13:37ילדים רוצים שיאהבו אותם, הורים וילדים, ההורים שלי לא אוהבים אותי, טראומה מההורים, פוסט טראומה מהילדות, ההורים תמיד אשמים, ההורים לא אשמים, ההורים אשמים, להאשים את ההורים, ריפוי הילד הפנימי הפגוע
האם ילדים באמת חייבים לרצות שהוריהם יאהבו אותם?
אליעד כהן פותח בשאלה עקרונית לגבי יחסי הורים וילדים - האם באמת מחויב שילדים ירצו את אהבת הוריהם, או שזו רק התניה חברתית? הוא מסביר כי בהרבה טיפולים רגשיים, מקובל לחשוב שהסיבה העיקרית לקשיים רגשיים היא שההורים לא נתנו מספיק אהבה. אליעד מציג את השאלה הבסיסית הזו על מנת לבחון את נכונותה ואת משמעותה בחיינו.
האם זו חובה שילדים ירצו אהבה מההורים?
לפי אליעד, לא מחויב שילד חייב לרצות שההורים יאהבו אותו. זהו מיתוס חברתי שנוצר מכיוון שיש אינטרס להורים להאמין שילדים חייבים את אהבתם, כיוון שזה נותן להורים תחושת משמעות ושליטה. הוא מביא דוגמה של אמא שמרגישה הכרח שילדיה יזדקקו לה, ולכן נוצר מצב שבו הילד מתחיל להאמין שהאהבה של ההורה היא דבר הכרחי וחשוב עבורו.
אליעד מדגים את התלות הזו בילדים שרואים מישהו ברחוב עם סוכריה ומיד חושבים עליו כאבא או אמא, אך החברה מחנכת אותם להאמין שרק אנשים ספציפיים הם ההורים שלהם ושמהם הם אמורים לקבל את הטוב. התניה זו יוצרת מצב שילדים מפתחים תלות באהבת ההורים, ואם אהבה זו לא מגיעה, הילד מרגיש פגום.
כיצד נוצרת הטראומה של "ההורים שלי לא אהבו אותי"?
לדברי אליעד, ילדים שלומדים שהערך העצמי שלהם תלוי באהבת ההורים עלולים לפתח תחושות קשות אם אינם מקבלים את אותה אהבה. למשל, אם אדם לא מרגיש שהוא מספיק טוב, ייתכן וזה קשור להוריו שאמרו לו או גרמו לו להרגיש כך. הטראומה נוצרת מהתלות שנבנתה על בסיס המחשבה שהילד זקוק לאישור ההורים.
אליעד מציע שכדי להשתחרר מהטראומה הזו, צריך לבצע תהליך של דמיון מודרך שבו האדם חוזר לזיכרון מהילדות שבו לא קיבל אהבה מההורים, ואז לדמיין מצב שבו לא אכפת לו האם הוא מקבל אהבה או לא. אם הילד יכול לדמיין סיטואציה כזו ולהרגיש שלם עם עצמו ללא הצורך באהבת ההורים, תחושת החוסר הזו נעלמת.
האם כל המחשבות השליליות מגיעות מההורים?
אליעד מבהיר כי לא כל מחשבה שלילית מגיעה בהכרח מההורים, אך בהרבה מאוד מקרים זה אכן כך. הוא מסביר שכשאדם מזהה בבירור שהמחשבות השליליות שלו נובעות מיחס שלילי של ההורים, הוא יכול לשחרר את עצמו מהטראומה על ידי כך שינתק את התלות הזו. עם זאת, הוא מוסיף כי זה יעזור רק אם האדם רואה את הקשר בצורה ברורה בכל פעם שהמחשבה השלילית מופיעה. אם האדם לא מבין או לא מקשר באופן ברור בין המחשבות השליליות ליחס ההורים, הטיפול לא יהיה יעיל לגמרי, והבעיה עלולה להישאר.
כיצד ילדים משתמשים בהורים שלהם כתירוץ לכישלונות?
אליעד מציין כי במקרים מסוימים ילדים שלא מצליחים בחייהם, נוטים להאשים את ההורים בכך שהם לא לימדו אותם לחשוב בצורה נכונה, ולכן הם מרגישים שהם לא מוצלחים. הוא נותן דוגמה לאדם שהוריו אומרים משהו פשוט והוא מגיב בזעם מוגזם, משום שהוא חושב שההורים שלו אשמים במצבו הנוכחי. אותו אדם מרגיש שהחיים שלו נדפקו כי ההורים שלו חשבו בצורה "עקומה" ולכן הוא ירש מהם את דפוסי המחשבה השגויים האלה. האדם כועס ומתוסכל כי הוא מאמין שדרכי החשיבה של הוריו הן שגרמו לו לנזק בחייו.
אליעד מוסיף כי לפעמים דווקא הילדים הם אלה שמחזקים את המחשבה של ההורים כאשמים, במיוחד כאשר הם נכשלים בחיים ומחפשים אשמים חיצוניים. הוא מדגיש שהאשמה הזאת לעיתים מגבירה את הכאב והטראומה, ומונעת מהילד להשתחרר מהדפוסים השליליים.
מה המשמעות של תלות רגשית בהורים?
אליעד חוזר ומסביר שילד שנולד אינו יודע בכלל מה המשמעות של "הורים", ורק החברה יוצרת לו את התלות הזו. הילד לומד שהוא יכול לקבל אהבה רק מהוריו, וההתניה הזו יוצרת אצלו תלות רגשית. אם האהבה אינה מגיעה, זה מוביל לתחושות של דחייה ואובדן ערך עצמי.
כדי לטפל בכך, על הילד או המבוגר לחזור לאותם רגעים בילדותו שבהם הוא חש לא אהוב, וליצור מצב פנימי חדש שבו הוא לא תלוי באהבת ההורים. תהליך כזה יכול לשחרר אותו מהטראומה והסבל הכרוך בתחושה שלא אהבו אותו.
כיצד לשחרר את עצמך מדפוסי חשיבה שליליים שנוצרו בילדות?
אליעד מסכם שהמפתח לטיפול בריפוי הילד הפנימי הוא להכיר בדפוסי החשיבה השליליים שנוצרו בילדות בעקבות התלות הרגשית באהבת ההורים. ברגע שמזהים את הקשר בבירור ומבינים שהדפוסים אינם הכרחיים, ניתן לשחרר אותם. אם הקשר בין המחשבה השלילית לבין אהבת ההורים לא ברור לאדם, המחשבות השליליות עלולות להמשיך, גם אם יטופלו האירועים הטראומטיים עצמם.
אליעד כהן פותח בשאלה עקרונית לגבי יחסי הורים וילדים - האם באמת מחויב שילדים ירצו את אהבת הוריהם, או שזו רק התניה חברתית? הוא מסביר כי בהרבה טיפולים רגשיים, מקובל לחשוב שהסיבה העיקרית לקשיים רגשיים היא שההורים לא נתנו מספיק אהבה. אליעד מציג את השאלה הבסיסית הזו על מנת לבחון את נכונותה ואת משמעותה בחיינו.
