7:38התפתחות רוחנית, התפתחות תודעתית, מערכת החינוך, חינוך ילדים, האם העולם מתפתח ומתקדם
האם העולם מתקדם לקראת שינוי תודעתי ורוחני?
אליעד כהן פותח את הדיון בשאלה האם העולם מתקדם לכיוון שינוי תודעתי. התשובה שהוא מציע מורכבת: מצד אחד, התודעה תמיד משתנה ומתפתחת, אך מצד שני, המהות הבסיסית שלה לעולם אינה משתנה. כלומר, השינוי מתרחש רק ברמת הצורה, בעוד שהמהות נשארת זהה. אליעד מדגיש כי בפועל, אנשים חושבים שהם פונים פנימה לכיוון הרוחניות, אך לרוב הם פשוט מחליפים צורה אחת של חיצוניות בצורה אחרת. לדוגמה, אדם שעבד כל חייו וכעת נמאס לו מהעבודה מחליט לפנות לרוחניות, מתוך תחושה שהוא "נכנס פנימה", אך בפועל הוא יוצר לעצמו צורה חדשה של נפרדות. כעת הוא חושב שהרוחניות היא "טובה", בעוד העבודה היא "רעה".
דוגמה נוספת שמביא אליעד היא של אדם דתי שמחליט להפוך לחילוני. גם כאן, למרות שזה נתפס כהתפתחות או כשינוי משמעותי, זה למעשה מעבר מצורה אחת של אחיזה לצורה אחרת. האדם לא באמת הולך ל"פנימיות" מוחלטת, אלא פשוט משנה את צורת החשיבה החיצונית שלו. אליעד מדגיש שישנו רובד מוחלט של אחדות, שם אין משמעות למושגים כמו התפתחות או התדרדרות, משום שאין שום שינוי. ברובד של נפרדות, כל שינוי נתפס בעיני המתבונן כהתקדמות או כהתפתחות, אבל מנקודת מבט מוחלטת, ההפך גם יכול להיחשב כהתפתחות. אליעד מביא כדוגמה את נקודת המבט של אלוהים: עבור אלוהים, דווקא העובדה שאדם מצליח לשכוח שהוא אלוהים ולהפוך לנפרד היא אולי ההתפתחות הגדולה ביותר.
האם מערכת החינוך מתדרדרת או מתפתחת?
השיחה עוברת לנושא של מערכת החינוך. יש טענה נפוצה כי מערכת החינוך נמצאת בתהליך של התדרדרות. אליעד מסביר שלמעשה ההתדרדרות הזו עשויה להיות חיובית, משום שהקונספט הנוכחי של החינוך הוא עצמו שגוי מיסודו. התדרדרות המערכת עלולה להביא בסופו של דבר להחלפת הקונספט הישן של חינוך בצורת חשיבה חדשה לחלוטין. במקום לנסות לשפר את שיטות ההוראה בתוך המסגרת הנוכחית, אולי עדיף שהמסגרת כולה תוחלף. מצד שני, ניתן להסתכל על המצב גם בצורה הפוכה: אם נצליח לשפר את איכות החינוך, המערכת תהפוך ליעילה יותר ותישמר את המבנה הנוכחי, לטוב ולרע.
אליעד מדגיש שאין קונספט חינוכי אבסולוטי אחד שמתאים לכולם. הוא מציע שכל אדם יפעל לפי מה שהוא מאמין שנכון, ויעשה זאת במהירות וביעילות רבה ככל האפשר. אם אדם מאמין שצריך לשפר את איכות המורים, הוא צריך לפעול מיידית לשיפורם. אם הוא מאמין שצריך להחליף לגמרי את שיטת החינוך, עליו להתקדם במהירות בכיוון זה. כך ניתן לעבור במהירות לשלב הבא, ללא התמהמהות או עצלות.
מהו הקונספט החינוכי הנכון וכיצד ניתן לשפר את מערכת החינוך?
