11:31יעוץ למנהלים, יעוץ זוגי, איך לשאול שאלה בצורה נכונה? איך לשאול עובד שאלה? איך לדבר עם אנשים? תקשורת בין אישית, איך לגרום למישהו לומר לך את האמת? איך לדבר עם עובדים? איך לנהל עובדים? חינוך ילדים, זוגיות
איך לשאול שאלות בלי לגרום ללחץ ולשקרים?
לפעמים אנו נמצאים במצב שבו אנו רוצים לקבל מידע מאדם אחר כמו עובד, בן זוג או ילד, אבל חוששים ששאלת השאלה תגרום לו להרגיש מותקף, מתוח או בלחץ. כשזה קורה, נוצרות שתי אפשרויות ברורות: או לשאול בכל זאת ולהסתכן ביצירת לחץ ועימות, או לא לשאול בכלל וכך לוותר על קבלת המידע החשוב לנו. אך יש אפשרות שלישית, שהיא לשאול את השאלה באופן שמונע מראש תחושת איום ולחץ אצל הנשאל.
כיצד ניגשים לשאלה בלי לשדר שיפוטיות?
הסוד לכך הוא להבין תחילה מה גורם לנו לחשוש מלשאול: בדרך כלל החשש הוא שאנו בעצמנו לא מוכנים רגשית לקבל תשובה מסוימת, ולכן אנו משדרים מתח ושיפוטיות. למשל, אם בעל שואל את אשתו "האם בגדת בי?" אך בתוכו הוא פוחד מתשובה חיובית, האישה תחוש זאת ותחשוש להיות כנה. הדרך לפתור זאת היא להיכנס למצב נפשי שבו האדם באמת מוכן לקבל כל תשובה - גם את הגרועה ביותר מבחינתו.
לדוגמה, אם ההורה שואל את הילד "האם הכנת שיעורים?" ומתוך השאלה ברור שההורה כבר כועס או מתוח במקרה של תשובה שלילית, הילד יחוש שהוא עומד בפני ענישה או כעס ולכן סביר שישקר. לעומת זאת, אם ההורה ישדר בבירור שאין שיפוטיות או כעס אלא רצון כנה לדעת את האמת, הילד ירגיש פחות צורך לשקר ויהיה כנה יותר.
מדוע השיפוטיות מורגשת גם בלי מילים?
המסר שהאדם השני מקבל אינו רק מילולי אלא עובר בטון הדיבור, בהבעת הפנים, במבט, ובשפת הגוף. אדם יכול להגיד "אני לא כועס", אך אם בפנים הוא כועס, המסר הזה יעבור והצד השני ירגיש מותקף בכל מקרה. לכן יש חשיבות עצומה לתחושה הפנימית של האדם ששואל את השאלה. אם אדם באמת מצליח לשחרר את השיפוטיות הפנימית, הצד השני ירגיש זאת והאווירה תהיה פתוחה יותר לשיתוף פעולה.
כיצד עושים זאת בפועל?
הטריק המעשי לשאול שאלות בצורה נכונה הוא להחליט מראש ובמודע שהמטרה האמיתית של השאלה היא גילוי האמת בלבד ולא שיפוט או חיפוש אשמים. צריך לשדר לצד השני, גם במילים וגם בטון, את ההכרה בכך שכל תשובה תתקבל בלי ביקורת שלילית אוטומטית.
לדוגמה, מנהל ששואל עובד למה הוא איחר לעבודה - אם הוא מראש החליט שהאיחור אינו מוצדק, השאלה תיאמר בטון שיפוטי והעובד כנראה ירגיש מותקף וישקר או ימצא תירוצים. לעומת זאת, אם המנהל חושב בתוכו שייתכן שיש סיבה מוצדקת, שהעובד אולי אפילו צודק, העובד ירגיש זאת בשאלה ויוכל להיות כנה יותר.
מה לעשות כשהאדם השני כבר נלחץ מהשאלה עצמה?
במקרים שבהם הצד השני כבר רגיל ללחץ, לשיפוט ולמתיחות, הוא עלול להילחץ גם אם נשאל מתוך כוונה טובה. במצב כזה מומלץ להדגיש באופן מילולי שמטרת השאלה אינה שיפוטית אלא רק כדי להבין. למשל: "אני באמת רק רוצה להבין, אני לא כועס ולא אשפוט אותך לא משנה מה תגיד". כך הצד השני יכול להירגע ולהרגיש בטוח יותר.
כיצד נראית שאלה שגורמת לשקרים ועימותים?
לעיתים אנו שואלים שאלות באופן שברור לצד השני שהשאלה נשאלת מתוך שיפוט, לדוגמה: "האם עשית את מה שאמרתי לך?" כאשר הטון והניסוח אומרים בבירור שאם הצד השני יענה בשלילה, הוא יעמוד מול כעס או ביקורת קשה. אז הצד השני יעדיף להסתיר את האמת או להמציא תירוצים, והשיחה תיגרר לעימותים מיותרים.
איך לשאול שאלות שקשה לנו להתמודד עם תשובותיהן?
אם אנו יודעים שקשה לנו לשמוע תשובה מסוימת, כדאי להתאמן פנימית על קבלה של כל תשובה אפשרית מראש, גם אם היא פוגעת או מכאיבה. התרגול הזה עוזר לנו להישאר נינוחים ופתוחים יותר לתשובות של האחר. לדוגמה, לדמיין מצב שבו אנו מקבלים תשובה קשה בלי להגיב בכעס או בעלבון.
מה הקשר בין שיפוט עצמי לשיפוט האחרים?
ככל שאדם רגיל יותר לשפוט ולבקר את עצמו בצורה שלילית וקשה, כך יהיה לו קשה לשאול שאלות בצורה לא שיפוטית לאחרים. לכן, עבודה על קבלה עצמית וחוסר שיפוטיות פנימית מובילה ליכולת טובה יותר לתקשר עם אנשים אחרים. מי שמפתח סליחה והבנה כלפי עצמו יוכל לשאול שאלות מבלי להפוך אותן לכלי תקיפה כלפי אחרים.
סיכום כללי לדרך הנכונה לשאול שאלות:
לפעמים אנו נמצאים במצב שבו אנו רוצים לקבל מידע מאדם אחר כמו עובד, בן זוג או ילד, אבל חוששים ששאלת השאלה תגרום לו להרגיש מותקף, מתוח או בלחץ. כשזה קורה, נוצרות שתי אפשרויות ברורות: או לשאול בכל זאת ולהסתכן ביצירת לחץ ועימות, או לא לשאול בכלל וכך לוותר על קבלת המידע החשוב לנו. אך יש אפשרות שלישית, שהיא לשאול את השאלה באופן שמונע מראש תחושת איום ולחץ אצל הנשאל.
כיצד ניגשים לשאלה בלי לשדר שיפוטיות?
הסוד לכך הוא להבין תחילה מה גורם לנו לחשוש מלשאול: בדרך כלל החשש הוא שאנו בעצמנו לא מוכנים רגשית לקבל תשובה מסוימת, ולכן אנו משדרים מתח ושיפוטיות. למשל, אם בעל שואל את אשתו "האם בגדת בי?" אך בתוכו הוא פוחד מתשובה חיובית, האישה תחוש זאת ותחשוש להיות כנה. הדרך לפתור זאת היא להיכנס למצב נפשי שבו האדם באמת מוכן לקבל כל תשובה - גם את הגרועה ביותר מבחינתו.
לדוגמה, אם ההורה שואל את הילד "האם הכנת שיעורים?" ומתוך השאלה ברור שההורה כבר כועס או מתוח במקרה של תשובה שלילית, הילד יחוש שהוא עומד בפני ענישה או כעס ולכן סביר שישקר. לעומת זאת, אם ההורה ישדר בבירור שאין שיפוטיות או כעס אלא רצון כנה לדעת את האמת, הילד ירגיש פחות צורך לשקר ויהיה כנה יותר.
מדוע השיפוטיות מורגשת גם בלי מילים?
