציה באופן מלא, כפי שמשלימים עם דברים שאינם בשליטתנו כמו מזג האוויר או תשלום חשבונות.

כל עוד ההורה אינו בוחר באחת מהאפשרויות האלה בצורה מוחלטת, הוא ימשיך לסבול. אליעד מציע להורה לשבת עם עצמו ולבדוק היטב מה הוא באמת רוצה, להגיע להחלטה ברורה ולפעול לפיה, ללא התלבטויות חוזרות ונשנות.

סיכום המסקנה המרכזית:

הפתרון של אליעד הוא להגיע לוודאות מוחלטת באחת משתי האפשרויות ולהפסיק לחיות במצב של ספקות ותקיעות רגשית. כאשר ההורה יבחר אחת מהאפשרויות - או לזרוק או לקבל לחלוטין - הוא יוכל להשתחרר מהסבל הנפשי שנובע מהמצב הנוכחי.