אליעד כהן טוען שאין שום קונספט חינוכי מוחלט שצריך ללכת לפיו. לדעתו, האדם צריך לעשות את מה שהוא חושב שטוב לו, ולבצע זאת בזריזות וביעילות. הוא מסביר שגם איכות גבוהה של מורים יכולה לפעמים להזיק. לדוגמה, בחינוך הדתי, לעיתים הרבנים החכמים מאוד יוצרים מצב בו התלמידים נצמדים לחוכמת הרב במקום לפתח חשיבה עצמאית. כך החוכמה של הרב דווקא עוצרת את ההתפתחות של התלמיד. אליעד אומר שאם הרב היה פחות חכם, אולי זה היה מעודד את התלמידים לחשוב באופן עצמאי ולפתח רעיונות חדשים משל עצמם.
לסיכום נקודה זו, אליעד מציע תמיד להסתכל משני הצדדים: חוכמת המורה יכולה להיות יתרון וגם חיסרון. הדבר החשוב הוא לא להיצמד לשום קונספט קבוע, אלא תמיד לבדוק מה עובד עבור האדם עצמו ולקדם זאת במהירות האפשרית.
האם המטרה היא לבטל את כל הרצונות או דווקא לממש אותם?
בשיחה על הרצונות, עולה השאלה האם המטרה הסופית של האדם היא להפסיק שיהיו לו רצונות. אליעד מסביר שהאדם בדרך כלל שואף לממש את רצונותיו, ואם היה מקבל את כל מה שהוא רוצה, בסופו של דבר הוא היה מגיע למצב שבו אין לו יותר רצונות. אליעד טוען שזה דווקא מצב חיובי, שבו האדם מרגיש שהוא השיג את הכל ואין לו מה לרצות עוד. כלומר, אין סתירה בין הרצון למלא את כל המשאלות לבין המטרה להגיע למצב נטול רצונות. כשאדם מממש את כל רצונותיו, הוא יכול להגיע למצב של שלמות ושל סיפוק, ואולי גם להבין את המציאות באופן שונה.
אליעד כהן פותח את הדיון בשאלה האם העולם מתקדם לכיוון שינוי תודעתי. התשובה שהוא מציע מורכבת: מצד אחד, התודעה תמיד משתנה ומתפתחת, אך מצד שני, המהות הבסיסית שלה לעולם אינה משתנה. כלומר, השינוי מתרחש רק ברמת הצורה, בעוד שהמהות נשארת זהה. אליעד מדגיש כי בפועל, אנשים חושבים שהם פונים פנימה לכיוון הרוחניות, אך לרוב הם פשוט מחליפים צורה אחת של חיצוניות בצורה אחרת. לדוגמה, אדם שעבד כל חייו וכעת נמאס לו מהעבודה מחליט לפנות לרוחניות, מתוך תחושה שהוא "נכנס פנימה", אך בפועל הוא יוצר לעצמו צורה חדשה של נפרדות. כעת הוא חושב שהרוחניות היא "טובה", בעוד העבודה היא "רעה".
דוגמה נוספת שמביא אליעד היא של אדם דתי שמחליט להפוך לחילוני. גם כאן, למרות שזה נתפס כהתפתחות או כשינוי משמעותי, זה למעשה מעבר מצורה אחת של אחיזה לצורה אחרת. האדם לא באמת הולך ל"פנימיות" מוחלטת, אלא פשוט משנה את צורת החשיבה החיצונית שלו. אליעד מדגיש שישנו רובד מוחלט של אחדות, שם אין משמעות למושגים כמו התפתחות או התדרדרות, משום שאין שום שינוי. ברובד של נפרדות, כל שינוי נתפס בעיני המתבונן כהתקדמות או כהתפתחות, אבל מנקודת מבט מוחלטת, ההפך גם יכול להיחשב כהתפתחות. אליעד מביא כדוגמה את נקודת המבט של אלוהים: עבור אלוהים, דווקא העובדה שאדם מצליח לשכוח שהוא אלוהים ולהפוך לנפרד היא אולי ההתפתחות הגדולה ביותר.
האם מערכת החינוך מתדרדרת או מתפתחת?