המסר שהאדם השני מקבל אינו רק מילולי אלא עובר בטון הדיבור, בהבעת הפנים, במבט, ובשפת הגוף. אדם יכול להגיד "אני לא כועס", אך אם בפנים הוא כועס, המסר הזה יעבור והצד השני ירגיש מותקף בכל מקרה. לכן יש חשיבות עצומה לתחושה הפנימית של האדם ששואל את השאלה. אם אדם באמת מצליח לשחרר את השיפוטיות הפנימית, הצד השני ירגיש זאת והאווירה תהיה פתוחה יותר לשיתוף פעולה.
כיצד עושים זאת בפועל?
הטריק המעשי לשאול שאלות בצורה נכונה הוא להחליט מראש ובמודע שהמטרה האמיתית של השאלה היא גילוי האמת בלבד ולא שיפוט או חיפוש אשמים. צריך לשדר לצד השני, גם במילים וגם בטון, את ההכרה בכך שכל תשובה תתקבל בלי ביקורת שלילית אוטומטית.
לדוגמה, מנהל ששואל עובד למה הוא איחר לעבודה - אם הוא מראש החליט שהאיחור אינו מוצדק, השאלה תיאמר בטון שיפוטי והעובד כנראה ירגיש מותקף וישקר או ימצא תירוצים. לעומת זאת, אם המנהל חושב בתוכו שייתכן שיש סיבה מוצדקת, שהעובד אולי אפילו צודק, העובד ירגיש זאת בשאלה ויוכל להיות כנה יותר.
מה לעשות כשהאדם השני כבר נלחץ מהשאלה עצמה?
במקרים שבהם הצד השני כבר רגיל ללחץ, לשיפוט ולמתיחות, הוא עלול להילחץ גם אם נשאל מתוך כוונה טובה. במצב כזה מומלץ להדגיש באופן מילולי שמטרת השאלה אינה שיפוטית אלא רק כדי להבין. למשל: "אני באמת רק רוצה להבין, אני לא כועס ולא אשפוט אותך לא משנה מה תגיד". כך הצד השני יכול להירגע ולהרגיש בטוח יותר.
כיצד נראית שאלה שגורמת לשקרים ועימותים?
לעיתים אנו שואלים שאלות באופן שברור לצד השני שהשאלה נשאלת מתוך שיפוט, לדוגמה: "האם עשית את מה שאמרתי לך?" כאשר הטון והניסוח אומרים בבירור שאם הצד השני יענה בשלילה, הוא יעמוד מול כעס או ביקורת קשה. אז הצד השני יעדיף להסתיר את האמת או להמציא תירוצים, והשיחה תיגרר לעימותים מיותרים.
איך לשאול שאלות שקשה לנו להתמודד עם תשובותיהן?
אם אנו יודעים שקשה לנו לשמוע תשובה מסוימת, כדאי להתאמן פנימית על קבלה של כל תשובה אפשרית מראש, גם אם היא פוגעת או מכאיבה. התרגול הזה עוזר לנו להישאר נינוחים ופתוחים יותר לתשובות של האחר. לדוגמה, לדמיין מצב שבו אנו מקבלים תשובה קשה בלי להגיב בכעס או בעלבון.
מה הקשר בין שיפוט עצמי לשיפוט האחרים?
ככל שאדם רגיל יותר לשפוט ולבקר את עצמו בצורה שלילית וקשה, כך יהיה לו קשה לשאול שאלות בצורה לא שיפוטית לאחרים. לכן, עבודה על קבלה עצמית וחוסר שיפוטיות פנימית מובילה ליכולת טובה יותר לתקשר עם אנשים אחרים. מי שמפתח סליחה והבנה כלפי עצמו יוכל לשאול שאלות מבלי להפוך אותן לכלי תקיפה כלפי אחרים.
סיכום כללי לדרך הנכונה לשאול שאלות:
- החליטו מראש שהמטרה שלכם היא רק לגלות את האמת, לא למצוא אשמים.
- הכינו את עצמכם רגשית לכל תשובה, גם אם היא לא רצויה.
- הקפידו לשדר באמצעות מילים, טון דיבור, והבעות פנים, שאתם באמת לא באים לשפוט אלא רק להבין.
- אם האדם שמולכם נלחץ, חזרו והבהירו לו בצורה ברורה שאתם לא שופטים אותו.
- היו עקביים: גם אם התשובה לא נעימה לכם, אל תגיבו מיד בכעס אלא קודם כל נסו להבין.
- התמודדות עם פחד משאלות ישירות
- איך לברר אמת בלי ליצור ריחוק
- איך מייצרים תקשורת פתוחה ביחסים
- דרכים לקבל את עצמך ואת האחר ללא תנאי
איך נוצרת הסיטואציה שבה מפחדים לשאול שאלה?
לפעמים רוצים לדעת מידע מסוים ממישהו - עובד, בן זוג, ילד, או כל אדם אחר. עולה חשש שאם נשאל אותו ישירות, הוא יילחץ, ירגיש מותקף או יבין שאנחנו מנסים לחקור אותו. החשש הזה גורם להתלבטות: האם לשאול בכל זאת ולסכן את האווירה, או לא לשאול בכלל כדי לא ליצור לחץ? אך מעבר לשתי אפשרויות אלה, קיימת אפשרות שלישית שמאפשרת לברר את האמת בלי לעורר התנגדות מיותרת.
האם באמת חייבים לבחור בין "לשאול בלי להתחשב" לבין "לא לשאול כלל"?
נשאלת השאלה האם אפשר לשאול בצורה שלא תגרום ללחץ או למגננה. אפשר כמובן לבחור לשאול בלי להתחשב, להתעלם מחששות הצד השני ולומר "אם הוא ילחץ, שיילחץ". אפשר גם להחליט שמוותרים לגמרי על השאלה, כדי לא לעורר קונפליקט. אבל ישנה אפשרות נוספת: לנסות לפתח שיחה שיש בה הבנה עמוקה וקבלה, ולא רק חקירה ושיפוט.
מה עושים כשחשוב לנו לדעת את האמת, אבל לא רוצים לעורר לחץ?
הבסיס טמון בהבנה שכשאנחנו שואלים שאלה כדי לגלות את האמת, חשוב שתהיה בתוכנו מוכנות לקבל כל תשובה - גם כזו שלא רצינו לשמוע. אם מראש קיימת תחושה: "אסור שהצד השני יגיד X", הוא ירגיש זאת ויחשוש. לדוגמה, אם בן זוג רוצה לשאול את אשתו "האם בגדת בי?" אבל הוא לא מוכן רגשית לשמוע את התשובה "כן", היא עלולה להרגיש שהשאלה מלאה באיום. הדרך לשאול באופן שמגדיל את הסיכוי לתשובה כנה היא להכין את עצמך פנימית לקבל גם את התשובה הגרועה ביותר, ובו בזמן להמשיך לאהוב ולכבד את האדם השני.
הדגמה דרך שאלה לילד: "האם הכנת שיעורים?"
כאשר הורה שואל את ילדו אם הכין שיעורים, הילד עלול לפרש את השאלה כחלק מתקיפה: "אם לא הכנתי, אקבל עונש". לכן, הילד עשוי לשקר כדי להימנע מעימות. לעומת זאת, אם ההורה נמצא במקום נפשי של: "אני רק רוצה לדעת מה האמת, לא בטוח שיש פה אשמה או כעס", הילד ירגיש פחות לחץ. הוא יבין שההורה לא מתכוון לשפוט אותו, אלא באמת לבדוק את המצב כדי לעזור או כדי לדעת.
מדוע השיפוטיות אינה בהכרח גלויה רק במילים?
לפעמים השיפוטיות באה לידי ביטוי בטון דיבור, בהבעות פנים, במבט בעיניים, בקצב דיבור. אפילו אם אומרים "אני לא כועס עליך", אבל בפנים מרגישים "אני כן כועס עליו", המסר הפנימי עובר. לכן, הרבה תלוי בתחושה הפנימית הכנה של האדם ששואל. אם באמת יש בו רצון לדעת את האמת בלי לייצר עימות, הצד השני עלול להרגיש בכך ולהיות מוכן יותר לשתף פעולה.
דוגמה עם עובד שמאחר לעבודה: "למה איחרת?"
