איך אפשר לעזור לילד שלא רוצה עזרה?

אליעד מסביר תחילה שיש להבחין בין העובדות עצמן לבין הפירושים שנותנים להן. אם ילדה לא רוצה שההורה יעזור לה, זוהי העובדה. הפרשנות שההורה נותן, לדוגמה שהילדה עקשנית או עצבנית, היא כבר פירוש, ולא עובדה אובייקטיבית. הוא מציע תמיד להיצמד לעובדות בלבד. למשל, אם הילדה מקללת את אמא שלה, העובדה היא שהיא מקללת, ולא שהיא עצבנית. "היא עצבנית" הוא פירוש שההורה נותן להתנהגות.

אליעד מדגיש שכדי לעזור למישהו, יש קודם להבין מה באמת מפריע להורה עצמו. הרבה פעמים ההורה אומר "רע לי כי אני לא מצליח לעזור לילדה שלי". אליעד מחדד זאת ואומר שרע להורה בגלל שהוא רוצה לעזור לילדה, ולא מצליח. הוא מסביר שלא עצם חוסר היכולת לעזור הוא שגורם לרע, אלא הרצון לעזור שאינו מתממש.

למה הילדה מתנהגת בצורה בעייתית לפי ההורה?

ההורה מייחס לילדה בעיות כמו שאין לה חברים או שהיא עצבנית ואלימה. אליעד מסביר כי אלו פירושים, ולא עובדות. למשל, ההורה טוען שאין לילדה חברים כי היא לא יוצאת מהבית. אך אליעד מבהיר שהעובדה היחידה היא שההורה לא רואה אותה יוצאת מהבית, והפירוש שהילדה בודדה או שאין לה חברים הוא רק מחשבה או פרשנות של ההורה.

כמו כן, אליעד מציע שההורה יעשה חסד עם עצמו ויגיד בצורה מדויקת: "ההתנהגות של הילדה מתפרשת לי כבעייתית", במקום לומר שהיא בעייתית בצורה מוחלטת.

מה לעשות כשהילדה לא מבקשת עזרה?

אם הילדה לא מבקשת עזרה, אליעד אומר שהדרך היחידה היא פשוט לא לעזור. ואם הילדה מבקשת ואז מתנגדת שוב, יש להבהיר לה בצורה ברורה: "את רוצה או לא רוצה שאעזור לך?". כך יוצרים גבולות ברורים.

איך להתמודד עם הרצון לעזור כשאי אפשר לעזור בפועל?

אליעד מציע שתי אסטרטגיות עיקריות:

1. אסטרטגיה מוחלטת - לשאול "למה אני בכלל רוצה לעזור לה? למה זה כל כך מפריע לי?" עד שההורה יוכל לשחרר את הרצון והצורך לעזור, והדבר יפסיק להציק לו.
2. אסטרטגיה יחסית - להחליט שמקבלים את העובדה שרוצים לעזור, ואז לבדוק כיצד אפשר לעזור בפועל במציאות. למשל, לעזור לילדה לפתח מודעות עצמית, ובכך אולי להשפיע על ההתנהגות שלה.

איך לעזור לילדה לפתח מודעות עצמית דרך דוגמה אישית?

אליעד מדגיש שהדרך היעילה ביותר להשפיע על הילדים היא באמצעות דוגמה אישית. הוא מסביר שאם ההורה רוצה שהילדה תפתח מודעות עצמית, עליו להראות לה התנהגות מודעת בעצמו. לדוגמה, במקום לומר משפט מוחלט כמו "האדם הזה טיפש", להגיד משפט שמביע מודעות עצמית כגון: "אני חושב שההתנהגות שלו טיפשית", או "זה נראה לי טיפשי, אבל אולי הוא חושב אחרת". באופן זה הילדה תוכל ללמוד מההורה להטיל ספק במחשבות של עצמה, ולא להאמין להן באופן מוחלט.

איך לעזור לילדה להתמודד עם בדידות ושעמום?

אליעד מציע אסטרטגיה נוספת: כשהילדה מתלוננת על בדידות או שעמום, ההורה יכול להשתמש בדיוק באותן מילים כדי ליצור הזדהות. למשל, כשהילדה אומרת "משעמם לי", גם ההורה יגיד לה: "גם לי משעמם לפעמים, והנה ככה אני מתמודד". כך הילדה תלמד מתוך הזדהות עם ההורה דרכי התמודדות חדשות עם שעמום ובדידות.

איך לעזור לילדה עם בעיית השמנה ואכילה רגשית?

אליעד ממליץ להשתמש באסטרטגיית ההזדהות גם כאן. לדוגמה, כשההורה רואה אוכל טעים, יביע בצורה קולנית: "הייתי רוצה עכשיו לאכול את כל האוכל הזה", אך לאחר מכן להוסיף באותה נשימה: "אבל אני לא אוכל את...