השיחה עוברת לנושא של מערכת החינוך. יש טענה נפוצה כי מערכת החינוך נמצאת בתהליך של התדרדרות. אליעד מסביר שלמעשה ההתדרדרות הזו עשויה להיות חיובית, משום שהקונספט הנוכחי של החינוך הוא עצמו שגוי מיסודו. התדרדרות המערכת עלולה להביא בסופו של דבר להחלפת הקונספט הישן של חינוך בצורת חשיבה חדשה לחלוטין. במקום לנסות לשפר את שיטות ההוראה בתוך המסגרת הנוכחית, אולי עדיף שהמסגרת כולה תוחלף. מצד שני, ניתן להסתכל על המצב גם בצורה הפוכה: אם נצליח לשפר את איכות החינוך, המערכת תהפוך ליעילה יותר ותישמר את המבנה הנוכחי, לטוב ולרע.
אליעד מדגיש שאין קונספט חינוכי אבסולוטי אחד שמתאים לכולם. הוא מציע שכל אדם יפעל לפי מה שהוא מאמין שנכון, ויעשה זאת במהירות וביעילות רבה ככל האפשר. אם אדם מאמין שצריך לשפר את איכות המורים, הוא צריך לפעול מיידית לשיפורם. אם הוא מאמין שצריך להחליף לגמרי את שיטת החינוך, עליו להתקדם במהירות בכיוון זה. כך ניתן לעבור במהירות לשלב הבא, ללא התמהמהות או עצלות.
מהו הקונספט החינוכי הנכון וכיצד ניתן לשפר את מערכת החינוך?
אליעד כהן טוען שאין שום קונספט חינוכי מוחלט שצריך ללכת לפיו. לדעתו, האדם צריך לעשות את מה שהוא חושב שטוב לו, ולבצע זאת בזריזות וביעילות. הוא מסביר שגם איכות גבוהה של מורים יכולה לפעמים להזיק. לדוגמה, בחינוך הדתי, לעיתים הרבנים החכמים מאוד יוצרים מצב בו התלמידים נצמדים לחוכמת הרב במקום לפתח חשיבה עצמאית. כך החוכמה של הרב דווקא עוצרת את ההתפתחות של התלמיד. אליעד אומר שאם הרב היה פחות חכם, אולי זה היה מעודד את התלמידים לחשוב באופן עצמאי ולפתח רעיונות חדשים משל עצמם.
לסיכום נקודה זו, אליעד מציע תמיד להסתכל משני הצדדים: חוכמת המורה יכולה להיות יתרון וגם חיסרון. הדבר החשוב הוא לא להיצמד לשום קונספט קבוע, אלא תמיד לבדוק מה עובד עבור האדם עצמו ולקדם זאת במהירות האפשרית.
האם המטרה היא לבטל את כל הרצונות או דווקא לממש אותם?
בשיחה על הרצונות, עולה השאלה האם המטרה הסופית של האדם היא להפסיק שיהיו לו רצונות. אליעד מסביר שהאדם בדרך כלל שואף לממש את רצונותיו, ואם היה מקבל את כל מה שהוא רוצה, בסופו של דבר הוא היה מגיע למצב שבו אין לו יותר רצונות. אליעד טוען שזה דווקא מצב חיובי, שבו האדם מרגיש שהוא השיג את הכל ואין לו מה לרצות עוד. כלומר, אין סתירה בין הרצון למלא את כל המשאלות לבין המטרה להגיע למצב נטול רצונות. כשאדם מממש את כל רצונותיו, הוא יכול להגיע למצב של שלמות ושל סיפוק, ואולי גם להבין את המציאות באופן שונה.
- התפתחות רוחנית וההבדל בין אחדות לנפרדות
- שיטות לשיפור מערכת החינוך ותפיסת הלימוד
- איך מתמודדים עם רצונות וכיצד מגיעים למימוש עצמי
- מהי נקודת המבט האלוהית וכיצד היא משפיעה על האדם
- עצות מעשיות לחיפוש פנימי ולניהול חיים רוחניים
האם העולם מתקדם לעבר שינוי תודעתי?
