במאמר הזה נגלה את הסוד של חינוך הילדים, את הסוד שאותו לא יודע שום פסיכולוג / מורה / הורה / מחנך בעולם. וכאן במאמר נגלה את הסיבה האמיתית שבגללה קשה להורים לחנך את הילדים שלהם, ונסביר את שורש הקושי לחנך ילדים. ונסביר גם מי כן יכול ואיך הוא יכול לחנך ילדים.
ושורש הקושי לחנך ילדים הוא די פשוט, והוא משום שבכל פעולה של חינוך ילדים, יש בעצם סוג של ניגוד אינטרסים. ולא ניגוד אינטרסים בין ההורה לבין הילד, כי את זה כולם יודעים, אלא יש ניגוד אינטרסים בתוך המטרה עצמה של חינוך הילדים.
והעניין הוא, כי חינוך ילדים מטרתו היא טובת הילד. כי אף אחד לא מחנך את הילד שלו, כדי לעשות לילד שלו רע. והמטרה שלשמה האדם מחנך את הילד שלו, היא כדי שהילד ידע לשמור על עצמו, וכדי שהילד יוכל לגדול בצורה בריאה, ויוכל להיות כמה שיותר מאושר וכולי. דהיינו, המטרה של חינוך הילדים היא טובת הילד כדי לגרום לילד להרגיש יותר טוב.
אבל יש כאן בעיה גדולה, והיא שכל הדרכים של חינוך הילדים, הן בעצם משיגות את המטרה ההפוכה של חינוך הילדים. כי מצד האמת, חינוך ילדים גורם לילד להרגיש רע. כי אושר אמיתי הוא תחושה של חופש מוחלט ללא גבולות. ולמרות שהרגילו את האדם שעליו לחיות ע"פ חוקים חברתיים וכיו"ב, הרי שמצד האמת חופש אמיתי, הוא כאשר אין לאדם שום גבול.
ומצד האמת כמו שזה טוב לחנך ילד לדעת לשלוט בעצמו ולא לעשות את כל מה שהוא רוצה, כדי שהוא יוכל לשרוד בעולם ולהרגיש טוב, כך גם בדיוק באותה המידה זה טוב לחנך את הילד לעשות את כל מה שהוא רוצה, ולהרגיש חופשי ושלם עם הרצונות שלו. כי אושר אמיתי הוא כאשר האדם מרגיש חופשי לגמרי ושלם לגמרי עם מה שהוא רוצה.
וכאשר ההורה מחנך את הילד שלו לדעת לשלוט בעצמו ולחיות לפי כללים חברתיים כאלו ואחרים, הרי שבעצם מבחינה כלשהי ההורה גם מאמלל את הילד שלו. כי הילד מטבעו רגיל להרגיש חופשי ושלם עם עצמו ועם כל הרצונות והמעשים שלו. וכאשר ההורה מלמד את הילד להתנהג דווקא בצורה כלשהי, הרי שבכך בעצם ההורה מרגיל את הילד לא לקבל את עצמו איך שהוא, ולא להיות מרוצה מעצמו.
וכל ילד גדל עם חינוך כלשהו. כי הילד לא יכול לשרוד בעולם בלי חינוך כלשהו. ואפילו בעלי החיים, גם הם מקבלים חינוך כלשהו, לדעת להיזהר מבעלי חיים טורפים וכיו"ב. ואם הילד לא יקבל כל חינוך, הרי שהוא לא ישרוד כלל בעולם. אבל לחינוך הזה יש מחיר גבוה ואמיתי, והוא שמצד האמת הוא פוגע בילד מבחינה רגשית, בכך שהוא בעצם מכניס את הילד לסוג של בית כלא חברתי והתנהגותי.
ואח"כ שהילד גדל, אז הוא מתחיל לחפש את עצמו. כי מגיל קטן לימדו אותו להתנהג לפי כללים חברתיים כלשהם. ובכך בעצם דיכאו אצל הילד את ההגדרה העצמית שלו. וכן, גם אם ההורה מלמד את הילד לבטא את עצמו בתוך המסגרת החברתית, הרי שעדיין זה לא אותה שלמות, כמו אילו היה אפשרי ללמד את הילד לבטא את עצמו ללא כל גבולות.