מנהל עשוי לשאול את עובדיו "למה איחרת לעבודה?" כאשר בפועל, בלב שלו הוא כבר כועס ומניח שהאיחור לא מוצדק. אם השאלה נאמרת מתוך תחושה שאיחורים אינם נסלחים, העובד מרגיש אוטומטית מותקף. במצב כזה סביר שהעובד ימצא תירוצים, ישקר, או ינסה להגן על עצמו בכל דרך אפשרית כדי לא להיענש. לעומת זאת, אם המנהל אומר לעצמו: "אולי קרה לעובד משהו מוצדק, אולי זה בכלל בסדר, אני באמת רוצה להבין", השיחה תתחיל אחרת לגמרי. השאלה תיאמר בטון פחות מאשים, העובד ירגיש בנוח להודות באמת (אולי הוא נתקע בפקק, אולי יש לו בעיה משפחתית), והמנהל יוכל להתייחס ברוגע למצב האמיתי במקום לעורר מתיחות.
אז מהו בדיוק הטריק לגלות את האמת בלי לגרום לשקרים?
הטריק הוא להיכנס לתודעה של "אני מעוניין באמת בלבד, אני לא רוצה לכפות תשובה מסוימת, ולא אשפוט את האדם שמולי גם אם התשובה שלו שונה ממה שהייתי רוצה לשמוע". במילים אחרות, אם מישהו מפחד שנכעס עליו בגלל תשובתו, הוא ירצה להסתיר, לשנות או להמציא תירוצים. אבל אם הוא מבין שהתשובה מכל סוג שהיא תתקבל בהבנה, הוא ימצא פחות סיבה לשקר וירגיש בטוח לשתף בפרטים.
האם זה אומר שצריך להסכים עם כל דבר?
לא בהכרח. זה לא אומר שצריכים להסכים עם האיחורים, עם אי - הכנת שיעורים או עם בגידה חלילה. הרעיון הוא שבשעת השאלה עצמה, כדאי לשדר לבן אדם השני שאנחנו באמת רוצים להבין מה קרה, בלי לפסול אותו אוטומטית. לאחר מכן, אפשר לשקול מהם הצעדים הבאים - אך ברגע של שאילת השאלה, הקשב מופנה לבירור המציאות העובדתית באופן נקי משיפוטיות.
מה קורה כשהצד השני כבר נכנס ללחץ מעצם העובדה שיש שאלה?
יש מקרים שבהם האדם השני, מרוב שהוא מורגל לשיפוט או התקפות, יילחץ גם אם נשאל בשיא הנחמדות. אם מרגישים שהוא נהיה נסער, אפשר לומר לו: "אין לי כוונה לשפוט אותך, אני באמת רוצה לדעת מה קרה, אני מקבל אותך בכל מקרה". החיזוק המילולי הזה יכול לעזור לו להפנים שהמטרה אינה התקפה אלא הבנה.
דוגמה לאדם ששואל שאלה כדי "לשפוט" מראש
לעתים אדם שואל בן זוג: "האם עשית כך וכך?" ומתחת לפני השטח הוא בעצם אומר: "אם עשית את זה, זו בעיה ענקית, אני כועס נורא, ואולי אפילו אעזוב אותך". במצב כזה, כשהצד השני מבין זאת, הוא ינסה להסתיר את האמת. השואל, מצדו, מתמלא חשד: "אם הוא לא עונה לי, כנראה שזה ממש גרוע". ואז המתח עולה, נוצרים כעסים ופיצוץ רגשי. הפתרון הוא להבין מראש שעצם השאלה צריכה לבוא ממקום של "אני מוכן לכל תשובה, בא נדבר ונגלה את האמת".
למה אנשים רבים במקום לקבל תשובות?
כשמישהו מרגיש שהוא נשפט, שלא מקבלים אותו, שהוא צריך להצדיק את עצמו, מתעורר בו דחף להתגונן, לתרץ ואפילו לתקוף חזרה. זה גורם לשואל להרגיש ש"משהו מוסתר", ואז הוא נכנס לתחושה של "אני חייב לגלות את מה שמסתירים ממני". בשלב הזה כבר מגיעים לעימות חריף. לעומת זאת, אם אומרים: "תהיה בטוח שאני מקבל אותך גם אם התשובה שלך מפתיעה, רע לי לשמוע, או אפילו מקוממת - אני קודם כל רוצה להבין אותך", אפשר לחסוך את כל התסריט השלילי.
איך ליישם את זה בפועל אם אנחנו לא באמת שלמים עם תשובה מסוימת?
כדי להיות מסוגלים לשאול מתוך אי - שיפוטיות, כדאי לפתח יכולת פנימית לקבל את האפשרות שהתשובה תהיה שונה מאוד ממה שאנחנו רוצים. זה אומר, לדוגמה, לדמיין את עצמך יושב ומקבל תשובה כואבת בלי להגיב בכעס או בעלבון. כמובן שזה לא פשוט, אבל זו הדרך שבה אדם מקבל סיכוי גבוה יותר להגיע לאמת.
קשר בין שיפוט עצמי לשיפוט אחרים
אם אדם רגיל להאשים ולשפוט את עצמו ללא רחמים, הוא יתקשה לקבל אחרים בלי שיפוטיות. לכן, עבודה פנימית של חוסר שיפוט עצמי - כלומר, היכולת לסלוח לעצמך ולהבין את הטעויות שלך - מגדילה את היכולת לתקשר עם אחרים באותה רוח. זו הסיבה שבאופן טבעי, מי שמפתח פתיחות וסלחנות כלפי עצמו, יוכל לשאול שאלות בלי להפוך אותן לכלי התקפה.
סיכום כללי לתהליך
האפשרות לשאול שאלות ולקבל עליהן תשובות אמיתיות תלויה במידה רבה בתחושת הביטחון שהנשאל מקבל מהשואל. אם אדם מרגיש שהוא יכול לענות בכנות בלי להסתכן בהאשמות חריפות, עונשים או כעס לא פרופורציונלי, הוא ייטה לומר את האמת. אם השואל באמת מתכוון לשמוע כל תשובה אפשרית, השיח נהיה נקי יותר. דוגמאות לכך ראינו בכל המקרים המעשיים: ילד שלא רוצה להגיד שלא הכין שיעורים, עובד שמאחר לעבודה ומפחד שיאשימו אותו, בן זוג ששואל את זוגתו על בגידה אפשרית וכולי. בכל הסיטואציות האלה, המפתח הוא לאפשר לצד השני לענות בלי להרגיש שופטים אותו לחומרה.
לפעמים רוצים לדעת מידע מסוים ממישהו - עובד, בן זוג, ילד, או כל אדם אחר. עולה חשש שאם נשאל אותו ישירות, הוא יילחץ, ירגיש מותקף או יבין שאנחנו מנסים לחקור אותו. החשש הזה גורם להתלבטות: האם לשאול בכל זאת ולסכן את האווירה, או לא לשאול בכלל כדי לא ליצור לחץ? אך מעבר לשתי אפשרויות אלה, קיימת אפשרות שלישית שמאפשרת לברר את האמת בלי לעורר התנגדות מיותרת.
האם באמת חייבים לבחור בין "לשאול בלי להתחשב" לבין "לא לשאול כלל"?
נשאלת השאלה האם אפשר לשאול בצורה שלא תגרום ללחץ או למגננה. אפשר כמובן לבחור לשאול בלי להתחשב, להתעלם מחששות הצד השני ולומר "אם הוא ילחץ, שיילחץ". אפשר גם להחליט שמוותרים לגמרי על השאלה, כדי לא לעורר קונפליקט. אבל ישנה אפשרות נוספת: לנסות לפתח שיחה שיש בה הבנה עמוקה וקבלה, ולא רק חקירה ושיפוט.
מה עושים כשחשוב לנו לדעת את האמת, אבל לא רוצים לעורר לחץ?
- מבינים את הפחד - חושבים מה בדיוק מפחיד אותנו. האם אנחנו מפחדים שהשאלה תביא למריבה? האם אנחנו חוששים שהשואל (למשל ההורה או הבעל) יתגלה כמתקיף או כחוקר?
- מנסים להיכנס לראש של האדם השני - מדמיינים איך הוא עלול לחוות את השאלה. האם הוא ירגיש נוח לענות את האמת, או שמא יחשוש מהתגובה שלנו?