השואל מתעניין האם המציאות מתקדמת לכיוון שינוי תודעתי ומה המשמעות של התפתחות רוחנית ותודעתית בעולם. אליעד מסביר שיש בתודעה תמיד תנועה כפולה: מצד אחד היא משתנה, מצד שני היא נשארת תמיד אותה מהות. ברמה המעשית, יש אנשים הסבורים שהחברה הולכת יותר "פנימה" ומעדיפה עיסוק רוחני על פני פעולות חיצוניות, אך בפועל האדם רק מחליף צורה חיצונית אחת באחרת. לדוגמה, מי שנמאס לו לעבוד עשוי להתחיל לחפש רוחניות, אך זו גם יכולה להיות "יציאה החוצה" לצורה אחרת של נפרדות, כמו אדם דתי שהופך לחילוני או להיפך. אליעד מחדד שתמיד אפשר להתייחס לזה כהתפתחות או כהתרחקות, תלוי בפרספקטיבה: מנקודת מבט של אחדות מוחלטת, לא באמת קורה שינוי, אך בתוך עולם הצורות יש תנועה והתחדשות.
האם יש משמעות להתפתחות רוחנית או למעבר לרוחניות?
השואל מציין שאנשים מאוכזבים מכך ששום דבר חיצוני לא ממלא אותם, ולכן פונים פנימה. אליעד מציין שבמקרים רבים הם לא באמת פונים ל"פנימה" מוחלט אלא לנפרדות חדשה: חילופי אמונות, או מעבר מצורה אחת לצורה אחרת. יש נקודה מוחלטת של אחדות שבה לא שייך לדבר על התפתחות, כי שם אין שום שוני. ואולם ברובד הנפרדות, כל שינוי שאדם עובר בחייו - בין אם זה חיפוש רוחניות, עזיבת הדת, חזרה בתשובה, או חילופי עבודה - נתפס בעיני הסביבה כ"התפתחות" מסוג מסוים.
מהי ההתפתחות המוחלטת מנקודת המבט של אחדות?
אליעד מביא דוגמה: מהזווית האלוהית, אפשר לומר שהעולם "מתפתח" בכך שאלוהים מצליח להיות אדם נפרד ששכח שהוא אלוהים. כלומר, יתכן שדווקא ההתרחקות מהמוחלטת היא ההתפתחות הגדולה בעיני אותו מקור אחד. הכל עניין של נקודת מבט: בנפרדות אנו מדברים על ערכים כמו "להתפתח", "להתקדם", "להשתפר", אך מנקודת המבט המוחלטת אין הבדל בין התפתחות ללא התפתחות.
האם מערכת החינוך באמת מתדרדרת?
השאלה עוברת למערכת החינוך ולשאלה האם היא מתקדמת או מתדרדרת. אליעד טוען שההתדרדרות עשויה להיות תהליך חיובי, כי הקונספט של חינוך במתכונתו הקיימת הוא שגוי מיסודו. קריסת המבנה הנוכחי עשויה לעודד אנשים לחפש אלטרנטיבות חדשות לגמרי. אם המערכת נחלשת, אולי זה יביא בסופו של דבר לשינוי מהותי, במקום לנסות רק "לשפר" שיטות לימוד בתוך אותה מסגרת. מצד שני, ניתן להסתכל על המצב גם אחרת: אם משפרים את המערכת, היא אולי תיהפך ליעילה יותר, ועל ידי כך תשמר את הקיים. בכל אופן, השורה התחתונה היא שהמציאות מתקדמת תמיד לכיוון מסוים, אך שאלת ה"כיוון הנכון" תלויה בנקודת המבט של המתבונן.
מהו קונספט החינוך הנכון לפי אליעד?
אליעד מסביר שאין באמת קונספט אבסולוטי שכולם צריכים לפעול לפיו. לדעתו, כל אחד צריך לקדם את מה שהוא חושב שנכון ולמהר להגשים את רצונו. אם אדם משוכנע שצריך לשפר את איכות המורים, שילך ויעשה זאת בכל הכוח. אם אדם אחר חושב שדווקא מערכת החינוך צריכה להתפרק, שילך לכיוון הזה. כשמסיימים למצות קונספט מסוים, עוברים לשלב הבא. דוגמה לכך אפשר לראות באנשים דתיים חכמים: לפעמים דווקא העובדה שהמורה או הרב "חכם" מאוד, הופכת למכשול עבור התלמיד, שנצמד לחוכמת הרב במקום להתקדם בעצמו. כך שה"טוב" וה"רע" בכל שיטה אינם מוחלטים.