וכאשר הילד גדל והופך להיות אדם בוגר, אז הוא מתחיל ללכת לפסיכולוגים, כדי לנסות להבין מה הוא רוצה מעצמו, וכדי להשתחרר מכל מיני דברים שהוא עושה, רק משום שכך החברה האנושית רגילה לחשוב. כי מקטנות מלמדים את האדם להתנהג ע"פ כללי החברה המקובלים לפחות ברמה כלשהי. והדבר הזה מוכרח שהוא ישבש אצל האדם את הגדרת הזהות העצמית שלו.
ומוכרחים להודות על האמת, גם אם אין לאדם מושג מה הפתרון לבעיה. כי מצד האמת יש כאן בעיה אמיתית. ויש כאן דבר והיפוכו. כי מצד אחד האדם מוכרח לחנך את הילדים שלו לחיות דווקא בצורה כלשהי, ולהבין שיש טוב ויש רע. כי האדם מוכרח ללמד את הילד שלו שיש דברים רעים בעולם, שהילד צריך להיזהר מהם. כי אחרת הילד לא ישרוד בעולם כלל. וגם אם הוא ירגיש חופש למשך כמה דקות, הרי שהכמה דקות האלו לא ימשכו למשך הרבה זמן, אם הילד לא יקבל חינוך מתאים להתנהג ע"פ חוקים כלשהם.
אבל זה לא סותר את האמת, שהיא שכל חינוך ילדים וכל מסגרת שיש בעולם שמגבילה את האדם לחוקים של טוב ורע וכיו"ב, הרי שזה סוג של בית כלא, שהוא מגביל את האדם ושולל ממנו את החופש. כי כל מסגרת חברתית כגון לדוגמה בית ספר, וכל כללי התנהגות כלשהם, כגון לא לפגוע באחרים וכיו"ב, למרות שהם הכרחיים עבור הילד, הרי שמצד האמת הם פוגעים בחופש של הילד כבן אדם.
כי בעולם שלנו יש טוב ורע. והילד צריך לדעת ולהכיר את הטוב ולהיזהר מהרע. ולשם כך מוכרחים לחנך אותו להתקרב אל הטוב ולהתרחק מהרע. אבל עדיין מצד האמת, הרי שהמחשבה של טוב ורע, היא עצמה מעורבת בטוב ורע.
כי מצד אחד יש בה טוב, שהיא מאפשרת לאדם לחיות בעולם. כי בלי תודעה של טוב ורע, הרי שהאדם לא ישרוד בעולם. אך יחד עם זאת, זה לא סותר את העובדה, שתפישת המציאות ככזאת שיש בה טוב ורע, בזה עצמו יש גם רע. כי השלמות היא כאשר האדם תופש את הכל אך ורק כטוב תמיד. כי כולם רוצים להרגיש טוב וכמה שיותר טוב. וכאשר מלמדים את הילד שיש רע, הרי שבכך בעצם גורמים לו להרגיש רע!
וזאת הסיבה שילדים לא אוהבים ואפילו שונאים (לפחות ברמה כלשהי) את ההורים והמורים / בית ספר שלהם וכיו"ב. משום שהם הילדים מנקודת מבטם, חווים את האמת שהיא שכל המסגרות האלו מגבילות אותם ושוללות מהם את החופש הבסיסי שלהם לעשות כרצונם, בלי הגדרת טוב ורע. וכאשר שוללים לאדם את החופש שלו, הוא מטבעו רגיל להתנגד. ולכן הילדים מתנגדים כאשר מנסים לחנך אותם.
כי ההורה נדמה לו שהוא עושה טובה גדולה לילד שלו בכך שהוא מחנך אותו. אבל מצד האמת על ההורה לזכור שבאותה המידה ממש, הוא גם עושה רעה גדולה לילד שלו בכך שהוא מחנך אותו. משום כל מהות החינוך, היא ליצור עבור הילד את ההפרדה שבין טוב לבין רע. ובכך בעצמו יש גם רע. כי זה לוקח ילד קטן שמבחינתו הכל טוב, ומכניס לו לתודעה את ההפרדה שבין טוב לרע.
