למה לפעמים הדרך הכי טובה לעזור למישהו היא לא לעזור לו?

אליעד כהן מסביר שכאשר אדם רוצה לעזור למישהו אחר, לפעמים הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא דווקא להפסיק לעזור לו. כאשר אנו עוזרים למישהו בצורה מוגזמת או עקבית, אנו עלולים לגרום לו להסיר מעצמו את האחריות. לדוגמה, אם מישהו נתקל בקושי ואנחנו אומרים לו: "עזוב, אני אטפל בזה במקומך", הוא למעשה מפסיק להתאמץ ולוקח פחות אחריות על חייו. למרות הכוונות הטובות, העזרה הזו עלולה לפגוע בו, משום שהיא לא מאפשרת לו ללמוד להתמודד בעצמו.

אליעד מציין שכאשר אדם לומד להתמודד בעצמו, הוא מפתח עצמאות ואחריות. עצמאות, לדבריו, היא תוצאה של לקיחת אחריות ולא מטרה בפני עצמה. כשמישהו לומד לקום בעצמו אחרי שהוא נופל, הוא בעצם רוכש מיומנות חשובה לחיים. הוא מדגיש שהעזרה האמיתית ביותר שניתן להעניק לאדם היא לאפשר לו לחוות את הקשיים בעצמו, גם אם זה אומר לתת לו ליפול, לטעות או אפילו לבכות. כאשר לא מאפשרים לאדם להתמודד בעצמו, אנו מונעים ממנו את ההזדמנות החשובה ביותר ללמידה.

איך עזרה יתרה הופכת אדם לחסר אחריות?

אליעד כהן מדגיש את החשיבות של הבנת הגבול בין עזרה מועילה לעזרה מזיקה. לפעמים, כשאנחנו עוזרים לאדם יותר מדי פעמים, הוא מתרגל לכך ומתחיל להסתמך על העזרה החיצונית במקום על יכולותיו האישיות. לדוגמה, אם אדם תמיד מקבל סיוע כשהוא נתקל בקשיים, הוא עלול להתרגל לכך ולהפסיק להתאמץ. כך הוא מאבד את המוטיבציה ואת היכולת להתמודד לבד.

הוא מביא דוגמה של ילד שמנסים לעזור לו כל הזמן: אם בכל פעם שילד נתקל בבעיה ההורים מתערבים ופותר לו אותה, הילד לא לומד כיצד להתמודד בעצמו. כשהילד יגדל, הוא יהיה חסר יכולת להתמודד עם קשיים, כי הוא התרגל שיש מי שיפתור בשבילו את הבעיות. זו הסיבה שחשוב לתת לילד להתמודד בעצמו, גם במחיר של כישלונות ראשוניים, כדי שהוא יפתח מיומנויות עצמאיות.

איך לדעת מתי העזרה מועילה ומתי היא מזיקה?

לפי אליעד, חשוב לשים לב מה התוצאה של העזרה שלנו. אם העזרה גורמת לאדם להיות יותר אחראי ומדרבנת אותו לפעולה, זו עזרה מועילה. למשל, כשאנו נותנים לאדם דחיפה קטנה בהתחלה ואז הוא מתחיל לעשות בעצמו, זוהי עזרה חיובית. לעומת זאת, אם אנו רואים שהאדם חוזר שוב ושוב לאותה בעיה, וזקוק לעזרתנו שוב ושוב, זה סימן שהעזרה שלנו אינה יעילה ואף מזיקה לו, כי היא גורמת לו להסתמך עליה ולא לקחת אחריות בעצמו.

אליעד מדגיש שגם ברמה האישית כלפי עצמנו, אנו צריכים להיות מודעים לכך שכאשר דברים טובים קורים לנו בלי מאמץ, אנחנו עלולים להפוך לחסרי אחריות. למשל, אדם שצופה כל היום בטלוויזיה כי זה נעים לו, למעשה נמנע מלהתמודד עם הבעיות האמיתיות בחייו. הוא מסיר מעצמו אחריות והופך תלוי בדברים שמספקים לו נחמה זמנית. מצב כזה עלול לגרום לו להיות חסר יכולת להתמודד ברגע שהנחמה הזמנית הזאת תיעלם.

מה הקשר בין לקיחת אחריות להתבגרות?

אליעד מסביר שלקיחת אחריות היא תנאי הכרחי להתבגרות. אדם שמתמודד בעצמו, שחווה את הקשיים ולומד מהם, הוא אדם שמתפתח וגדל. לעומת זאת, אדם שנמנע מאחריות, מסתמך על אחרים ולא מתמודד בעצמו, נשאר "ילד" במובן הרגשי וההתנהגותי.

התמודדות עצמאית עם אתגרים מלמדת את האדם מיומנויות חשובות כמו פתרון בעיות, יכולת הסתגלות, והתמודדות עם מצבי לחץ. ככל שהאדם מתרגל להתמודדות עצמאית, כך הוא הופך למבוגר אחראי ומפותח יותר. לכן, אחת הדרכים הטובות ביותר לחנך ילדים להיות בוגרים ואחראיים היא לאפשר להם להתמודד בעצמם עם אתגרים, ולא לפתור עבורם כל בעיה שהם נתקלים בה.

איך תלות באחרים יוצרת בעיות בעתיד?

אליעד מסביר שתלות באחרים יוצרת בעיות לטווח ארוך. כאשר אדם רגיל לקבל עזרה, הוא לא מפתח את היכולת לחשוב בצורה עצמאית. הוא הופך לתלוי בזמינות של אחרים לעזור לו, וכאשר העזרה לא תהיה זמינה - הוא יתקשה מאוד להתמודד.

הוא נותן דוגמה של אדם שהתרגל לפנות לאחרים בכל קושי. יום אחד, כשהעזרה לא זמינה, האדם הזה ירגיש אבוד ולא יידע כיצד לפעול. ככל שאנו נותנים לאדם להתמודד עם בעיותיו לבד, כך אנו מכינים אותו טוב יותר למציאות, שבה לא תמיד תהיה עזרה זמינה.

מה ניתן ללמוד מגלגלי עזר?

אליעד נותן דוגמה של "גלגלי עזר" באופניים כדי להסביר את העיקרון הזה. גלגלי עזר הם דבר טוב בהתחלה, כי הם מסייעים לילד ללמוד לרכוב. אבל אם לא מורידים אותם בזמן, הילד לעולם לא ילמד לרכוב בצורה עצמאית. כלומר, העזרה הראשונית היא טובה, אך אם היא הופכת לקבועה, היא עלולה לפגוע בהתפתחות העצמאית.

זו הסיבה שחשוב להוריד את "גלגלי העזר" ברגע שהילד מסוגל להתמודד בעצמו. כך גם בכל עזרה אחרת שאנחנו מעניקים - העזרה צריכה להיות זמנית ומכוונת לעידוד העצמאות ולא להנצחת התלות.