האם המטרה היא להפסיק את כל הרצונות?
בסוף השיחה עולה השאלה אם המטרה הסופית היא לא להגיע למצב שאין רצונות כלל. אליעד משיב שהאדם בדרך כלל רוצה למלא את רצונותיו. אם אדם היה מקבל כעת את כל משאלותיו, הוא היה מוצא את עצמו בלי רצון שיידרש למלא, וזה היה מצב טוב מבחינתו. במובן הזה, אין בכך סתירה: ברגע שיש רצונות - רצוי למהר ולהגשים אותם עד כמה שניתן, כדי להגיע למצב שבו אין יותר מה לחפש, ואולי משם אפשר להבין את המציאות אחרת.
השואל מתעניין האם המציאות מתקדמת לכיוון שינוי תודעתי ומה המשמעות של התפתחות רוחנית ותודעתית בעולם. אליעד מסביר שיש בתודעה תמיד תנועה כפולה: מצד אחד היא משתנה, מצד שני היא נשארת תמיד אותה מהות. ברמה המעשית, יש אנשים הסבורים שהחברה הולכת יותר "פנימה" ומעדיפה עיסוק רוחני על פני פעולות חיצוניות, אך בפועל האדם רק מחליף צורה חיצונית אחת באחרת. לדוגמה, מי שנמאס לו לעבוד עשוי להתחיל לחפש רוחניות, אך זו גם יכולה להיות "יציאה החוצה" לצורה אחרת של נפרדות, כמו אדם דתי שהופך לחילוני או להיפך. אליעד מחדד שתמיד אפשר להתייחס לזה כהתפתחות או כהתרחקות, תלוי בפרספקטיבה: מנקודת מבט של אחדות מוחלטת, לא באמת קורה שינוי, אך בתוך עולם הצורות יש תנועה והתחדשות.
האם יש משמעות להתפתחות רוחנית או למעבר לרוחניות?
השואל מציין שאנשים מאוכזבים מכך ששום דבר חיצוני לא ממלא אותם, ולכן פונים פנימה. אליעד מציין שבמקרים רבים הם לא באמת פונים ל"פנימה" מוחלט אלא לנפרדות חדשה: חילופי אמונות, או מעבר מצורה אחת לצורה אחרת. יש נקודה מוחלטת של אחדות שבה לא שייך לדבר על התפתחות, כי שם אין שום שוני. ואולם ברובד הנפרדות, כל שינוי שאדם עובר בחייו - בין אם זה חיפוש רוחניות, עזיבת הדת, חזרה בתשובה, או חילופי עבודה - נתפס בעיני הסביבה כ"התפתחות" מסוג מסוים.
מהי ההתפתחות המוחלטת מנקודת המבט של אחדות?
אליעד מביא דוגמה: מהזווית האלוהית, אפשר לומר שהעולם "מתפתח" בכך שאלוהים מצליח להיות אדם נפרד ששכח שהוא אלוהים. כלומר, יתכן שדווקא ההתרחקות מהמוחלטת היא ההתפתחות הגדולה בעיני אותו מקור אחד. הכל עניין של נקודת מבט: בנפרדות אנו מדברים על ערכים כמו "להתפתח", "להתקדם", "להשתפר", אך מנקודת המבט המוחלטת אין הבדל בין התפתחות ללא התפתחות.
האם מערכת החינוך באמת מתדרדרת?