האם זו חובה שילדים ירצו אהבה מההורים?
לפי אליעד, לא מחויב שילד חייב לרצות שההורים יאהבו אותו. זהו מיתוס חברתי שנוצר מכיוון שיש אינטרס להורים להאמין שילדים חייבים את אהבתם, כיוון שזה נותן להורים תחושת משמעות ושליטה. הוא מביא דוגמה של אמא שמרגישה הכרח שילדיה יזדקקו לה, ולכן נוצר מצב שבו הילד מתחיל להאמין שהאהבה של ההורה היא דבר הכרחי וחשוב עבורו.
אליעד מדגים את התלות הזו בילדים שרואים מישהו ברחוב עם סוכריה ומיד חושבים עליו כאבא או אמא, אך החברה מחנכת אותם להאמין שרק אנשים ספציפיים הם ההורים שלהם ושמהם הם אמורים לקבל את הטוב. התניה זו יוצרת מצב שילדים מפתחים תלות באהבת ההורים, ואם אהבה זו לא מגיעה, הילד מרגיש פגום.
כיצד נוצרת הטראומה של "ההורים שלי לא אהבו אותי"?
לדברי אליעד, ילדים שלומדים שהערך העצמי שלהם תלוי באהבת ההורים עלולים לפתח תחושות קשות אם אינם מקבלים את אותה אהבה. למשל, אם אדם לא מרגיש שהוא מספיק טוב, ייתכן וזה קשור להוריו שאמרו לו או גרמו לו להרגיש כך. הטראומה נוצרת מהתלות שנבנתה על בסיס המחשבה שהילד זקוק לאישור ההורים.
אליעד מציע שכדי להשתחרר מהטראומה הזו, צריך לבצע תהליך של דמיון מודרך שבו האדם חוזר לזיכרון מהילדות שבו לא קיבל אהבה מההורים, ואז לדמיין מצב שבו לא אכפת לו האם הוא מקבל אהבה או לא. אם הילד יכול לדמיין סיטואציה כזו ולהרגיש שלם עם עצמו ללא הצורך באהבת ההורים, תחושת החוסר הזו נעלמת.
האם כל המחשבות השליליות מגיעות מההורים?
אליעד מבהיר כי לא כל מחשבה שלילית מגיעה בהכרח מההורים, אך בהרבה מאוד מקרים זה אכן כך. הוא מסביר שכשאדם מזהה בבירור שהמחשבות השליליות שלו נובעות מיחס שלילי של ההורים, הוא יכול לשחרר את עצמו מהטראומה על ידי כך שינתק את התלות הזו. עם זאת, הוא מוסיף כי זה יעזור רק אם האדם רואה את הקשר בצורה ברורה בכל פעם שהמחשבה השלילית מופיעה. אם האדם לא מבין או לא מקשר באופן ברור בין המחשבות השליליות ליחס ההורים, הטיפול לא יהיה יעיל לגמרי, והבעיה עלולה להישאר.
כיצד ילדים משתמשים בהורים שלהם כתירוץ לכישלונות?
אליעד מציין כי במקרים מסוימים ילדים שלא מצליחים בחייהם, נוטים להאשים את ההורים בכך שהם לא לימדו אותם לחשוב בצורה נכונה, ולכן הם מרגישים שהם לא מוצלחים. הוא נותן דוגמה לאדם שהוריו אומרים משהו פשוט והוא מגיב בזעם מוגזם, משום שהוא חושב שההורים שלו אשמים במצבו הנוכחי. אותו אדם מרגיש שהחיים שלו נדפקו כי ההורים שלו חשבו בצורה "עקומה" ולכן הוא ירש מהם את דפוסי המחשבה השגויים האלה. האדם כועס ומתוסכל כי הוא מאמין שדרכי החשיבה של הוריו הן שגרמו לו לנזק בחייו.
אליעד מוסיף כי לפעמים דווקא הילדים הם אלה שמחזקים את המחשבה של ההורים כאשמים, במיוחד כאשר הם נכשלים בחיים ומחפשים אשמים חיצוניים. הוא מדגיש שהאשמה הזאת לעיתים מגבירה את הכאב והטראומה, ומונעת מהילד להשתחרר מהדפוסים השליליים.
מה המשמעות של תלות רגשית בהורים?
אליעד חוזר ומסביר שילד שנולד אינו יודע בכלל מה המשמעות של "הורים", ורק החברה יוצרת לו את התלות הזו. הילד לומד שהוא יכול לקבל אהבה רק מהוריו, וההתניה הזו יוצרת אצלו תלות רגשית. אם האהבה אינה מגיעה, זה מוביל לתחושות של דחייה ואובדן ערך עצמי.
כדי לטפל בכך, על הילד או המבוגר לחזור לאותם רגעים בילדותו שבהם הוא חש לא אהוב, וליצור מצב פנימי חדש שבו הוא לא תלוי באהבת ההורים. תהליך כזה יכול לשחרר אותו מהטראומה והסבל הכרוך בתחושה שלא אהבו אותו.
כיצד לשחרר את עצמך מדפוסי חשיבה שליליים שנוצרו בילדות?
אליעד מסכם שהמפתח לטיפול בריפוי הילד הפנימי הוא להכיר בדפוסי החשיבה השליליים שנוצרו בילדות בעקבות התלות הרגשית באהבת ההורים. ברגע שמזהים את הקשר בבירור ומבינים שהדפוסים אינם הכרחיים, ניתן לשחרר אותם. אם הקשר בין המחשבה השלילית לבין אהבת ההורים לא ברור לאדם, המחשבות השליליות עלולות להמשיך, גם אם יטופלו האירועים הטראומטיים עצמם.
- טיפול בטראומה
- הורים וילדים
- הילד הפנימי
- אובדן אהבה מההורים
- ריפוי רגשי
האם ילדים חייבים לרצות שההורים שלהם יאהבו אותם?
בהרבה טיפולים רגשיים יש תפיסה שהסיבה לקשיים רגשיים בחיים נובעת מהעובדה שההורים לא אהבו את הילד בצורה מספקת. נשאלת השאלה אם זה באמת נכון שילד צריך שההורים שלו יאהבו אותו כדי להרגיש טוב עם עצמו, והאם זה באמת מחויב שהילד ירצה שיאהבו אותו.
אליעד מדבר על ההתניה החברתית, שבה מצופה מילד לקבל אהבה מההורים, ואם לא קיבל אותה, קיימת תחושה שמשהו "נדפק" בו. השאלה המרכזית היא האם מחויב לילד לרצות שההורים יאהבו אותו. מדובר כאן בהתניה של החברה, שנוצרת כבר מגיל צעיר - אם הילד לא מקבל אהבה מההורים, זה גורם לו להרגיש שאין לו ערך. השאלה הגדולה היא האם באמת על הילד לרצות את אהבת ההורים.
האם ילד יכול לא לדאוג אם ההורים אוהבים אותו?
בהמשך, אליעד שואל האם יכול להיות ילד שלא אכפת לו אם ההורים שלו אוהבים אותו. התשובה לכך היא שלא תמיד זה מחויב. יתכן שילד לא ירגיש צורך לקבל אהבה מההורים שלו, ויכול להיות שילד שלא קיבל את האהבה הרצויה לא יפנה את האשמה כלפי ההורים.