וגם אם אין להורה ולמחנך שמץ של מושג איך לחנך את הילד בצורה טובה באמת, הרי שעדיין צריך כל הורה ומורה להודות על האמת, שיש כאן בעיה שורשית אמיתית. והיא שכל חינוך ילד לכל הפרדה שבין טוב ורע, הרי שיש בה לא רק טוב, אלא גם רע לפחות באותה המידה. ועל ההורה לפחות להבין את האמת מהיכן נובעת ההתנגדות של הילד לכך שיחנכו אותו. כי הילד ממש סובל כאשר משבשים לו את התודעה לחשוב שיש טוב ורע.
אך להורה אין ברירה אחרת, ולכן ההורה מוכרח לעשות זאת לטובת הילד, מנקודת המבט של העולם של הטוב והרע. אך עדיין צריך ההורה והמחנך להבין את תהליך החינוך, גם מנקודת המבט של הילד, שממנה הוא חווה את החינוך כתהליך של שלילת החופש שלו והכנסתו לבית הכלא החברתי הגדול בעולם, שהיא תפישת המציאות כטוב ורע.
ומי שרוצה את האמת, אז האמת היא ששום הורה ומחנך בעולם, לא יודע ולא יכול לחנך אף אחד בעולם. כי אף אחד בעולם לא יודע איך לחנך אפילו לא את עצמו. ומי שלא יודע לחנך אפילו לא את עצמו, כיצד הוא מתיימר לחשוב שהוא יכול לחנך אחרים?!
ומדוע אף אחד בעולם לא יכול לחנך אפילו לא את עצמו, כי לחנך מישהו פירושו לחנך אותו ולהביא אותו למצב כזה שבו הוא יהיה מאושר באמת וירגיש טוב באמת. ואף אחד בעולם לא יודע איך לגרום לעצמו להיות מאושר באמת. כי האדם לעולם לא מאושר באמת. ומי שלא יודע לגרום לעצמו להיות מאושר באמת, כיצד למה ומדוע נדמה לו שהוא יודע ללמד אחרים להיות מאושרים באמת?!
והסיבה שבגללה אף אחד בעולם לא יודע להיות מאושר באמת, היא משום שבעולם שלנו יש טוב ורע. והאדם לא יכול להתקיים בעולם שלנו בלי שתהיה אצלו הפרדה ברורה בין טוב לבין רע. וזאת בדיוק הסיבה שבגללה האדם לא מאושר. כי מאושר הוא זה שתמיד טוב לו. כי כאשר רע לאדם, הרי שהוא לא מאושר. וכל דבר שהאדם תופש אותו כרע, הרי שהוא מחסיר מהאדם אושר.
והרע יוצר אצל האדם לדוגמה פחדים שונים. כי האדם מפחד מכך שלא יקרה לו רע. ומספיק שבכל העולם כולו יש אפילו דבר אחד שהאדם חושב שהוא רע, הרי שהדבר הזה יוצר אצל האדם פחד סמוי מאותו הדבר הרע. כי האדם בתוך תוכו לא רוצה שיקרה לו רע. ונמצא אם כן, כי ההפרדה שהאדם עושה בין טוב לרע, שהיא הכרחית כנ"ל, היא זו שאחראית לחוסר האושר של האדם.
ומאחר שאף אחד בעולם לא יודע איך להיות מאושר, כי אין שום אפשרות שהאדם יהיה מאושר באמת כאשר הוא מפריד בין טוב לרע, וזה הרי הכרחי כדי לחיות בעולם, הרי שממילא אף אחד לא יודע לחנך לא את עצמו ולא את ילדיו וכולי.
וזאת, האמת. וגם אם אין לאדם מושג מה הפתרון לבעיה הזאת, זה עדיין לא אומר שזאת לא האמת. כי על האמת צריך להודות, גם אם אין לאדם מושג מה הפתרון. והאמת היא שכל חינוך ילדים, מאמלל את הילד לא פחות מאשר הוא מסייע לילד. וגם אם ההורה מוכרח לחנך את הילד שלו, הרי שעל ההורה להבין את האמת, שכל חינוך מכל סוג שהוא שגורם לילד לעשות הפרדה בין טוב לרע, הוא טוב בדיוק כמו שהוא רע.