- משתדלים לנטרל שיפוטיות - במקום לשאול מתוך עמדה של "עשית טעות", "זה לא בסדר", "אם תגיד משהו אחר, אכעס עליך" וכדומה, מנסים לשדר שאפשר לקבל גם תשובה לא צפויה.
הבסיס טמון בהבנה שכשאנחנו שואלים שאלה כדי לגלות את האמת, חשוב שתהיה בתוכנו מוכנות לקבל כל תשובה - גם כזו שלא רצינו לשמוע. אם מראש קיימת תחושה: "אסור שהצד השני יגיד X", הוא ירגיש זאת ויחשוש. לדוגמה, אם בן זוג רוצה לשאול את אשתו "האם בגדת בי?" אבל הוא לא מוכן רגשית לשמוע את התשובה "כן", היא עלולה להרגיש שהשאלה מלאה באיום. הדרך לשאול באופן שמגדיל את הסיכוי לתשובה כנה היא להכין את עצמך פנימית לקבל גם את התשובה הגרועה ביותר, ובו בזמן להמשיך לאהוב ולכבד את האדם השני.
הדגמה דרך שאלה לילד: "האם הכנת שיעורים?"
כאשר הורה שואל את ילדו אם הכין שיעורים, הילד עלול לפרש את השאלה כחלק מתקיפה: "אם לא הכנתי, אקבל עונש". לכן, הילד עשוי לשקר כדי להימנע מעימות. לעומת זאת, אם ההורה נמצא במקום נפשי של: "אני רק רוצה לדעת מה האמת, לא בטוח שיש פה אשמה או כעס", הילד ירגיש פחות לחץ. הוא יבין שההורה לא מתכוון לשפוט אותו, אלא באמת לבדוק את המצב כדי לעזור או כדי לדעת.
מדוע השיפוטיות אינה בהכרח גלויה רק במילים?
לפעמים השיפוטיות באה לידי ביטוי בטון דיבור, בהבעות פנים, במבט בעיניים, בקצב דיבור. אפילו אם אומרים "אני לא כועס עליך", אבל בפנים מרגישים "אני כן כועס עליו", המסר הפנימי עובר. לכן, הרבה תלוי בתחושה הפנימית הכנה של האדם ששואל. אם באמת יש בו רצון לדעת את האמת בלי לייצר עימות, הצד השני עלול להרגיש בכך ולהיות מוכן יותר לשתף פעולה.
דוגמה עם עובד שמאחר לעבודה: "למה איחרת?"
מנהל עשוי לשאול את עובדיו "למה איחרת לעבודה?" כאשר בפועל, בלב שלו הוא כבר כועס ומניח שהאיחור לא מוצדק. אם השאלה נאמרת מתוך תחושה שאיחורים אינם נסלחים, העובד מרגיש אוטומטית מותקף. במצב כזה סביר שהעובד ימצא תירוצים, ישקר, או ינסה להגן על עצמו בכל דרך אפשרית כדי לא להיענש. לעומת זאת, אם המנהל אומר לעצמו: "אולי קרה לעובד משהו מוצדק, אולי זה בכלל בסדר, אני באמת רוצה להבין", השיחה תתחיל אחרת לגמרי. השאלה תיאמר בטון פחות מאשים, העובד ירגיש בנוח להודות באמת (אולי הוא נתקע בפקק, אולי יש לו בעיה משפחתית), והמנהל יוכל להתייחס ברוגע למצב האמיתי במקום לעורר מתיחות.
אז מהו בדיוק הטריק לגלות את האמת בלי לגרום לשקרים?
הטריק הוא להיכנס לתודעה של "אני מעוניין באמת בלבד, אני לא רוצה לכפות תשובה מסוימת, ולא אשפוט את האדם שמולי גם אם התשובה שלו שונה ממה שהייתי רוצה לשמוע". במילים אחרות, אם מישהו מפחד שנכעס עליו בגלל תשובתו, הוא ירצה להסתיר, לשנות או להמציא תירוצים. אבל אם הוא מבין שהתשובה מכל סוג שהיא תתקבל בהבנה, הוא ימצא פחות סיבה לשקר וירגיש בטוח לשתף בפרטים.
האם זה אומר שצריך להסכים עם כל דבר?
לא בהכרח. זה לא אומר שצריכים להסכים עם האיחורים, עם אי - הכנת שיעורים או עם בגידה חלילה. הרעיון הוא שבשעת השאלה עצמה, כדאי לשדר לבן אדם השני שאנחנו באמת רוצים להבין מה קרה, בלי לפסול אותו אוטומטית. לאחר מכן, אפשר לשקול מהם הצעדים הבאים - אך ברגע של שאילת השאלה, הקשב מופנה לבירור המציאות העובדתית באופן נקי משיפוטיות.
מה קורה כשהצד השני כבר נכנס ללחץ מעצם העובדה שיש שאלה?
יש מקרים שבהם האדם השני, מרוב שהוא מורגל לשיפוט או התקפות, יילחץ גם אם נשאל בשיא הנחמדות. אם מרגישים שהוא נהיה נסער, אפשר לומר לו: "אין לי כוונה לשפוט אותך, אני באמת רוצה לדעת מה קרה, אני מקבל אותך בכל מקרה". החיזוק המילולי הזה יכול לעזור לו להפנים שהמטרה אינה התקפה אלא הבנה.
דוגמה לאדם ששואל שאלה כדי "לשפוט" מראש
לעתים אדם שואל בן זוג: "האם עשית כך וכך?" ומתחת לפני השטח הוא בעצם אומר: "אם עשית את זה, זו בעיה ענקית, אני כועס נורא, ואולי אפילו אעזוב אותך". במצב כזה, כשהצד השני מבין זאת, הוא ינסה להסתיר את האמת. השואל, מצדו, מתמלא חשד: "אם הוא לא עונה לי, כנראה שזה ממש גרוע". ואז המתח עולה, נוצרים כעסים ופיצוץ רגשי. הפתרון הוא להבין מראש שעצם השאלה צריכה לבוא ממקום של "אני מוכן לכל תשובה, בא נדבר ונגלה את האמת".
למה אנשים רבים במקום לקבל תשובות?
כשמישהו מרגיש שהוא נשפט, שלא מקבלים אותו, שהוא צריך להצדיק את עצמו, מתעורר בו דחף להתגונן, לתרץ ואפילו לתקוף חזרה. זה גורם לשואל להרגיש ש"משהו מוסתר", ואז הוא נכנס לתחושה של "אני חייב לגלות את מה שמסתירים ממני". בשלב הזה כבר מגיעים לעימות חריף. לעומת זאת, אם אומרים: "תהיה בטוח שאני מקבל אותך גם אם התשובה שלך מפתיעה, רע לי לשמוע, או אפילו מקוממת - אני קודם כל רוצה להבין אותך", אפשר לחסוך את כל התסריט השלילי.
איך ליישם את זה בפועל אם אנחנו לא באמת שלמים עם תשובה מסוימת?
כדי להיות מסוגלים לשאול מתוך אי - שיפוטיות, כדאי לפתח יכולת פנימית לקבל את האפשרות שהתשובה תהיה שונה מאוד ממה שאנחנו רוצים. זה אומר, לדוגמה, לדמיין את עצמך יושב ומקבל תשובה כואבת בלי להגיב בכעס או בעלבון. כמובן שזה לא פשוט, אבל זו הדרך שבה אדם מקבל סיכוי גבוה יותר להגיע לאמת.
קשר בין שיפוט עצמי לשיפוט אחרים
אם אדם רגיל להאשים ולשפוט את עצמו ללא רחמים, הוא יתקשה לקבל אחרים בלי שיפוטיות. לכן, עבודה פנימית של חוסר שיפוט עצמי - כלומר, היכולת לסלוח לעצמך ולהבין את הטעויות שלך - מגדילה את היכולת לתקשר עם אחרים באותה רוח. זו הסיבה שבאופן טבעי, מי שמפתח פתיחות וסלחנות כלפי עצמו, יוכל לשאול שאלות בלי להפוך אותן לכלי התקפה.
סיכום כללי לתהליך
- להחליט שמטרת השאלה היא גילוי האמת, לא חיפוש אחר אשמים.
- להתכונן נפשית לכל תשובה, כולל הגרועה ביותר.
- לשדר במילים, בטון, ובהבעות פנים שאין כוונה לתקוף, אלא להבין.