מה הקשר בין ההורים לבין תחושת הערך העצמי של הילד?
הורים שמרגישים צורך שהילדים שלהם ירצו את אהבתם, עשויים לפתח תחושת שליטה בכך שהם נותנים אהבה לילדיהם. לעיתים יש להם אינטרס לספר לילדיהם שהם חייבים לרצות את אהבתם, כדי לחזק את הקשר הרגשי ביניהם. הורים עשויים להרגיש חרדה אם הם חושבים שילדיהם לא צריכים את אהבתם, משום שזה מרוקן את תחושת המשמעות שלהם כהורים.
כיצד ניתן לשחרר את הילד מהתסביך של "ההורים לא אהבו אותי"?
אליעד מציע שדרך טיפול בדמיון מודרך, הילד יכול לשחזר את העבר ולהבין שאין לו צורך באהבת ההורים. אם הילד יצליח לדמיין סיטואציה שבה הוא לא תלוי באהבה של ההורים, הוא יכול להתחיל לשחרר את עצמו מהתסביך של "לא אהבו אותי".
מה קורה אם הילד לא מצליח לשחרר את עצמו מהטראומה של "ההורים לא אהבו אותי"?
אם הילד לא מצליח להבין את הקשר בין המחשבות השליליות על עצמו לבין אהבת ההורים, הטראומה עשויה להישאר קיימת. אליעד מסביר שבמידה שהילד מזהה את הקשר, הוא יכול לשחרר את עצמו מהתחושות השליליות. אם הוא לא מזהה את הקשר, אז גם אם יטופל בזיכרון הטראומטי, הבעיה עשויה להימשך.
האם כל מחשבה שלילית על עצמי נובעת מהורים שלא אהבו אותי?
ש: האם כל מחשבה שלילית באמת נובעת מההורים?
אליעד: לא בהכרח, אבל במקרים רבים כן. אם הילד זיהה את הקשר בין המחשבה השלילית על עצמו לבין יחס ההורים אליו, ניתן לטפל בזיכרון הזה כדי לשחרר את תחושת הנחיתות.
מהם הדפוסים המקדמים את הרגשות השליליים כלפי ההורים?
לסיום, אליעד מדבר על מקרים שבהם ילד מרגיש שהחיים שלו לא מוצלחים ומחפש אשם. לפעמים הוא מאשים את ההורים על כך שהם לא לימדו אותו איך לחשוב בצורה נכונה. תחושות אלה עשויות להיגרם מתפיסות שהילד נוצר מהן דפוסים שליליים לגבי עצמו, שמתחזקים מההורים.
בהרבה טיפולים רגשיים יש תפיסה שהסיבה לקשיים רגשיים בחיים נובעת מהעובדה שההורים לא אהבו את הילד בצורה מספקת. נשאלת השאלה אם זה באמת נכון שילד צריך שההורים שלו יאהבו אותו כדי להרגיש טוב עם עצמו, והאם זה באמת מחויב שהילד ירצה שיאהבו אותו.
אליעד מדבר על ההתניה החברתית, שבה מצופה מילד לקבל אהבה מההורים, ואם לא קיבל אותה, קיימת תחושה שמשהו "נדפק" בו. השאלה המרכזית היא האם מחויב לילד לרצות שההורים יאהבו אותו. מדובר כאן בהתניה של החברה, שנוצרת כבר מגיל צעיר - אם הילד לא מקבל אהבה מההורים, זה גורם לו להרגיש שאין לו ערך. השאלה הגדולה היא האם באמת על הילד לרצות את אהבת ההורים.
האם ילד יכול לא לדאוג אם ההורים אוהבים אותו?
בהמשך, אליעד שואל האם יכול להיות ילד שלא אכפת לו אם ההורים שלו אוהבים אותו. התשובה לכך היא שלא תמיד זה מחויב. יתכן שילד לא ירגיש צורך לקבל אהבה מההורים שלו, ויכול להיות שילד שלא קיבל את האהבה הרצויה לא יפנה את האשמה כלפי ההורים.
מה הקשר בין ההורים לבין תחושת הערך העצמי של הילד?
הורים שמרגישים צורך שהילדים שלהם ירצו את אהבתם, עשויים לפתח תחושת שליטה בכך שהם נותנים אהבה לילדיהם. לעיתים יש להם אינטרס לספר לילדיהם שהם חייבים לרצות את אהבתם, כדי לחזק את הקשר הרגשי ביניהם. הורים עשויים להרגיש חרדה אם הם חושבים שילדיהם לא צריכים את אהבתם, משום שזה מרוקן את תחושת המשמעות שלהם כהורים.
כיצד ניתן לשחרר את הילד מהתסביך של "ההורים לא אהבו אותי"?
אליעד מציע שדרך טיפול בדמיון מודרך, הילד יכול לשחזר את העבר ולהבין שאין לו צורך באהבת ההורים. אם הילד יצליח לדמיין סיטואציה שבה הוא לא תלוי באהבה של ההורים, הוא יכול להתחיל לשחרר את עצמו מהתסביך של "לא אהבו אותי".
מה קורה אם הילד לא מצליח לשחרר את עצמו מהטראומה של "ההורים לא אהבו אותי"?
אם הילד לא מצליח להבין את הקשר בין המחשבות השליליות על עצמו לבין אהבת ההורים, הטראומה עשויה להישאר קיימת. אליעד מסביר שבמידה שהילד מזהה את הקשר, הוא יכול לשחרר את עצמו מהתחושות השליליות. אם הוא לא מזהה את הקשר, אז גם אם יטופל בזיכרון הטראומטי, הבעיה עשויה להימשך.
האם כל מחשבה שלילית על עצמי נובעת מהורים שלא אהבו אותי?
ש: האם כל מחשבה שלילית באמת נובעת מההורים?
אליעד: לא בהכרח, אבל במקרים רבים כן. אם הילד זיהה את הקשר בין המחשבה השלילית על עצמו לבין יחס ההורים אליו, ניתן לטפל בזיכרון הזה כדי לשחרר את תחושת הנחיתות.
מהם הדפוסים המקדמים את הרגשות השליליים כלפי ההורים?
לסיום, אליעד מדבר על מקרים שבהם ילד מרגיש שהחיים שלו לא מוצלחים ומחפש אשם. לפעמים הוא מאשים את ההורים על כך שהם לא לימדו אותו איך לחשוב בצורה נכונה. תחושות אלה עשויות להיגרם מתפיסות שהילד נוצר מהן דפוסים שליליים לגבי עצמו, שמתחזקים מההורים.
- טיפול בטראומה
- הורים וילדים
- הילד הפנימי
- אובדן אהבה מההורים
- ריפוי רגשי
עכשיו האם ילדים חייבים לרצות שההורים שלהם יאהבו אותם, יש המון טיפולים רגשיים שמסבירים לך שהסיבה שרע לך בחיים זה בגלל שההורים שלך לא מספיק אהבו אותך, לא מספיק אהבו אותך לא קיבלת אהבה מההורים שלך "ההורים שלי לא אהבו אותי אהבו אותי לא אהבו אותי" עכשיו השאלה היא מה האמת האם באמת זה נכון כל התיאוריה שאומרת שבן אדם צריך שההורים שלו יאהבו אותו זאת השאלה.