ומה הפתרון? והפתרון האמיתי הוא, שכדי שהאדם יוכל לחנך את הילדים שלו, לשם כך על האדם קודם כל לדעת לחנך את עצמו. כי יש כאן עניין שורשי. ואם האדם מצליח להפוך את עצמו לאדם מאושר באמת, אז ורק אז הוא ראוי לחנך אנשים אחרים. ואז ורק אז הוא יודע לחנך ילדים באמת. ורק אז הוא יגרום לילדים שלו לאהוב את זה שהוא מחנך אותם, ולא לשנוא אותו על זה שהוא מחנך אותם.
כי לכל בעיה יש פתרון. ויש משהו בצורת התפישה של האדם, שאם האדם ישנה אותה, על ידי זה האדם יוכל להיות מאושר באמת, ולהרגיש טוב תמיד בשלמות, תוך כדי זה שהאדם חושב שיש טוב ושיש רע ועושה הפרדה ביניהם. ושורש הפתרון טמון בכך, שהאדם ידע להכיל בתוכו הפכים. דהיינו, שהאדם יוכל ברגע אחד, גם לחוש שדבר כלשהו הוא רע, ולהרגיש ממנו רע, אבל גם תוך כדי זה להרגיש טוב מעצם זה שהדבר רע.
ז"א שיש תפישת מציאות, שבה האדם יודע לעשות הפרדה בין טוב לרע. ושבה האדם רוצה את הטוב ולא רוצה את הרע. אבל בו זמנית תוך כדי זה, יש לאדם גם תודעה נוספת ותפישת מציאות נוספת, שבה אין אצל האדם הבדל בין טוב לבין רע. ושבה הכל אחד. ושאין שום הבדל מכל סוג שהוא בין טוב לבין רע.
וכל זמן שהאדם לא מכיל בתוכו בו זמנית בכל רגע ובכל מקום, את שתי תפישות המציאות האלו שהן מנוגדות אחת לשנייה, כל זמן שהאדם לא מכיל אותן בו זמנית, הרי שהאדם עצמו לא יודע לחנך לא את עצמו וכל שכן שהוא לא יודע לחנך גם לא את הילדים שלו.
כי החכם האמיתי שהוא מכיל בתוכו תמיד שתי תפישות מציאות שנראות כמנוגדות זו לזו, הוא יודע לחנך את כולם. מאחר שהוא כבר חינך את עצמו בשלמות. כי עיקר החינוך שצריך לחנך את האדם, הוא שהאדם יכיל בתוכו את שתי תפישות המציאות המנוגדות בו זמנית.
וכל החינוך שבעולם צריך להתמקד אך ורק בדבר אחד ויחיד, והוא שבני האדם ידעו להכיל בתוכם את ההפכים המנוגדים. דהיינו, גם לחיות בעולם שלנו שיש בו טוב ורע, וגם בו זמנית להבין שאין שום הבדל בין טוב לרע, ושהכל אחד ושהכל טוב תמיד בשלמות, ללא כל הבדל בין טוב לרע. וכל החינוך שבעולם, אמור להתמקד רק בדבר הזה. כי הוא השורש של החיים הטובים.
אך רק מי שהוא חכם אמיתי שיודע איך להכיל בתוכו את ההפכים האלו, רק הוא יכול לחנך אחרים ולעזור גם לאחרים להכיל בתוכם את ההפכים האלו. אך מי שהוא עדיין לא במדרגה כזאת, עליו פשוט להתקרב אל העצות של החכם האמיתי, ולהתקרב אל השכל של החכם האמיתי. עד שהאדם עצמו יהיה חכם אמיתי בעצמו.
ואז האדם גם יהיה מאושר בעצמו, וגם ידע לחנך גם את הילדים שלו להיות מאושרים. דהיינו, שהאדם ידע איך לחנך את הילדים שלו, להכיל בתוכם את ההפכים. כי יש דרך מיוחדת שבה אפשר לחנך את האדם להכיל בתוכו את ההפכים. אך לשם כך האדם עצמו צריך קודם כל להכיל בתוכו את ההפכים. וזה אפשרי רק על ידי זה שהאדם מתקרב לעצות של החכם האמיתי וכולי.