- לזכור שאם אדם מרגיש שהוא נשפט, הוא יתקשה להיות כן.
- להיות עקביים: גם אם התשובה לא נעימה, לא מגיבים ישר בכעס, אלא מנסים באמת להבין.
האפשרות לשאול שאלות ולקבל עליהן תשובות אמיתיות תלויה במידה רבה בתחושת הביטחון שהנשאל מקבל מהשואל. אם אדם מרגיש שהוא יכול לענות בכנות בלי להסתכן בהאשמות חריפות, עונשים או כעס לא פרופורציונלי, הוא ייטה לומר את האמת. אם השואל באמת מתכוון לשמוע כל תשובה אפשרית, השיח נהיה נקי יותר. דוגמאות לכך ראינו בכל המקרים המעשיים: ילד שלא רוצה להגיד שלא הכין שיעורים, עובד שמאחר לעבודה ומפחד שיאשימו אותו, בן זוג ששואל את זוגתו על בגידה אפשרית וכולי. בכל הסיטואציות האלה, המפתח הוא לאפשר לצד השני לענות בלי להרגיש שופטים אותו לחומרה.
- התמודדות עם פחד משאלות ישירות
- איך לברר אמת בלי ליצור ריחוק
- איך מייצרים תקשורת פתוחה ביחסים
- דרכים לקבל את עצמך ואת האחר ללא תנאי
עכשיו מה עושים אם נגיד לדוגמה יש לך עובד ואתה רוצה לברר איתו מידע ואתה מפחד שתוך כדי שאתה תברר איתו את המידע הוא ילחץ מזה שאתה מברר איתו את המידע אז הוא ילחץ תהיה אווירה לא נעימה הוא ירגיש מותקף או לדוגמה סתם מישהו אתה נגיד רוצה לשאול את הילד שלך שאלה אתה רוצה לשאול את אשתך שאלה רוצה לשאול מישהו שאלה ואתה מפחד שהוא ירגיש סוג של קונפליקט, כן מה הפתרון בעצם אז אפשרות אחת אומרת תשאל אותו ומה שיהיה יהיה אם הוא מרגיש רע שירגיש רע אפשרות שנייה אומרת אל תשאל אותו ואיזה עוד אפשרות יש.
ש: לשאול אותו על משהו אחר.
אליעד: עכשיו אתה נגיד רוצה לשאול את הילד שלך שאלה האם הוא עשה או לא עשה משהו מסוים בסדר, עכשיו אתה בראש שלך אומר אם אני אשאל אותו את זה מה הוא ירגיש שאני חוקר אותו שאני בודק אותו ואז או שהוא ילחץ או שהוא ישקר או שאני אריב איתו נכון מה עושים מה הפתרון האם יש לזה פתרון.
ש: כן.
אליעד: מה הפתרון?
ש: לחשוב כאילו מה.
אליעד: נכון אז מה הפתרון מה לעשות בפועל.
ש: איך אני הולך למצוא את הפתרון בכלל.
אליעד: אוקי אז איך אתה אמור למצוא את הפתרון בא נעשה את המסלול הארוך אז מה הפתרון, הפתרון הוא כדלקמן אתה אמור להיכנס לראש שלו בא נעשה את הסיבוב הארוך ואחרי שנעשה את הסיבוב הארוך נבין מה התשובה התשובה היא פשוטה ביותר, אתה אמור להיכנס לראש שלו לדמיין שאתה אומר לו את זה לדמיין מה אתה מרגיש אתה מרגיש לחץ רע נכון יפה אז איך יוצאים מהבעיה הנושא פשוט אתה כשאתה מנסה לברר עם מישהו משהו לשאול אותו שאלה "האם ירית או לא ירית במשה האם הכנת או לא הכנת שיעורי בית האם עשית בגדת או לא בגדת האם" משהו שאלה "מה הספקת לעשות" אתה שואל אותו שאלה ואתה מפחד שהוא ירגיש לחץ ירגיש רע וישקר לך יבלף אותך מה שזה לא יהיה הפתרון הוא שאתה צריך בתוכך להתחבר למקום שהוא לא שיפוטי.
זאת אומרת אתה צריך לשבת עם עצמך ולחשוב לעצמך למה אני אוהב את הבן אדם הזה במאה אחוז גם אם הוא עשה הפוך ממה שאני רוצה לשמוע לדוגמה נגיד אתה רוצה לשאול את אשתך "האם בגדת בי" אוקי, עכשיו מה אתה מעדיף שתהיה התשובה שלא נכון ואם התשובה תהיה כן אתה תכעס עכשיו אם אתה רוצה לדעת מה האמת אתה צריך לדמיין בתוכך שהיא אומרת בגדתי בך לדמיין את התשובה הכי גרועה שיכולה להיות לדמיין למה אתה מקבל את זה למה זה מקובל עליך למה אתה לא כועס עליה בכלל למה אתה אפילו אוהב אותה יותר לדמיין את זה, עכשיו אתה יכול להגיד שאין אפשרות כזאת אבל זה הפתרון תגיד זה המחיר ואין לי כסף לקנות אותו אבל זה הפתרון.
אתה צריך לדמיין שאתה גם אם היא מספרת לך בגדתי גם אם היא תספר לך לא בגדתי ואתה אוהב אותה בכל מקרה בלי תנאים ואת התחושה הזאת שלא משנה מה היא תגיד לך אתה אוהב אותה בלי תנאים את התחושה הזאת אתה צריך להעביר לה ברגע שאתה תעביר לה את התחושה הזאת רוב הסיכויים שהיא תגיד לך את האמת כי אתה מנטרל את הסיבה שלה לשקר, זאת אומרת למה היא תשקר לך כי היא חושבת שאתה תכעס עליה אם היא תגיד לך את האמת ולכן אתה צריך לדחוף לה לראש "לא משנה מה אני מקבל מקובל" וכו' ואז בעצם כשאתה שואל את השאלה אתה בעצם לא שואל את זה מתוך מקום של אני רוצה לברר "כאילו מה הוא רוצה לחקור עלי" אלא מתוך מקום של אני רוצה לדעת מה האמת סתם מעניין אותי מה האמת סתם "מה האמת מה קרה מה זה" סיפור.
זאת אומרת שהשאלה לא תהיה מהמקום של שיפוטיות אלא תהיה ממקום של בירור האמת "תגיד יש לך שיעורים היום סתם לדעת אתה לא חייב להכין גם אל תכין זה בסדר רק לדעת יש לך או אין לך שיעורים לדעת", דוגמה נגיד שיש לך שאתה שואל מישהו מה השעה הוא נלחץ מהשאלה הזאת נגיד לא למה כי זאת שאלה בלי שיפוטיות אני רק רוצה אינפורמציה "איפה נמצא רחוב זה וזה רק שאלתי אין לי שום שיפוטיות". עכשיו הרעיון זה עוד פעם להתחבר בתוכך למקום הלא שיפוטי אם אתה בתוכך מרגיש שיפוטיות מרגיש כעס על הבן אדם השני אומר "אם הוא יתן לי תשובה כזאת וכזאת אני אכעס עליו" אתה מגדיל את הסיכוי שהוא ילחץ אתה תשדר לו לתת מודע בלי שאתה יודע אתה תשדר לו "תקשיב אוי ואבוי לך אם אתה תענה לי את התשובה שאני לא רוצה לשמוע" ואז אתה תתפלא למה הוא משקר לך ותתפלא למה הוא נלחץ ותתפלא למה יש מהומה.
אם אתה רוצה לדעת את האמת תנסה למצוא בתוכך את המקום שאומר "אני בכל מקרה הכל מושלם בכל מקרה אני מקבל אותו בכל מקרה אני לא כועס עליו" תתחבר לזה תרגיש את זה תחוש את זה ועכשיו תבוא תשאל את השאלה אבל אז כשאתה תשאל את השאלה אתה גם לא חייב יכול להיות שלא תרצה את השאלה אבל אם אתה תשאל את השאלה זה יהיה מתוך מקום שמעניין אותך לדעת מה האמת לא מתוך מקום של שיפוטיות זה הסיפור.
ש: אתה יכול לתת דוגמה.