ש: קודם כל האם זה מחויב שיהיו הורים אולי זה לא ההורים אולי הוא גר בבית יתומים.
אליעד: אתה הבנת את השאלה?
ש: כן.
אליעד: יש איזו התניה בסיסית בחברה שילד אמור לקבל אהבה מההורים ואם הוא לא קיבל אהבה מההורים אז משהו נדפק אצלו יש התניה כזאת השאלה אם היא נכונה.
ש: אני רוצה לחדד האם השאלה מתכוונת להורים הביולוגים.
אליעד: הורים שגידלו אותו לצורך העניין, אתה נתקלת פעם בטיפול ואז בטיפול "כן כי אמא שלך לא מספיק אהבה אותך כי אבא שלך לא מספיק אהב אותך כי הם אהבו אח אחד יותר ממך כי אותך אהבו פחות אותו אהבו יותר" כל מיני סיפורים כאלה.
ש: אני חושב שיש בזה משהו אני חושב שיש בזה מן האמת.
אליעד: יש בזה הרבה "למה אתה לא מעריך את עצמך? כי הם לא העריכו אותי, למה זה? כי הם לא אהבו אותי" השאלה אם זאת האמת.
ש: אני חושב שזה לא בדיוק ככה אני חושב זה השאלה מה הילד מרגיש ביחס לאחרים, שאלת האם המחויב שההורים לא אהבו את הילד.
אליעד: כן זאת השאלה הראשונה, לא אם מחויב שההורים יאהבו את הילד האם מחויב שהילד ירצה שההורים יאהבו אותו האם יכול להיות ילד שההורים שלו בכלל לא יאהבו אותו והוא לא אכפת לו בכלל זה לא משנה לו לא מזיז לו.
ש: קודם אני חושב שלא זה לא מחויב.
אליעד: לא מחויב.
ש: הילד ירצה שלא לא מחויב.
אליעד: עכשיו למי יש אינטרס להגיד שזה כן מחויב, למי יש אינטרס לספר שזה מחויב שילד ירצה שההורים שלו יאהבו אותו למי יש אינטרס.
ש: לילד שלא קיבל אהבה.
אליעד: תראה בא נחשוב בהיגיון אם אתה קיבלת אהבה מההורים שלך כאילו יש לך אינטרס להגיד שילד חייב לקבל אהבה מההורים שלו לא מה אכפת לך "לא חייב לא קיבלתי" אבל אם לא קיבלת אהבה מההורים שלך מה האינטרס שלך להגיד "אני לא חייב לקבל" כי ככה אתה משתחרר כי אם תגיד "אני חייב לקבל ולא קיבלתי" נהיה לך רע אז האינטרס שלך להגיד זה "לא חייב לקבל אהבה מההורים".
למי יש אינטרס להגיד שהילד חייב לרצות שההורים שלו יאהבו אותו להורים כי ההורים שאוהבים את הילד שלהם מי המציא את הסיפור שהילדים חייבים לרצות שההורים שלהם יאהבו אותם למה כי אם אתה תגיד להם "ילד לא חייב לרצות שיאהבו אותך" זה בעצם אומר הילדים שלך לא צריכים ממך שום דבר הם לא תלויים בך. יש הורים בא מישהו לטיפול יושבים ויושבים "כי אמא שלי לא אהבה אותי, אוקי ואז מה אם היא לא אהבה אותך? תראה הילד חייב שההורים שלו יאהבו אותו, למה?" ואז זה מסתובב נגיד זאת אישה אז היא אומרת "מה זאת אומרת הילדים שלי חייבים שאני אוהב אותם כאילו אם אני לא אוהב אותם איך הם יסתדרו, זה דבר בסיסי התינוק רוצה שאני אוהב אותו".
זאת אומרת לפעמים ההורים מרגישים חזקים מזה שהם נותנים אהבה לילדים ויש להם בראש דמיון שהילד חייב לרצות שהם יאהבו אותו ואז זה מחזק את התחושה אצל הילד שהוא חייב שהם יאהבו אותו.
ש: איך זה מחזק אצלו את התחושה?
אליעד: לא הם גם שותלים לו את זה במוח אבל גם אני אומר מהצד אם אנשים יחשבו שהילדים לא חייבים לרצות אהבה מההורים שלהם זה בעצם מנתק את הקשר הרגשי שבין ההורים לילדים ואז מי סובל מזה ההורים גם כן סובלים מזה למה כי אז זה אומר להורים הילדים שלכם לא צריכים אותם "הם לא צריכים ממך שום דבר", עכשיו להורה קשה לחשוב שהילדים שלו לא צריכים ממנו שום דבר אבל מה האמת ואז הוא אומר "אבל אתה יודע איך הילד צריך את אמא שלו ותראה איך הוא צריך אותי" אבל מה האמת האמיתית כשהילד נולד הוא לא הכיר את אמא שלו והוא לא ידע שיש מושג כזה בכלל אמא שלו לו היה לזה שום משמעות.
לו זו אף זו אלא שאם מראש היו מצמידים לאמא אחרת הוא לא היה יודע בכלל מי אמא שלו בנוסף על זה גם אחרי שהצמידו לו אמא אם היו מביאים אומרים לו יש לך שלוש אמהות שלוש אמהות עשר אמהות עשר אמהות לא הייתה לו שום משמעות מבחינתו אפילו אחר כך כשהילד גדל הוא הולך ברחוב רואה מישהו עם סוכריה הוא אומר זה אבא הוא מבחינתו מנסה לאמץ אנשים כהורים שלו, אוקי אבל אז מה שהחברה שלנו עושה היא בעצם יוצרת לו התניה אומרת לו "לא זה לא אבא שלך זה אבא שלך זאת לא אמא שלך זאת אמא שלך" יוצרת לו התניה "טוב אתה יכול לקבל רק מההורים שלך ורק אלה ההורים שלך" ולכן הוא מתחיל לאהוב את ההורים שלו.
אם מגיל קטן נגיד לדוגמה שלא היו פדופילים ולא היה שום דבר היו מרגילים ילד "כל מי שברחוב מציע לך סוכריה לך תיקח" לא בהכרח שהוא היה חוזר הביתה למה הוא יכול להיות עם כולם למה דווקא יחזור אליך מה יש בך יותר מאחרים אבל החברה מה לימדה אותך לימדה אותך קודם כל שאתה מקבל טוב אבל רק מההורים וההורים שלך הם רק x וזה גרם לך בעצם לאהוב את ההורים, ההתניה נוצרה דרך תחושת הטוב שקיבלת ואז אם אחר כך ההורים שלך לא אוהבים אותך אז אתה הופך להיות אומלל כי ההורים שלך לא אוהבים אותך ומי לא ירצה לקבל את התיאוריה הזאת אנשים שלא מוכנים להכיר בכך שהילדים שלהם לא באמת צריכים אותם זה מפריע בעיקר להורים.