ושורש הקושי לחנך ילדים הוא די פשוט, והוא משום שבכל פעולה של חינוך ילדים, יש בעצם סוג של ניגוד אינטרסים. ולא ניגוד אינטרסים בין ההורה לבין הילד, כי את זה כולם יודעים, אלא יש ניגוד אינטרסים בתוך המטרה עצמה של חינוך הילדים.
והעניין הוא, כי חינוך ילדים מטרתו היא טובת הילד. כי אף אחד לא מחנך את הילד שלו, כדי לעשות לילד שלו רע. והמטרה שלשמה האדם מחנך את הילד שלו, היא כדי שהילד ידע לשמור על עצמו, וכדי שהילד יוכל לגדול בצורה בריאה, ויוכל להיות כמה שיותר מאושר וכולי. דהיינו, המטרה של חינוך הילדים היא טובת הילד כדי לגרום לילד להרגיש יותר טוב.
אבל יש כאן בעיה גדולה, והיא שכל הדרכים של חינוך הילדים, הן בעצם משיגות את המטרה ההפוכה של חינוך הילדים. כי מצד האמת, חינוך ילדים גורם לילד להרגיש רע. כי אושר אמיתי הוא תחושה של חופש מוחלט ללא גבולות. ולמרות שהרגילו את האדם שעליו לחיות ע"פ חוקים חברתיים וכיו"ב, הרי שמצד האמת חופש אמיתי, הוא כאשר אין לאדם שום גבול.
ומצד האמת כמו שזה טוב לחנך ילד לדעת לשלוט בעצמו ולא לעשות את כל מה שהוא רוצה, כדי שהוא יוכל לשרוד בעולם ולהרגיש טוב, כך גם בדיוק באותה המידה זה טוב לחנך את הילד לעשות את כל מה שהוא רוצה, ולהרגיש חופשי ושלם עם הרצונות שלו. כי אושר אמיתי הוא כאשר האדם מרגיש חופשי לגמרי ושלם לגמרי עם מה שהוא רוצה.
וכאשר ההורה מחנך את הילד שלו לדעת לשלוט בעצמו ולחיות לפי כללים חברתיים כאלו ואחרים, הרי שבעצם מבחינה כלשהי ההורה גם מאמלל את הילד שלו. כי הילד מטבעו רגיל להרגיש חופשי ושלם עם עצמו ועם כל הרצונות והמעשים שלו. וכאשר ההורה מלמד את הילד להתנהג דווקא בצורה כלשהי, הרי שבכך בעצם ההורה מרגיל את הילד לא לקבל את עצמו איך שהוא, ולא להיות מרוצה מעצמו.
וכל ילד גדל עם חינוך כלשהו. כי הילד לא יכול לשרוד בעולם בלי חינוך כלשהו. ואפילו בעלי החיים, גם הם מקבלים חינוך כלשהו, לדעת להיזהר מבעלי חיים טורפים וכיו"ב. ואם הילד לא יקבל כל חינוך, הרי שהוא לא ישרוד כלל בעולם. אבל לחינוך הזה יש מחיר גבוה ואמיתי, והוא שמצד האמת הוא פוגע בילד מבחינה רגשית, בכך שהוא בעצם מכניס את הילד לסוג של בית כלא חברתי והתנהגותי.
ואח"כ שהילד גדל, אז הוא מתחיל לחפש את עצמו. כי מגיל קטן לימדו אותו להתנהג לפי כללים חברתיים כלשהם. ובכך בעצם דיכאו אצל הילד את ההגדרה העצמית שלו. וכן, גם אם ההורה מלמד את הילד לבטא את עצמו בתוך המסגרת החברתית, הרי שעדיין זה לא אותה שלמות, כמו אילו היה אפשרי ללמד את הילד לבטא את עצמו ללא כל גבולות.