אליעד: ולפעמים יש מקרים גרועים מה קורה הבן אדם רוצה לדעת משהו על הבן אדם השני והוא משדר לו "אני רוצה לדעת משהו כדי לשפוט אותך לפי זה" עכשיו מה שקורה הבן אדם השני שמרגיש נשפט הוא אומר לו "אני לא רוצה להגיד לך למה כי אני מפחד מהתגובה שלך" ואז הבן אדם ששאל את השאלה מתחיל לאכול סרטים "ואם הוא לא רוצה להגיד לי מה הוא מסתיר" ואז הוא אומר לו "לא אני חייב לדעת אני רוצה לדעת מה קרה כדי לדעת מה לעשות" ואז הוא אומר לו "לא אין מצב שאני אגיד לך" כאילו עוד יותר נלחץ ואז הוא אומר "מה אתה מסתיר ממני יש פה כנראה משהו מאוד גדול אני חייב לדעת" ואז רבים עד לב השמיים ואז הפתרון הוא הפוך "מה שאתה לא עושה זה בסדר עכשיו בוא תיתן לי תשובה".
עכשיו הקושי הגדול ביישום הוא להתחבר בתוכך למקום של הלא משנה כשאתה שואל את השאלה שבאמת תשאל אותה מתוך רצון לדעת את האמת ולא מתוך מקום שיפוטי, אתה נותן למישהו משימה לעשות ואז עכשיו אתה שואל אותו "תגיד לי מה קורה עם המשימה" עכשיו יש את השאלה הזאת מתוך מקום שיפוטי "תגיד לי מה קורה על המשימה" כאילו "עשית לא עשית למה לא עשית" ויש "תגיד לי מה קורה עם המשימה" כאילו סתם לדעת להתעניין לראות מה קורה "אני מקבל אותך בכל מקרה אתה בסדר בכל מקרה אני רק רוצה להבין לא מנסה לשפוט אותך לא מנסה לתקוף אותך לא מנסה להעביר עליך ביקורת לא שום דבר רק מנסה לברר מה האמת".
ש: זה לפעמים יכולה להיות אותה שאלה בטונים שונים.
אליעד: בטונים במילים שונות בקצב שונה בהבעת פנים שונה מה שזה לא יהיה. עכשיו יכול להיות שהבן אדם שאתה שואל אותו את השאלה הוא מרגיש מאוים מלכתחילה ואז כשאתה תשאל את השאלה גם מתוך מקום של לדעת את האמת ובלי שיפוטיות הוא יחשוב שאתה בא לשפוט אותו והוא ילחץ יכול להיות אבל אם אתה תתחבר בתוכך למקום שאתה שואל אותו את זה בלי שיפוטיות רק כדי לברר את האמת זה מגדיל את הסיכוי באלפי מונים שהוא ירגיש רוגע ואם אתה מרגיש שהוא לחוץ תשדר לו "תקשיב אני לא שופט אני רק מנסה לברר הכל בסדר אתה מקבל העלאה בחודש הבא בכל מקרה רק מנסה להבין מה קורה עם זה" זה הכל ואם לא אם אתה שואל את השאלה מתוך מקום של שיפוטיות אל תתפלא שהבן אדם השני חווה את השאלה שלך "זאת לא באמת שאלה אתה רוצה תשובה מסוימת ואתה הולך לתקוף אותי בוא תקבל את התשובה שאתה רוצה לשמוע, נכון יפה אז אני אשקר אותך אני אסתיר ממך מידע אני אתחמק אני אתן לך תשובות שאתה רוצה לשמוע" וכו'.
אני אתן סתם דוגמה בנאלית בסדר נגיד לדוגמה אתה מנהל עכשיו העובד שלך נגיד הוא מאחר לעבודה עכשיו אפשרות אחת זה "למה אתה מאחר לעבודה" עכשיו כשאתה שואל אותו למה אתה מאחר לעבודה אתה באמת רוצה לדעת את האמת או שאתה כבר מראש החלטת שזה לא בסדר אם אתה מראש כבר החלטת שזה לא בסדר שהוא איחר לעבוד אז בעצם כשאתה שואל את השאלה, כשאתה הלכת לשאול אותו למה הוא איחר לעבודה מה עבר לך בראש "הוא לא בסדר שהוא איחר לעבודה אני רוצה להבין למה הוא איחר לעבודה כדי שהוא לא יאחר שוב לעבודה" או "יכול להיות שהוא בסדר שהוא איחר לעבודה אני רק רוצה להבין למה" מה עבר לך בראש אם עבר לך הראשון "זה שהוא איחר לעבודה זה לא טוב אני לא מקבל את זה שהוא איחר לעבודה בא נשאל אותו" אז רוב הסיכויים שהוא יתרץ לך תירוצים הוא ישקר אותך הוא ירמה אותך ויהיה בלאגן.
לעומת זאת אם כשאתה שואל אותו למה איחרת לעבודה בראש שלך "אני לא מנסה יכול להיות שזה בסדר אולי חטפו אותך" אבל השאלה היא מה בלב שלך האם באמת אתה מקבל אותו איך שהוא ככל שתקבל אותו יותר איך שהוא או ככל שתתחבר יותר בתוכך למקום שאתה מקבל אותו איך שהוא יש יותר סיכוי שתקבל את האמת, אוקי לדוגמה נגיד אתה נותן למישהו נגיד משימה אתה אומר לו מתי זה יהיה מוכן הוא אומר לך זה יהיה מוכן בעוד שעתיים אתה בא אליו בעוד שעתיים ושואל אותו "תגיד לי מה קורה עם זה" הוא אומר לך זה לא מוכן ואתה אומר לו "למה זה לא מוכן" עכשיו כשאתה שואל למה זה לא מוכן אתה שואל את זה כתלונה לא כשאלה שאלת כתלונה עכשיו הוא יתרץ לך תירוץ "כי זה וזה" סיפורים ועניינים ואתה עכשיו מסתבך בסיפורים עניינים ועניינים וסיפורים.
לעומת זאת אם אתה לא רוצה את התסבוכות האלה כשאתה שואל את השאלה תשאל את זה ממקום של אמת "תגיד לי מה קרה למה זה ככה לא שופט אותך אין לי שום דבר רק שאלתי אני מנסה להבין מה האמת לא שופט אותך".
ש: להגיד לו את זה שאני לא שופט אותו?
אליעד: קודם כל לחשוב את זה אתה תחשוב את זה אתה תעביר לו את זה לתת מודע. עכשיו ומה האמת בסיפור מה האמת האמת היא שכשאתה שואל את העובד שלך למה איחרת לעבודה ואתה שואל אותו את זה בצורה שיפוטית אתה שקרן למה אתה שקרן כי אתה מניח שהוא לא בסדר שהסיבה שלו לא מוצדקת ולכן אתה גם תסבול עכשיו אתה תוקף אותו הוא יתקוף אותך בחזרה כי אם אתה שואל מישהו שאלה ואתה מראש אומר תשובה אחת טובה לי תשובה אחת רעה לי אתה מראש כבר מניח איזו הנחת יסוד שהיא לא בהכרח נכונה היא לא בהכרח נכונה הנחת, הנחת הנחת יסוד לא נכונה שאלת שאלה עם הנחת יסוד לא נכונה לא רצית לדעת את האמת לאמיתה רצית לדעת את האמת "אני רוצה לדעת מה האמת" אתה רוצה לדעת מה האמת או מה האמת לאמיתה מה באמת אתה רוצה אתה רוצה תשובה ספציפית או אתה רוצה את האמת מה אתה רוצה.
יפה אז אם אתה רוצה את האמת תשאל את זה בלי שיפוטיות יש לנו טוב ויש לנו אמת ואם כשאתה שואל את שאלה אתה בודק מה יעשה לי טוב אתה כאילו שואל שאלה ואז אתה אומר בראש שלך "אבל עדיף שתצא תשובה מסוימת" לדוגמה "החושים שלי צודקים או לא" איזו תשובה אתה מעדיף לקבל שכן כי אם לא אתה יכול להשתגע אז אתה כנראה שתקבל את התשובה כן כי אתה מראש ויש גם הוכחות שכן אבל אתה רצית לשמוע את התשובה שכן נכון לא רצית את האמת, עכשיו אבל השאלה היא האם כשאתה שואל את השאלה אתה אומר מבחינתי שתי התשובות טובות לי באותה מידה אתה שואל את זה ממקום בלי שיפוטיות זאת השאלה אז אמרנו לשאול את השאלה ממקום בלי שיפוטיות אתה מגדיל את הסיכוי שתקבל תשובה נכונה בלי כיפוף וכו' ואיך תתחבר בתוכך למקום שהכל מושלם שהכל טוב שאין הבדל שזה לא משנה שזה בסדר גמור שאתה לא באמת יודע שאתה רק מנסה לברר בלי שיפוטיות.