עכשיו בא נתקדם לעוד משהו, עכשיו ואני חוזר ואומר עוד פעם ילד שנולד הוא לא יודע מי ההורים שלו הוא לא מכיר את המושג הורים הוא יודע כשהוא רעב תביא לו לאכול תגיד לו ההורים שלך זה המבחנה הבקבוק ולא אכפת לו מכלום, עכשיו בא נגיד עוד דבר עכשיו בא נניח נגיד לדוגמה שבן אדם יש לו טראומה נגיד בן אדם לא אוהב את עצמו "למה אתה לא אוהב את עצמך?" כי אמא שלו לא אהבה אותו נגיד שהוא כל פעם כשקורה משהו "למה רע לך כי אמא שלך לא אהבה אותך", עכשיו איך פותרים את זה איך יוצאים מהתסביך של "ההורים שלי לא אהבו אותי" איך יוצאים מהתסביך הזה מה שבאמת צריך לעשות זה לדמיין את העבר שההורים שלך לא אהבו אותך להיכנס ליצור דמיון מודרך מהעבר ובתור ילד לדמיין שלא אכפת לך אם אוהבים אותך או לא או להבין שהם אוהבים אותך או לא להיות תלוי בזה להגיד "מה אכפת לי אם הם אוהבים אותי או לא" בתור ילד.
ואז אם אנחנו נצליח לשחזר את הסיטואציה בדמיון מהעבר שלא אהבו אותך ואתה תתחבר בתוכך רגשית למקום שאומר "מה אכפת לי אם הם אוהבים אותי או לא" אז ממילא גם התוצאה שנגזרה מכך גם היא לא רלוונטית ואז ממילא כבר לא יהיה אכפת לך המחשבות השליליות שרצות לך בראש "כי לא אהבו" יעלמו. עכשיו השאלה היא אם מה שאמרתי זה נכון או לא נכון זאת השאלה זה נשמע הגיוני השאלה אם זה נכון, נניח בן אדם חושב על עצמו שהוא לא מספיק טוב "למה אתה חושב על עצמך שאתה לא מספיק טוב?" אחרי עשרים שעות של חקירה הגענו למסקנה "כי אמא שלי אמרה לי שאני לא מספיק טוב" סבבה אוקי, עכשיו אנחנו רוצים לנתק את התלות שלו במה שאמא שלו חשבה עליו אז נגיד שנעשה סיבוב והוא יגיד "ואללה לא אכפת לי מה שהיא חשבה עלי" אז האם בעצם זה ינתק את המחשבה השלילית שהוא חושב על עצמו, כן או לא מה התשובה?
ש: תלוי עד כמה התחושה הזאת היא אמיתית בתוכו שבאמת הוא התנתק מזה שלא אכפת לו מה אמא שלו אמרה מה העוצמה.
אליעד: בא נניח שהוא באמת התנתק מזה שאמא שלו לא אכפת לו אם אמא שלו אוהבת אותו או לא לא אכפת לו יותר.
ש: אם זאת הסיבה לטראומה.
אליעד: וזאת הסיבה לטראומה האם בהכרח שההתנהגות שלו כרגע שהוא חושב שהוא לא מספיק אהוב ולא מספיק טוב תיעלם בהנחה שזאת באמת הסיבה בגלל שאמא שלו הכניסה לו שהוא לא מספיק טוב לא מוצלח לא זה ולא זה ובאמת הטראומה ניתקנו אותה.
ש: יכול להיות סיבות אחרות.
אליעד: לא בהנחה שזאת הסיבה בהנחה שזאת הסיבה ואין סיבות אחרות וטיפלנו בבעיה המקורית בהכרח שהבעיה הזאת תיעלם על פניו התשובה שכן נכון אבל זאת לא כל האמת מה האמת האמת היא כזאת אם בן אדם ביומיום חושב על עצמו מחשבות שליליות ותוך כדי שהוא חושב את המחשבות השליליות האלה הוא מבין בידיעה שלמה וברורה שזה אך ורק בגלל שאמא שלו אמרה לו את זה אז אם אנחנו נטפל במחשבות על מה שאמא שלו אמרה לו באמת יעלם לו המחשבות השליליות שהוא חושב על עצמו כיום אבל אם כאשר הוא חושב על עצמו את המחשבות השליליות כיום הוא לא רואה בבירור שזה בגלל אמא שלו אז גם אם אנחנו נטפל בבעיה שההורים שלו לא אהבו אותו עדיין תמשיך גם כיום, אולי היא תיחלש קצת אבל יכול להיות שהיא תמשיך גם בבעיה של היום.
ש: רגע לא הבנתי אם זה נטרל לו.
אליעד: מההתחלה תתרכז מההתחלה נגיד שאנחנו נחקור אתה חושב שאתה לא מספיק מוצלח "למה אתה חושב שאתה לא מספיק מוצלח? כי כשהייתי ילד אבא שלי אמר לי שאני לא מוצלח" אוקי עכשיו מה האפשרויות שלנו או לשכנע אותך שכבר אז אבא שלך חשב שאתה הכי מוצלח או שתגיד "מה אכפת לי אם הוא חשב שאני מוצלח או לא", אוקי עכשיו בא נגיד שנלך על הכיוון של "מה אכפת לי שהוא חשב אם אני מוצלח או לא" ואז אנחנו נכנסים לתוך המוח שלך כילד עושים דמיון מדמיינים בוא נדמיין שהוא אומר לך שאתה לא מוצלח ותגיד לעצמך "מה אכפת לי אם הוא אומר שאני מוצלח או לא" ובוא נגיד שמגיעים למצב שאתה אומר "לא אכפת אם אני מוצלח או לא מה אכפת לי מה הוא חושב" אוקי "אני טוב איך שאני ואני בכלל לא צריך להיות טוב".
עכשיו האם המחשבות שלך כיום שאתה לא מוצלח יעלמו תלוי אם כשאתה חושב על עצמך כיום שאתה לא מוצלח אתה רואה בבירור שזה רק בגלל כאילו כל פעם כשאתה אומר "אני לא מוצלח כי אבא שלי אמר לי שאני לא מוצלח" כל פעם "לא מוצלח כי אבא שלי אמר לי שאני לא מוצלח" אז אם ננתק את ההתניה מאבא שלך נגיד אז באמת התבטלה המחשבה הנוכחית של לא מוצלח, אבל אם ביומיום אתה חושב שאתה לא מוצלח ואתה לא יודע למה אתה חושב את זה אתה אומנם אם אתה מנתח את זה אתה מבין שזה בגלל אבא שלך אבל ביומיום אתה לא מחבר את זה לזה ביומיום אתה אומר "לא אני לא מוצלח כי אני באמת לא מוצלח" אז זה לא יעזור לנו שנטפל בטראומה מהעבר.