וכאשר הילד גדל והופך להיות אדם בוגר, אז הוא מתחיל ללכת לפסיכולוגים, כדי לנסות להבין מה הוא רוצה מעצמו, וכדי להשתחרר מכל מיני דברים שהוא עושה, רק משום שכך החברה האנושית רגילה לחשוב. כי מקטנות מלמדים את האדם להתנהג ע"פ כללי החברה המקובלים לפחות ברמה כלשהי. והדבר הזה מוכרח שהוא ישבש אצל האדם את הגדרת הזהות העצמית שלו.
ומוכרחים להודות על האמת, גם אם אין לאדם מושג מה הפתרון לבעיה. כי מצד האמת יש כאן בעיה אמיתית. ויש כאן דבר והיפוכו. כי מצד אחד האדם מוכרח לחנך את הילדים שלו לחיות דווקא בצורה כלשהי, ולהבין שיש טוב ויש רע. כי האדם מוכרח ללמד את הילד שלו שיש דברים רעים בעולם, שהילד צריך להיזהר מהם. כי אחרת הילד לא ישרוד בעולם כלל. וגם אם הוא ירגיש חופש למשך כמה דקות, הרי שהכמה דקות האלו לא ימשכו למשך הרבה זמן, אם הילד לא יקבל חינוך מתאים להתנהג ע"פ חוקים כלשהם.
אבל זה לא סותר את האמת, שהיא שכל חינוך ילדים וכל מסגרת שיש בעולם שמגבילה את האדם לחוקים של טוב ורע וכיו"ב, הרי שזה סוג של בית כלא, שהוא מגביל את האדם ושולל ממנו את החופש. כי כל מסגרת חברתית כגון לדוגמה בית ספר, וכל כללי התנהגות כלשהם, כגון לא לפגוע באחרים וכיו"ב, למרות שהם הכרחיים עבור הילד, הרי שמצד האמת הם פוגעים בחופש של הילד כבן אדם.
כי בעולם שלנו יש טוב ורע. והילד צריך לדעת ולהכיר את הטוב ולהיזהר מהרע. ולשם כך מוכרחים לחנך אותו להתקרב אל הטוב ולהתרחק מהרע. אבל עדיין מצד האמת, הרי שהמחשבה של טוב ורע, היא עצמה מעורבת בטוב ורע.
כי מצד אחד יש בה טוב, שהיא מאפשרת לאדם לחיות בעולם. כי בלי תודעה של טוב ורע, הרי שהאדם לא ישרוד בעולם. אך יחד עם זאת, זה לא סותר את העובדה, שתפישת המציאות ככזאת שיש בה טוב ורע, בזה עצמו יש גם רע. כי השלמות היא כאשר האדם תופש את הכל אך ורק כטוב תמיד. כי כולם רוצים להרגיש טוב וכמה שיותר טוב. וכאשר מלמדים את הילד שיש רע, הרי שבכך בעצם גורמים לו להרגיש רע!
וזאת הסיבה שילדים לא אוהבים ואפילו שונאים (לפחות ברמה כלשהי) את ההורים והמורים / בית ספר שלהם וכיו"ב. משום שהם הילדים מנקודת מבטם, חווים את האמת שהיא שכל המסגרות האלו מגבילות אותם ושוללות מהם את החופש הבסיסי שלהם לעשות כרצונם, בלי הגדרת טוב ורע. וכאשר שוללים לאדם את החופש שלו, הוא מטבעו רגיל להתנגד. ולכן הילדים מתנגדים כאשר מנסים לחנך אותם.
כי ההורה נדמה לו שהוא עושה טובה גדולה לילד שלו בכך שהוא מחנך אותו. אבל מצד האמת על ההורה לזכור שבאותה המידה ממש, הוא גם עושה רעה גדולה לילד שלו בכך שהוא מחנך אותו. משום כל מהות החינוך, היא ליצור עבור הילד את ההפרדה שבין טוב לבין רע. ובכך בעצמו יש גם רע. כי זה לוקח ילד קטן שמבחינתו הכל טוב, ומכניס לו לתודעה את ההפרדה שבין טוב לרע.