השאלה עוברת למערכת החינוך ולשאלה האם היא מתקדמת או מתדרדרת. אליעד טוען שההתדרדרות עשויה להיות תהליך חיובי, כי הקונספט של חינוך במתכונתו הקיימת הוא שגוי מיסודו. קריסת המבנה הנוכחי עשויה לעודד אנשים לחפש אלטרנטיבות חדשות לגמרי. אם המערכת נחלשת, אולי זה יביא בסופו של דבר לשינוי מהותי, במקום לנסות רק "לשפר" שיטות לימוד בתוך אותה מסגרת. מצד שני, ניתן להסתכל על המצב גם אחרת: אם משפרים את המערכת, היא אולי תיהפך ליעילה יותר, ועל ידי כך תשמר את הקיים. בכל אופן, השורה התחתונה היא שהמציאות מתקדמת תמיד לכיוון מסוים, אך שאלת ה"כיוון הנכון" תלויה בנקודת המבט של המתבונן.
מהו קונספט החינוך הנכון לפי אליעד?
אליעד מסביר שאין באמת קונספט אבסולוטי שכולם צריכים לפעול לפיו. לדעתו, כל אחד צריך לקדם את מה שהוא חושב שנכון ולמהר להגשים את רצונו. אם אדם משוכנע שצריך לשפר את איכות המורים, שילך ויעשה זאת בכל הכוח. אם אדם אחר חושב שדווקא מערכת החינוך צריכה להתפרק, שילך לכיוון הזה. כשמסיימים למצות קונספט מסוים, עוברים לשלב הבא. דוגמה לכך אפשר לראות באנשים דתיים חכמים: לפעמים דווקא העובדה שהמורה או הרב "חכם" מאוד, הופכת למכשול עבור התלמיד, שנצמד לחוכמת הרב במקום להתקדם בעצמו. כך שה"טוב" וה"רע" בכל שיטה אינם מוחלטים.
האם המטרה היא להפסיק את כל הרצונות?
בסוף השיחה עולה השאלה אם המטרה הסופית היא לא להגיע למצב שאין רצונות כלל. אליעד משיב שהאדם בדרך כלל רוצה למלא את רצונותיו. אם אדם היה מקבל כעת את כל משאלותיו, הוא היה מוצא את עצמו בלי רצון שיידרש למלא, וזה היה מצב טוב מבחינתו. במובן הזה, אין בכך סתירה: ברגע שיש רצונות - רצוי למהר ולהגשים אותם עד כמה שניתן, כדי להגיע למצב שבו אין יותר מה לחפש, ואולי משם אפשר להבין את המציאות אחרת.
- התפתחות רוחנית וההבדל בין אחדות לנפרדות
- שיטות לשיפור מערכת החינוך ותפיסת הלימוד
- איך מתמודדים עם רצונות וכיצד מגיעים למימוש עצמי
- מהי נקודת המבט האלוהית וכיצד היא משפיעה על האדם
- עצות מעשיות לחיפוש פנימי ולניהול חיים רוחניים
מה השאלה?
ש: שאלה הראשונה לגבי הדבר מה שדיברנו עכשיו כן, האם המציאות הולכת לכיוון שינוי תודעתי?
אליעד: מה אתה חושב?
ש: אני לא יודע אני שואל אותך.
אליעד: התשובה היא שתמיד ותמיד לא, האם המציאות הולכת לשינוי תודעתי כן ולא התודעה בסוף תמיד נשארת אותה תודעה ותמיד אתה גם חושב אותו דבר אלא מה שאתה תמיד גם אולי חושב על זה בצורה שונה, תמיד לא משנה. קח תודעה המהות של החשיבה תמיד תישאר אותה מהות והחשיבה תמיד משתנה ברמה העובדתית.
ש: אוקי אבל אני מדבר על הקטע הזה של בעולם העשייה כביכול האם יש איזה התכוונות התכווננות של האנשים לכיוון הפנימה ליותר מאשר בחוץ.
אליעד: תראה מצד אחד אתה יכול להגיד שכן מצד שני אתה יכול להגיד שלא, אתה תשאל אותי על מה על ההפך "מה אתה חושב ואני אגיד לך את ההפוך".
ש: אני רואה שכן אנשים עם הזמן כאילו רואים ששום דבר לא ממצא ושום דבר כאילו לא מספק וזה.
אליעד: ואז מה עושים?
ש: ואז נכנסים פנימה.