ברגע שבן אדם קורה לו אירוע שיוצר לו טראומה וכתוצאה מכך הוא עושה התנהגות מסוימת גם אם נטפל בזיכרון הטראומטי הבעיה עצמה לא תיפתר אם הוא לא רואה את ה - connection ביניהם, עכשיו לא רק רואה את ה - connection כתיאוריה אלא באמת כל פעם כשהוא עושה את הפעולה כל פעם כשהוא שומע בום והוא קופץ הוא באמת רואה שזה רק בגלל הטראומה שקרתה אם הוא רואה את זה אז אם נפתור לו את החרדה מהטראומה שקרתה גם הנוכחי יעלם, אם לא שהוא באמת התחיל להאמין שהבום הוא בעייתי אז זה לא יעלם למרות שטיפלנו בקודם.
ש: הקשר נקרא במתמטיקה קשר חד חד ערכי.
אליעד: קשר חד חד ערכי הבנו את זה.
ש: אפשר נקודה?
אליעד: כן.
ש: לפעמים גם הילדים מתחזקים את המחשבה שהם לא מוצלחים בגלל הוריהם כי לא אהבו אותם זה כאשר הם לא מצליחים בחיים אז הם מחפשים אשם.
אליעד: גם זה נכון אבל עוד פעם מה זה קשור לעניין שלנו?
ש: אתה אומר מי מתחזק את המחשבה שההורים שלא אוהבים את הילדים.
אליעד: נכון אוקי.
ש: לפעמים זה דווקא הילדים שלא מצליחים אז רוצים להאשים את ההורים.
אליעד: כן זה אבל לא קשור בדיוק לא השאלה, זה גם נכון אני נגיד יש מישהו מסוים אוקי שהסיפור שלו כדלקמן נגיד שאמא שלו אומרת איזה משפט אומרת איזה עציץ יפה סתם רואה עציץ אומרת איזה עציץ יפה והוא חוטף עליה עצבים ושונא אותה זה וזה, מה היא עשתה אמרה איזה עציץ יפה הוא אומר "לא איזה מפגרת היא וזה ככה וזה ככה" ומחרף ומגדף למה מה היא עשתה לך רע, מה שמתברר זה כזה דבר היא אומרת איזה עציץ יפה עכשיו נשמע לו שהמשפט הזה לא חכם מספיק או לא מדויק מספיק או לא נכון מספיק או לא טוב מספיק ואז הוא חושב, עכשיו הוא לא מרוצה מעצמו והוא חושב שהסיבה שהוא דפוק זה כי הייתה לו דוגמה אישית מההורים שלו.
נגיד שבן אדם חושב שהחיים שלו דפוקים ואז הוא אומר לעצמו "אוקי החיים שלי דפוקים כי אני חושב בצורה עקומה, למה אני חושב בצורה עקומה בגללי? מה פתאום זה בגלל ההורים שלי אוקי כי הם לימדו אותי לחשוב בצורה עקומה" ואז כל פעם כשהוא רואה את ההורים שלו חושבים בצורה שנראית לו עקומה הוא מוציא עליהם עצבים למרות שהם לא פנו אליו בשום נושא בכלל אבל הם עכשיו חשבו בצורה עקומה בעיניו ואז הוא אומר "אתם רואים בגלל שאתם חושבים בצורה עקומה" הוא אומר לעצמו "בגלל שהם חושבים בצורה עקומה לכן אני חושב בצורה עקומה לכן החיים שלי נדפקו" לכן הוא חוטף עצבים.
זה הסיפור יש גם סיפורים כאלה יש את כל הסיפורים בעולם ואז כשההורים עצבניים למה הוא כל כך כועס עלינו אז מסבירים להורים הוא כועס עליכם מרוב שהוא מעריץ אותכם בכלל מרוב שהוא לא יכול לא להיות כמוכם אז אם אתם לא מושלמים בעיניו אז הוא חוטף עליכם עצבים זה מהצד השני של המטבע.
ש: קודם כל האם זה מחויב שיהיו הורים אולי זה לא ההורים אולי הוא גר בבית יתומים.
אליעד: אתה הבנת את השאלה?
ש: כן.
אליעד: יש איזו התניה בסיסית בחברה שילד אמור לקבל אהבה מההורים ואם הוא לא קיבל אהבה מההורים אז משהו נדפק אצלו יש התניה כזאת השאלה אם היא נכונה.
ש: אני רוצה לחדד האם השאלה מתכוונת להורים הביולוגים.
אליעד: הורים שגידלו אותו לצורך העניין, אתה נתקלת פעם בטיפול ואז בטיפול "כן כי אמא שלך לא מספיק אהבה אותך כי אבא שלך לא מספיק אהב אותך כי הם אהבו אח אחד יותר ממך כי אותך אהבו פחות אותו אהבו יותר" כל מיני סיפורים כאלה.
ש: אני חושב שיש בזה משהו אני חושב שיש בזה מן האמת.
אליעד: יש בזה הרבה "למה אתה לא מעריך את עצמך? כי הם לא העריכו אותי, למה זה? כי הם לא אהבו אותי" השאלה אם זאת האמת.
ש: אני חושב שזה לא בדיוק ככה אני חושב זה השאלה מה הילד מרגיש ביחס לאחרים, שאלת האם המחויב שההורים לא אהבו את הילד.
אליעד: כן זאת השאלה הראשונה, לא אם מחויב שההורים יאהבו את הילד האם מחויב שהילד ירצה שההורים יאהבו אותו האם יכול להיות ילד שההורים שלו בכלל לא יאהבו אותו והוא לא אכפת לו בכלל זה לא משנה לו לא מזיז לו.
ש: קודם אני חושב שלא זה לא מחויב.
אליעד: לא מחויב.
ש: הילד ירצה שלא לא מחויב.
אליעד: עכשיו למי יש אינטרס להגיד שזה כן מחויב, למי יש אינטרס לספר שזה מחויב שילד ירצה שההורים שלו יאהבו אותו למי יש אינטרס.
ש: לילד שלא קיבל אהבה.
אליעד: תראה בא נחשוב בהיגיון אם אתה קיבלת אהבה מההורים שלך כאילו יש לך אינטרס להגיד שילד חייב לקבל אהבה מההורים שלו לא מה אכפת לך "לא חייב לא קיבלתי" אבל אם לא קיבלת אהבה מההורים שלך מה האינטרס שלך להגיד "אני לא חייב לקבל" כי ככה אתה משתחרר כי אם תגיד "אני חייב לקבל ולא קיבלתי" נהיה לך רע אז האינטרס שלך להגיד זה "לא חייב לקבל אהבה מההורים".
למי יש אינטרס להגיד שהילד חייב לרצות שההורים שלו יאהבו אותו להורים כי ההורים שאוהבים את הילד שלהם מי המציא את הסיפור שהילדים חייבים לרצות שההורים שלהם יאהבו אותם למה כי אם אתה תגיד להם "ילד לא חייב לרצות שיאהבו אותך" זה בעצם אומר הילדים שלך לא צריכים ממך שום דבר הם לא תלויים בך. יש הורים בא מישהו לטיפול יושבים ויושבים "כי אמא שלי לא אהבה אותי, אוקי ואז מה אם היא לא אהבה אותך? תראה הילד חייב שההורים שלו יאהבו אותו, למה?" ואז זה מסתובב נגיד זאת אישה אז היא אומרת "מה זאת אומרת הילדים שלי חייבים שאני אוהב אותם כאילו אם אני לא אוהב אותם איך הם יסתדרו, זה דבר בסיסי התינוק רוצה שאני אוהב אותו".