וגם אם אין להורה ולמחנך שמץ של מושג איך לחנך את הילד בצורה טובה באמת, הרי שעדיין צריך כל הורה ומורה להודות על האמת, שיש כאן בעיה שורשית אמיתית. והיא שכל חינוך ילד לכל הפרדה שבין טוב ורע, הרי שיש בה לא רק טוב, אלא גם רע לפחות באותה המידה. ועל ההורה לפחות להבין את האמת מהיכן נובעת ההתנגדות של הילד לכך שיחנכו אותו. כי הילד ממש סובל כאשר משבשים לו את התודעה לחשוב שיש טוב ורע.
אך להורה אין ברירה אחרת, ולכן ההורה מוכרח לעשות זאת לטובת הילד, מנקודת המבט של העולם של הטוב והרע. אך עדיין צריך ההורה והמחנך להבין את תהליך החינוך, גם מנקודת המבט של הילד, שממנה הוא חווה את החינוך כתהליך של שלילת החופש שלו והכנסתו לבית הכלא החברתי הגדול בעולם, שהיא תפישת המציאות כטוב ורע.
ומי שרוצה את האמת, אז האמת היא ששום הורה ומחנך בעולם, לא יודע ולא יכול לחנך אף אחד בעולם. כי אף אחד בעולם לא יודע איך לחנך אפילו לא את עצמו. ומי שלא יודע לחנך אפילו לא את עצמו, כיצד הוא מתיימר לחשוב שהוא יכול לחנך אחרים?!
ומדוע אף אחד בעולם לא יכול לחנך אפילו לא את עצמו, כי לחנך מישהו פירושו לחנך אותו ולהביא אותו למצב כזה שבו הוא יהיה מאושר באמת וירגיש טוב באמת. ואף אחד בעולם לא יודע איך לגרום לעצמו להיות מאושר באמת. כי האדם לעולם לא מאושר באמת. ומי שלא יודע לגרום לעצמו להיות מאושר באמת, כיצד למה ומדוע נדמה לו שהוא יודע ללמד אחרים להיות מאושרים באמת?!
והסיבה שבגללה אף אחד בעולם לא יודע להיות מאושר באמת, היא משום שבעולם שלנו יש טוב ורע. והאדם לא יכול להתקיים בעולם שלנו בלי שתהיה אצלו הפרדה ברורה בין טוב לבין רע. וזאת בדיוק הסיבה שבגללה האדם לא מאושר. כי מאושר הוא זה שתמיד טוב לו. כי כאשר רע לאדם, הרי שהוא לא מאושר. וכל דבר שהאדם תופש אותו כרע, הרי שהוא מחסיר מהאדם אושר.
והרע יוצר אצל האדם לדוגמה פחדים שונים. כי האדם מפחד מכך שלא יקרה לו רע. ומספיק שבכל העולם כולו יש אפילו דבר אחד שהאדם חושב שהוא רע, הרי שהדבר הזה יוצר אצל האדם פחד סמוי מאותו הדבר הרע. כי האדם בתוך תוכו לא רוצה שיקרה לו רע. ונמצא אם כן, כי ההפרדה שהאדם עושה בין טוב לרע, שהיא הכרחית כנ"ל, היא זו שאחראית לחוסר האושר של האדם.
ומאחר שאף אחד בעולם לא יודע איך להיות מאושר, כי אין שום אפשרות שהאדם יהיה מאושר באמת כאשר הוא מפריד בין טוב לרע, וזה הרי הכרחי כדי לחיות בעולם, הרי שממילא אף אחד לא יודע לחנך לא את עצמו ולא את ילדיו וכולי.
וזאת, האמת. וגם אם אין לאדם מושג מה הפתרון לבעיה הזאת, זה עדיין לא אומר שזאת לא האמת. כי על האמת צריך להודות, גם אם אין לאדם מושג מה הפתרון. והאמת היא שכל חינוך ילדים, מאמלל את הילד לא פחות מאשר הוא מסייע לילד. וגם אם ההורה מוכרח לחנך את הילד שלו, הרי שעל ההורה להבין את האמת, שכל חינוך מכל סוג שהוא שגורם לילד לעשות הפרדה בין טוב לרע, הוא טוב בדיוק כמו שהוא רע.