עכשיו אם בן אדם יודע לא להיות שיפוטי כלפי עצמו יהיה לו יותר קל לא להיות שיפוטי כלפי אחרים אם כלפי עצמך אתה שופט את עצמך מאשים את עצמך ותוקף את עצמך אתה תשאל מישהו אחר כנראה שזה גם יהיה בתוקפנות וכנראה שגם תקבל תשובה לא רצויה זה הכל ולכן זה מתחיל בזה שמול עצמך תהיה פחות שיפוטי ואז תהיה פחות שיפוטי תיצמד לאמת.
ש: לשאול אותו על משהו אחר.
אליעד: עכשיו אתה נגיד רוצה לשאול את הילד שלך שאלה האם הוא עשה או לא עשה משהו מסוים בסדר, עכשיו אתה בראש שלך אומר אם אני אשאל אותו את זה מה הוא ירגיש שאני חוקר אותו שאני בודק אותו ואז או שהוא ילחץ או שהוא ישקר או שאני אריב איתו נכון מה עושים מה הפתרון האם יש לזה פתרון.
ש: כן.
אליעד: מה הפתרון?
ש: לחשוב כאילו מה.
אליעד: נכון אז מה הפתרון מה לעשות בפועל.
ש: איך אני הולך למצוא את הפתרון בכלל.
אליעד: אוקי אז איך אתה אמור למצוא את הפתרון בא נעשה את המסלול הארוך אז מה הפתרון, הפתרון הוא כדלקמן אתה אמור להיכנס לראש שלו בא נעשה את הסיבוב הארוך ואחרי שנעשה את הסיבוב הארוך נבין מה התשובה התשובה היא פשוטה ביותר, אתה אמור להיכנס לראש שלו לדמיין שאתה אומר לו את זה לדמיין מה אתה מרגיש אתה מרגיש לחץ רע נכון יפה אז איך יוצאים מהבעיה הנושא פשוט אתה כשאתה מנסה לברר עם מישהו משהו לשאול אותו שאלה "האם ירית או לא ירית במשה האם הכנת או לא הכנת שיעורי בית האם עשית בגדת או לא בגדת האם" משהו שאלה "מה הספקת לעשות" אתה שואל אותו שאלה ואתה מפחד שהוא ירגיש לחץ ירגיש רע וישקר לך יבלף אותך מה שזה לא יהיה הפתרון הוא שאתה צריך בתוכך להתחבר למקום שהוא לא שיפוטי.
זאת אומרת אתה צריך לשבת עם עצמך ולחשוב לעצמך למה אני אוהב את הבן אדם הזה במאה אחוז גם אם הוא עשה הפוך ממה שאני רוצה לשמוע לדוגמה נגיד אתה רוצה לשאול את אשתך "האם בגדת בי" אוקי, עכשיו מה אתה מעדיף שתהיה התשובה שלא נכון ואם התשובה תהיה כן אתה תכעס עכשיו אם אתה רוצה לדעת מה האמת אתה צריך לדמיין בתוכך שהיא אומרת בגדתי בך לדמיין את התשובה הכי גרועה שיכולה להיות לדמיין למה אתה מקבל את זה למה זה מקובל עליך למה אתה לא כועס עליה בכלל למה אתה אפילו אוהב אותה יותר לדמיין את זה, עכשיו אתה יכול להגיד שאין אפשרות כזאת אבל זה הפתרון תגיד זה המחיר ואין לי כסף לקנות אותו אבל זה הפתרון.
אתה צריך לדמיין שאתה גם אם היא מספרת לך בגדתי גם אם היא תספר לך לא בגדתי ואתה אוהב אותה בכל מקרה בלי תנאים ואת התחושה הזאת שלא משנה מה היא תגיד לך אתה אוהב אותה בלי תנאים את התחושה הזאת אתה צריך להעביר לה ברגע שאתה תעביר לה את התחושה הזאת רוב הסיכויים שהיא תגיד לך את האמת כי אתה מנטרל את הסיבה שלה לשקר, זאת אומרת למה היא תשקר לך כי היא חושבת שאתה תכעס עליה אם היא תגיד לך את האמת ולכן אתה צריך לדחוף לה לראש "לא משנה מה אני מקבל מקובל" וכו' ואז בעצם כשאתה שואל את השאלה אתה בעצם לא שואל את זה מתוך מקום של אני רוצה לברר "כאילו מה הוא רוצה לחקור עלי" אלא מתוך מקום של אני רוצה לדעת מה האמת סתם מעניין אותי מה האמת סתם "מה האמת מה קרה מה זה" סיפור.
זאת אומרת שהשאלה לא תהיה מהמקום של שיפוטיות אלא תהיה ממקום של בירור האמת "תגיד יש לך שיעורים היום סתם לדעת אתה לא חייב להכין גם אל תכין זה בסדר רק לדעת יש לך או אין לך שיעורים לדעת", דוגמה נגיד שיש לך שאתה שואל מישהו מה השעה הוא נלחץ מהשאלה הזאת נגיד לא למה כי זאת שאלה בלי שיפוטיות אני רק רוצה אינפורמציה "איפה נמצא רחוב זה וזה רק שאלתי אין לי שום שיפוטיות". עכשיו הרעיון זה עוד פעם להתחבר בתוכך למקום הלא שיפוטי אם אתה בתוכך מרגיש שיפוטיות מרגיש כעס על הבן אדם השני אומר "אם הוא יתן לי תשובה כזאת וכזאת אני אכעס עליו" אתה מגדיל את הסיכוי שהוא ילחץ אתה תשדר לו לתת מודע בלי שאתה יודע אתה תשדר לו "תקשיב אוי ואבוי לך אם אתה תענה לי את התשובה שאני לא רוצה לשמוע" ואז אתה תתפלא למה הוא משקר לך ותתפלא למה הוא נלחץ ותתפלא למה יש מהומה.
אם אתה רוצה לדעת את האמת תנסה למצוא בתוכך את המקום שאומר "אני בכל מקרה הכל מושלם בכל מקרה אני מקבל אותו בכל מקרה אני לא כועס עליו" תתחבר לזה תרגיש את זה תחוש את זה ועכשיו תבוא תשאל את השאלה אבל אז כשאתה תשאל את השאלה אתה גם לא חייב יכול להיות שלא תרצה את השאלה אבל אם אתה תשאל את השאלה זה יהיה מתוך מקום שמעניין אותך לדעת מה האמת לא מתוך מקום של שיפוטיות זה הסיפור.
ש: אתה יכול לתת דוגמה.
אליעד: ולפעמים יש מקרים גרועים מה קורה הבן אדם רוצה לדעת משהו על הבן אדם השני והוא משדר לו "אני רוצה לדעת משהו כדי לשפוט אותך לפי זה" עכשיו מה שקורה הבן אדם השני שמרגיש נשפט הוא אומר לו "אני לא רוצה להגיד לך למה כי אני מפחד מהתגובה שלך" ואז הבן אדם ששאל את השאלה מתחיל לאכול סרטים "ואם הוא לא רוצה להגיד לי מה הוא מסתיר" ואז הוא אומר לו "לא אני חייב לדעת אני רוצה לדעת מה קרה כדי לדעת מה לעשות" ואז הוא אומר לו "לא אין מצב שאני אגיד לך" כאילו עוד יותר נלחץ ואז הוא אומר "מה אתה מסתיר ממני יש פה כנראה משהו מאוד גדול אני חייב לדעת" ואז רבים עד לב השמיים ואז הפתרון הוא הפוך "מה שאתה לא עושה זה בסדר עכשיו בוא תיתן לי תשובה".