זאת אומרת לפעמים ההורים מרגישים חזקים מזה שהם נותנים אהבה לילדים ויש להם בראש דמיון שהילד חייב לרצות שהם יאהבו אותו ואז זה מחזק את התחושה אצל הילד שהוא חייב שהם יאהבו אותו.
ש: איך זה מחזק אצלו את התחושה?
אליעד: לא הם גם שותלים לו את זה במוח אבל גם אני אומר מהצד אם אנשים יחשבו שהילדים לא חייבים לרצות אהבה מההורים שלהם זה בעצם מנתק את הקשר הרגשי שבין ההורים לילדים ואז מי סובל מזה ההורים גם כן סובלים מזה למה כי אז זה אומר להורים הילדים שלכם לא צריכים אותם "הם לא צריכים ממך שום דבר", עכשיו להורה קשה לחשוב שהילדים שלו לא צריכים ממנו שום דבר אבל מה האמת ואז הוא אומר "אבל אתה יודע איך הילד צריך את אמא שלו ותראה איך הוא צריך אותי" אבל מה האמת האמיתית כשהילד נולד הוא לא הכיר את אמא שלו והוא לא ידע שיש מושג כזה בכלל אמא שלו לו היה לזה שום משמעות.
לו זו אף זו אלא שאם מראש היו מצמידים לאמא אחרת הוא לא היה יודע בכלל מי אמא שלו בנוסף על זה גם אחרי שהצמידו לו אמא אם היו מביאים אומרים לו יש לך שלוש אמהות שלוש אמהות עשר אמהות עשר אמהות לא הייתה לו שום משמעות מבחינתו אפילו אחר כך כשהילד גדל הוא הולך ברחוב רואה מישהו עם סוכריה הוא אומר זה אבא הוא מבחינתו מנסה לאמץ אנשים כהורים שלו, אוקי אבל אז מה שהחברה שלנו עושה היא בעצם יוצרת לו התניה אומרת לו "לא זה לא אבא שלך זה אבא שלך זאת לא אמא שלך זאת אמא שלך" יוצרת לו התניה "טוב אתה יכול לקבל רק מההורים שלך ורק אלה ההורים שלך" ולכן הוא מתחיל לאהוב את ההורים שלו.
אם מגיל קטן נגיד לדוגמה שלא היו פדופילים ולא היה שום דבר היו מרגילים ילד "כל מי שברחוב מציע לך סוכריה לך תיקח" לא בהכרח שהוא היה חוזר הביתה למה הוא יכול להיות עם כולם למה דווקא יחזור אליך מה יש בך יותר מאחרים אבל החברה מה לימדה אותך לימדה אותך קודם כל שאתה מקבל טוב אבל רק מההורים וההורים שלך הם רק x וזה גרם לך בעצם לאהוב את ההורים, ההתניה נוצרה דרך תחושת הטוב שקיבלת ואז אם אחר כך ההורים שלך לא אוהבים אותך אז אתה הופך להיות אומלל כי ההורים שלך לא אוהבים אותך ומי לא ירצה לקבל את התיאוריה הזאת אנשים שלא מוכנים להכיר בכך שהילדים שלהם לא באמת צריכים אותם זה מפריע בעיקר להורים.
עכשיו בא נתקדם לעוד משהו, עכשיו ואני חוזר ואומר עוד פעם ילד שנולד הוא לא יודע מי ההורים שלו הוא לא מכיר את המושג הורים הוא יודע כשהוא רעב תביא לו לאכול תגיד לו ההורים שלך זה המבחנה הבקבוק ולא אכפת לו מכלום, עכשיו בא נגיד עוד דבר עכשיו בא נניח נגיד לדוגמה שבן אדם יש לו טראומה נגיד בן אדם לא אוהב את עצמו "למה אתה לא אוהב את עצמך?" כי אמא שלו לא אהבה אותו נגיד שהוא כל פעם כשקורה משהו "למה רע לך כי אמא שלך לא אהבה אותך", עכשיו איך פותרים את זה איך יוצאים מהתסביך של "ההורים שלי לא אהבו אותי" איך יוצאים מהתסביך הזה מה שבאמת צריך לעשות זה לדמיין את העבר שההורים שלך לא אהבו אותך להיכנס ליצור דמיון מודרך מהעבר ובתור ילד לדמיין שלא אכפת לך אם אוהבים אותך או לא או להבין שהם אוהבים אותך או לא להיות תלוי בזה להגיד "מה אכפת לי אם הם אוהבים אותי או לא" בתור ילד.
ואז אם אנחנו נצליח לשחזר את הסיטואציה בדמיון מהעבר שלא אהבו אותך ואתה תתחבר בתוכך רגשית למקום שאומר "מה אכפת לי אם הם אוהבים אותי או לא" אז ממילא גם התוצאה שנגזרה מכך גם היא לא רלוונטית ואז ממילא כבר לא יהיה אכפת לך המחשבות השליליות שרצות לך בראש "כי לא אהבו" יעלמו. עכשיו השאלה היא אם מה שאמרתי זה נכון או לא נכון זאת השאלה זה נשמע הגיוני השאלה אם זה נכון, נניח בן אדם חושב על עצמו שהוא לא מספיק טוב "למה אתה חושב על עצמך שאתה לא מספיק טוב?" אחרי עשרים שעות של חקירה הגענו למסקנה "כי אמא שלי אמרה לי שאני לא מספיק טוב" סבבה אוקי, עכשיו אנחנו רוצים לנתק את התלות שלו במה שאמא שלו חשבה עליו אז נגיד שנעשה סיבוב והוא יגיד "ואללה לא אכפת לי מה שהיא חשבה עלי" אז האם בעצם זה ינתק את המחשבה השלילית שהוא חושב על עצמו, כן או לא מה התשובה?
ש: תלוי עד כמה התחושה הזאת היא אמיתית בתוכו שבאמת הוא התנתק מזה שלא אכפת לו מה אמא שלו אמרה מה העוצמה.
אליעד: בא נניח שהוא באמת התנתק מזה שאמא שלו לא אכפת לו אם אמא שלו אוהבת אותו או לא לא אכפת לו יותר.
ש: אם זאת הסיבה לטראומה.
אליעד: וזאת הסיבה לטראומה האם בהכרח שההתנהגות שלו כרגע שהוא חושב שהוא לא מספיק אהוב ולא מספיק טוב תיעלם בהנחה שזאת באמת הסיבה בגלל שאמא שלו הכניסה לו שהוא לא מספיק טוב לא מוצלח לא זה ולא זה ובאמת הטראומה ניתקנו אותה.
ש: יכול להיות סיבות אחרות.