ומה הפתרון? והפתרון האמיתי הוא, שכדי שהאדם יוכל לחנך את הילדים שלו, לשם כך על האדם קודם כל לדעת לחנך את עצמו. כי יש כאן עניין שורשי. ואם האדם מצליח להפוך את עצמו לאדם מאושר באמת, אז ורק אז הוא ראוי לחנך אנשים אחרים. ואז ורק אז הוא יודע לחנך ילדים באמת. ורק אז הוא יגרום לילדים שלו לאהוב את זה שהוא מחנך אותם, ולא לשנוא אותו על זה שהוא מחנך אותם.
כי לכל בעיה יש פתרון. ויש משהו בצורת התפישה של האדם, שאם האדם ישנה אותה, על ידי זה האדם יוכל להיות מאושר באמת, ולהרגיש טוב תמיד בשלמות, תוך כדי זה שהאדם חושב שיש טוב ושיש רע ועושה הפרדה ביניהם. ושורש הפתרון טמון בכך, שהאדם ידע להכיל בתוכו הפכים. דהיינו, שהאדם יוכל ברגע אחד, גם לחוש שדבר כלשהו הוא רע, ולהרגיש ממנו רע, אבל גם תוך כדי זה להרגיש טוב מעצם זה שהדבר רע.
ז"א שיש תפישת מציאות, שבה האדם יודע לעשות הפרדה בין טוב לרע. ושבה האדם רוצה את הטוב ולא רוצה את הרע. אבל בו זמנית תוך כדי זה, יש לאדם גם תודעה נוספת ותפישת מציאות נוספת, שבה אין אצל האדם הבדל בין טוב לבין רע. ושבה הכל אחד. ושאין שום הבדל מכל סוג שהוא בין טוב לבין רע.
וכל זמן שהאדם לא מכיל בתוכו בו זמנית בכל רגע ובכל מקום, את שתי תפישות המציאות האלו שהן מנוגדות אחת לשנייה, כל זמן שהאדם לא מכיל אותן בו זמנית, הרי שהאדם עצמו לא יודע לחנך לא את עצמו וכל שכן שהוא לא יודע לחנך גם לא את הילדים שלו.
כי החכם האמיתי שהוא מכיל בתוכו תמיד שתי תפישות מציאות שנראות כמנוגדות זו לזו, הוא יודע לחנך את כולם. מאחר שהוא כבר חינך את עצמו בשלמות. כי עיקר החינוך שצריך לחנך את האדם, הוא שהאדם יכיל בתוכו את שתי תפישות המציאות המנוגדות בו זמנית.
וכל החינוך שבעולם צריך להתמקד אך ורק בדבר אחד ויחיד, והוא שבני האדם ידעו להכיל בתוכם את ההפכים המנוגדים. דהיינו, גם לחיות בעולם שלנו שיש בו טוב ורע, וגם בו זמנית להבין שאין שום הבדל בין טוב לרע, ושהכל אחד ושהכל טוב תמיד בשלמות, ללא כל הבדל בין טוב לרע. וכל החינוך שבעולם, אמור להתמקד רק בדבר הזה. כי הוא השורש של החיים הטובים.
אך רק מי שהוא חכם אמיתי שיודע איך להכיל בתוכו את ההפכים האלו, רק הוא יכול לחנך אחרים ולעזור גם לאחרים להכיל בתוכם את ההפכים האלו. אך מי שהוא עדיין לא במדרגה כזאת, עליו פשוט להתקרב אל העצות של החכם האמיתי, ולהתקרב אל השכל של החכם האמיתי. עד שהאדם עצמו יהיה חכם אמיתי בעצמו.
ואז האדם גם יהיה מאושר בעצמו, וגם ידע לחנך גם את הילדים שלו להיות מאושרים. דהיינו, שהאדם ידע איך לחנך את הילדים שלו, להכיל בתוכם את ההפכים. כי יש דרך מיוחדת שבה אפשר לחנך את האדם להכיל בתוכו את ההפכים. אך לשם כך האדם עצמו צריך קודם כל להכיל בתוכו את ההפכים. וזה אפשרי רק על ידי זה שהאדם מתקרב לעצות של החכם האמיתי וכולי.
050-3331-331