עכשיו הקושי הגדול ביישום הוא להתחבר בתוכך למקום של הלא משנה כשאתה שואל את השאלה שבאמת תשאל אותה מתוך רצון לדעת את האמת ולא מתוך מקום שיפוטי, אתה נותן למישהו משימה לעשות ואז עכשיו אתה שואל אותו "תגיד לי מה קורה עם המשימה" עכשיו יש את השאלה הזאת מתוך מקום שיפוטי "תגיד לי מה קורה על המשימה" כאילו "עשית לא עשית למה לא עשית" ויש "תגיד לי מה קורה עם המשימה" כאילו סתם לדעת להתעניין לראות מה קורה "אני מקבל אותך בכל מקרה אתה בסדר בכל מקרה אני רק רוצה להבין לא מנסה לשפוט אותך לא מנסה לתקוף אותך לא מנסה להעביר עליך ביקורת לא שום דבר רק מנסה לברר מה האמת".
ש: זה לפעמים יכולה להיות אותה שאלה בטונים שונים.
אליעד: בטונים במילים שונות בקצב שונה בהבעת פנים שונה מה שזה לא יהיה. עכשיו יכול להיות שהבן אדם שאתה שואל אותו את השאלה הוא מרגיש מאוים מלכתחילה ואז כשאתה תשאל את השאלה גם מתוך מקום של לדעת את האמת ובלי שיפוטיות הוא יחשוב שאתה בא לשפוט אותו והוא ילחץ יכול להיות אבל אם אתה תתחבר בתוכך למקום שאתה שואל אותו את זה בלי שיפוטיות רק כדי לברר את האמת זה מגדיל את הסיכוי באלפי מונים שהוא ירגיש רוגע ואם אתה מרגיש שהוא לחוץ תשדר לו "תקשיב אני לא שופט אני רק מנסה לברר הכל בסדר אתה מקבל העלאה בחודש הבא בכל מקרה רק מנסה להבין מה קורה עם זה" זה הכל ואם לא אם אתה שואל את השאלה מתוך מקום של שיפוטיות אל תתפלא שהבן אדם השני חווה את השאלה שלך "זאת לא באמת שאלה אתה רוצה תשובה מסוימת ואתה הולך לתקוף אותי בוא תקבל את התשובה שאתה רוצה לשמוע, נכון יפה אז אני אשקר אותך אני אסתיר ממך מידע אני אתחמק אני אתן לך תשובות שאתה רוצה לשמוע" וכו'.
אני אתן סתם דוגמה בנאלית בסדר נגיד לדוגמה אתה מנהל עכשיו העובד שלך נגיד הוא מאחר לעבודה עכשיו אפשרות אחת זה "למה אתה מאחר לעבודה" עכשיו כשאתה שואל אותו למה אתה מאחר לעבודה אתה באמת רוצה לדעת את האמת או שאתה כבר מראש החלטת שזה לא בסדר אם אתה מראש כבר החלטת שזה לא בסדר שהוא איחר לעבוד אז בעצם כשאתה שואל את השאלה, כשאתה הלכת לשאול אותו למה הוא איחר לעבודה מה עבר לך בראש "הוא לא בסדר שהוא איחר לעבודה אני רוצה להבין למה הוא איחר לעבודה כדי שהוא לא יאחר שוב לעבודה" או "יכול להיות שהוא בסדר שהוא איחר לעבודה אני רק רוצה להבין למה" מה עבר לך בראש אם עבר לך הראשון "זה שהוא איחר לעבודה זה לא טוב אני לא מקבל את זה שהוא איחר לעבודה בא נשאל אותו" אז רוב הסיכויים שהוא יתרץ לך תירוצים הוא ישקר אותך הוא ירמה אותך ויהיה בלאגן.
לעומת זאת אם כשאתה שואל אותו למה איחרת לעבודה בראש שלך "אני לא מנסה יכול להיות שזה בסדר אולי חטפו אותך" אבל השאלה היא מה בלב שלך האם באמת אתה מקבל אותו איך שהוא ככל שתקבל אותו יותר איך שהוא או ככל שתתחבר יותר בתוכך למקום שאתה מקבל אותו איך שהוא יש יותר סיכוי שתקבל את האמת, אוקי לדוגמה נגיד אתה נותן למישהו נגיד משימה אתה אומר לו מתי זה יהיה מוכן הוא אומר לך זה יהיה מוכן בעוד שעתיים אתה בא אליו בעוד שעתיים ושואל אותו "תגיד לי מה קורה עם זה" הוא אומר לך זה לא מוכן ואתה אומר לו "למה זה לא מוכן" עכשיו כשאתה שואל למה זה לא מוכן אתה שואל את זה כתלונה לא כשאלה שאלת כתלונה עכשיו הוא יתרץ לך תירוץ "כי זה וזה" סיפורים ועניינים ואתה עכשיו מסתבך בסיפורים עניינים ועניינים וסיפורים.
לעומת זאת אם אתה לא רוצה את התסבוכות האלה כשאתה שואל את השאלה תשאל את זה ממקום של אמת "תגיד לי מה קרה למה זה ככה לא שופט אותך אין לי שום דבר רק שאלתי אני מנסה להבין מה האמת לא שופט אותך".
ש: להגיד לו את זה שאני לא שופט אותו?
אליעד: קודם כל לחשוב את זה אתה תחשוב את זה אתה תעביר לו את זה לתת מודע. עכשיו ומה האמת בסיפור מה האמת האמת היא שכשאתה שואל את העובד שלך למה איחרת לעבודה ואתה שואל אותו את זה בצורה שיפוטית אתה שקרן למה אתה שקרן כי אתה מניח שהוא לא בסדר שהסיבה שלו לא מוצדקת ולכן אתה גם תסבול עכשיו אתה תוקף אותו הוא יתקוף אותך בחזרה כי אם אתה שואל מישהו שאלה ואתה מראש אומר תשובה אחת טובה לי תשובה אחת רעה לי אתה מראש כבר מניח איזו הנחת יסוד שהיא לא בהכרח נכונה היא לא בהכרח נכונה הנחת, הנחת הנחת יסוד לא נכונה שאלת שאלה עם הנחת יסוד לא נכונה לא רצית לדעת את האמת לאמיתה רצית לדעת את האמת "אני רוצה לדעת מה האמת" אתה רוצה לדעת מה האמת או מה האמת לאמיתה מה באמת אתה רוצה אתה רוצה תשובה ספציפית או אתה רוצה את האמת מה אתה רוצה.
יפה אז אם אתה רוצה את האמת תשאל את זה בלי שיפוטיות יש לנו טוב ויש לנו אמת ואם כשאתה שואל את שאלה אתה בודק מה יעשה לי טוב אתה כאילו שואל שאלה ואז אתה אומר בראש שלך "אבל עדיף שתצא תשובה מסוימת" לדוגמה "החושים שלי צודקים או לא" איזו תשובה אתה מעדיף לקבל שכן כי אם לא אתה יכול להשתגע אז אתה כנראה שתקבל את התשובה כן כי אתה מראש ויש גם הוכחות שכן אבל אתה רצית לשמוע את התשובה שכן נכון לא רצית את האמת, עכשיו אבל השאלה היא האם כשאתה שואל את השאלה אתה אומר מבחינתי שתי התשובות טובות לי באותה מידה אתה שואל את זה ממקום בלי שיפוטיות זאת השאלה אז אמרנו לשאול את השאלה ממקום בלי שיפוטיות אתה מגדיל את הסיכוי שתקבל תשובה נכונה בלי כיפוף וכו' ואיך תתחבר בתוכך למקום שהכל מושלם שהכל טוב שאין הבדל שזה לא משנה שזה בסדר גמור שאתה לא באמת יודע שאתה רק מנסה לברר בלי שיפוטיות.
עכשיו אם בן אדם יודע לא להיות שיפוטי כלפי עצמו יהיה לו יותר קל לא להיות שיפוטי כלפי אחרים אם כלפי עצמך אתה שופט את עצמך מאשים את עצמך ותוקף את עצמך אתה תשאל מישהו אחר כנראה שזה גם יהיה בתוקפנות וכנראה שגם תקבל תשובה לא רצויה זה הכל ולכן זה מתחיל בזה שמול עצמך תהיה פחות שיפוטי ואז תהיה פחות שיפוטי תיצמד לאמת.
050-3331-331