אליעד: לא בהנחה שזאת הסיבה בהנחה שזאת הסיבה ואין סיבות אחרות וטיפלנו בבעיה המקורית בהכרח שהבעיה הזאת תיעלם על פניו התשובה שכן נכון אבל זאת לא כל האמת מה האמת האמת היא כזאת אם בן אדם ביומיום חושב על עצמו מחשבות שליליות ותוך כדי שהוא חושב את המחשבות השליליות האלה הוא מבין בידיעה שלמה וברורה שזה אך ורק בגלל שאמא שלו אמרה לו את זה אז אם אנחנו נטפל במחשבות על מה שאמא שלו אמרה לו באמת יעלם לו המחשבות השליליות שהוא חושב על עצמו כיום אבל אם כאשר הוא חושב על עצמו את המחשבות השליליות כיום הוא לא רואה בבירור שזה בגלל אמא שלו אז גם אם אנחנו נטפל בבעיה שההורים שלו לא אהבו אותו עדיין תמשיך גם כיום, אולי היא תיחלש קצת אבל יכול להיות שהיא תמשיך גם בבעיה של היום.
ש: רגע לא הבנתי אם זה נטרל לו.
אליעד: מההתחלה תתרכז מההתחלה נגיד שאנחנו נחקור אתה חושב שאתה לא מספיק מוצלח "למה אתה חושב שאתה לא מספיק מוצלח? כי כשהייתי ילד אבא שלי אמר לי שאני לא מוצלח" אוקי עכשיו מה האפשרויות שלנו או לשכנע אותך שכבר אז אבא שלך חשב שאתה הכי מוצלח או שתגיד "מה אכפת לי אם הוא חשב שאני מוצלח או לא", אוקי עכשיו בא נגיד שנלך על הכיוון של "מה אכפת לי שהוא חשב אם אני מוצלח או לא" ואז אנחנו נכנסים לתוך המוח שלך כילד עושים דמיון מדמיינים בוא נדמיין שהוא אומר לך שאתה לא מוצלח ותגיד לעצמך "מה אכפת לי אם הוא אומר שאני מוצלח או לא" ובוא נגיד שמגיעים למצב שאתה אומר "לא אכפת אם אני מוצלח או לא מה אכפת לי מה הוא חושב" אוקי "אני טוב איך שאני ואני בכלל לא צריך להיות טוב".
עכשיו האם המחשבות שלך כיום שאתה לא מוצלח יעלמו תלוי אם כשאתה חושב על עצמך כיום שאתה לא מוצלח אתה רואה בבירור שזה רק בגלל כאילו כל פעם כשאתה אומר "אני לא מוצלח כי אבא שלי אמר לי שאני לא מוצלח" כל פעם "לא מוצלח כי אבא שלי אמר לי שאני לא מוצלח" אז אם ננתק את ההתניה מאבא שלך נגיד אז באמת התבטלה המחשבה הנוכחית של לא מוצלח, אבל אם ביומיום אתה חושב שאתה לא מוצלח ואתה לא יודע למה אתה חושב את זה אתה אומנם אם אתה מנתח את זה אתה מבין שזה בגלל אבא שלך אבל ביומיום אתה לא מחבר את זה לזה ביומיום אתה אומר "לא אני לא מוצלח כי אני באמת לא מוצלח" אז זה לא יעזור לנו שנטפל בטראומה מהעבר.
ברגע שבן אדם קורה לו אירוע שיוצר לו טראומה וכתוצאה מכך הוא עושה התנהגות מסוימת גם אם נטפל בזיכרון הטראומטי הבעיה עצמה לא תיפתר אם הוא לא רואה את ה - connection ביניהם, עכשיו לא רק רואה את ה - connection כתיאוריה אלא באמת כל פעם כשהוא עושה את הפעולה כל פעם כשהוא שומע בום והוא קופץ הוא באמת רואה שזה רק בגלל הטראומה שקרתה אם הוא רואה את זה אז אם נפתור לו את החרדה מהטראומה שקרתה גם הנוכחי יעלם, אם לא שהוא באמת התחיל להאמין שהבום הוא בעייתי אז זה לא יעלם למרות שטיפלנו בקודם.
ש: הקשר נקרא במתמטיקה קשר חד חד ערכי.
אליעד: קשר חד חד ערכי הבנו את זה.
ש: אפשר נקודה?
אליעד: כן.
ש: לפעמים גם הילדים מתחזקים את המחשבה שהם לא מוצלחים בגלל הוריהם כי לא אהבו אותם זה כאשר הם לא מצליחים בחיים אז הם מחפשים אשם.
אליעד: גם זה נכון אבל עוד פעם מה זה קשור לעניין שלנו?
ש: אתה אומר מי מתחזק את המחשבה שההורים שלא אוהבים את הילדים.
אליעד: נכון אוקי.
ש: לפעמים זה דווקא הילדים שלא מצליחים אז רוצים להאשים את ההורים.
אליעד: כן זה אבל לא קשור בדיוק לא השאלה, זה גם נכון אני נגיד יש מישהו מסוים אוקי שהסיפור שלו כדלקמן נגיד שאמא שלו אומרת איזה משפט אומרת איזה עציץ יפה סתם רואה עציץ אומרת איזה עציץ יפה והוא חוטף עליה עצבים ושונא אותה זה וזה, מה היא עשתה אמרה איזה עציץ יפה הוא אומר "לא איזה מפגרת היא וזה ככה וזה ככה" ומחרף ומגדף למה מה היא עשתה לך רע, מה שמתברר זה כזה דבר היא אומרת איזה עציץ יפה עכשיו נשמע לו שהמשפט הזה לא חכם מספיק או לא מדויק מספיק או לא נכון מספיק או לא טוב מספיק ואז הוא חושב, עכשיו הוא לא מרוצה מעצמו והוא חושב שהסיבה שהוא דפוק זה כי הייתה לו דוגמה אישית מההורים שלו.
נגיד שבן אדם חושב שהחיים שלו דפוקים ואז הוא אומר לעצמו "אוקי החיים שלי דפוקים כי אני חושב בצורה עקומה, למה אני חושב בצורה עקומה בגללי? מה פתאום זה בגלל ההורים שלי אוקי כי הם לימדו אותי לחשוב בצורה עקומה" ואז כל פעם כשהוא רואה את ההורים שלו חושבים בצורה שנראית לו עקומה הוא מוציא עליהם עצבים למרות שהם לא פנו אליו בשום נושא בכלל אבל הם עכשיו חשבו בצורה עקומה בעיניו ואז הוא אומר "אתם רואים בגלל שאתם חושבים בצורה עקומה" הוא אומר לעצמו "בגלל שהם חושבים בצורה עקומה לכן אני חושב בצורה עקומה לכן החיים שלי נדפקו" לכן הוא חוטף עצבים.
זה הסיפור יש גם סיפורים כאלה יש את כל הסיפורים בעולם ואז כשההורים עצבניים למה הוא כל כך כועס עלינו אז מסבירים להורים הוא כועס עליכם מרוב שהוא מעריץ אותכם בכלל מרוב שהוא לא יכול לא להיות כמוכם אז אם אתם לא מושלמים בעיניו אז הוא חוטף עליכם עצבים זה מהצד השני של המטבע.
050-3331-331