אליעד: לא הם נכנסים פנימה הם לא הולכים פנימה הם הולכים החוצה לנפרדות חדשה, לדוגמה בן אדם נגיד נמאס לו לעבוד ואז הוא אומר "בוא נלך לשיעורים של רוחניות נניח" זה אומר שהוא הולך החוצה לא פנימה.
ש: למה?
אליעד: למה החוצה כי הוא יוצר נפרדות הוא חושב שלעבוד זה לא טוב, קודם הוא חשב שלעבוד זה טוב אז הוא עבד עכשיו הוא חושב שלעבוד זה לא טוב שרוחניות זה טוב אז הוא הלך לרוחניות אבל גם זאת צורה רעה, גם זה נפרדות הוא רק החליף בעיה אחת בבעיה אחרת. לדוגמה בן אדם דתי שכל חייו למד יום אחד נמאס לו להיות דתי יום אחד נמאס לו להיות דתי הוא הולך להיות חילוני אז מה זה אומר שהוא התפתח רוחנית אתה יכול להגיד שכן הוא הגיע להבנה חדשה, הוא הפסיק ללמוד רוחניות והוא הלך לגשמיות זאת התפתחות הפוכה אבל זאת גם אחיזה בצורה שתיהן זה צורות.
יש מקום שבו אתה הולך רק פנימה אבל גם אז זה נקרא רק פנימה בסדר אבל בכל מקרה וגם כשאתה הולך פנימה בוא אני אתן לך דוגמה ממני, מה אתה שאלת בהתחלה האם יש התפתחות אני לדוגמה יש לי התפתחות מצד אחד כן כל הזמן אני מתפתח מצד שני אני כל הזמן מדבר על אותו דבר אבל זה נכון לגבי כל האנשים בעולם תמיד.
ש: אז מצד אחד יש התפתחות מצד שני אין שום התפתחות.
אליעד: אתה רק מחליף צורה תבין יש את האחד באחד המוחלט אין הבדל להתפתחות לא התפתחות אבל בצמצום זה כבר צורות צורה כזאת וצורה כזאת יש שתי צורות אני אתן לך דוגמה, אם כולנו היינו ככה כמוני נגיד אז היינו מסתכלים עליך ואומרים "אה תראו הוא התפתח הוא שכח את האחדות, הוא הגיע לנפרדות" היינו עושים הפוך.
ש: אתה היית המפורסם.
אליעד: נכון אצל אלוהים ההתפתחות שלו הוא אומר " אה תראו הנה אחד הצליח להשתחרר להיות אלוהים". היו עושים ספר "להיות בן אדם" כן, הבנת מה זה התפתחות מי מחליט זאת רק צורה באחד ההוא הראשון זה אחד אז אין שאלה מי התפתח אין שינוי אבל בנפרדות אחר כך זה כבר צורות אז למה אתה אומר שזה התפתחות אולי זאת התפתחות הפוכה, אולי אלוהים מצליח להתפתח ולהרחיק את עצמו מעצמו.
ש: אולי הוא בכלל לא רוצה אולי זה נסיגה זאת לא התפתחות.
אליעד: הבנת התפתחות זה ביחס למשהו ומאחר ששום דבר לא מחויב אז אתה לא יכול להתפתח ללכת למחויב. הנושא הספציפי הזה הבנו אותו?
ש: יש לי בהקשר הזה של ההתפתחות.
אליעד: כן אוקי.
ש: אני לא יודעת אם זה שייך אבל אולי כן.
אליעד: תכף נחליט אם כן או לא.
ש: לגבי מערכת החינוך שבעצם יש טענה שמערכת החינוך צריכה לשנות צורה בעצם היא לא מתפתחת אלא יש התדרדרות.
אליעד: התדרדרות לכיוון חיובי, מה חיובי בזה שמערכת החינוך מתדרדרת כי הקונספט של החינוך הוא עצמו רקוב בכלל אז זה שהוא מתדרדר זה סימן טוב כי בסוף יחליפו את כולו בבת אחת. מה הם אומרים הם אומרים "בואו נחליף את צורת הלימוד" אבל בכלל צריך להחליף את הרעיון של השכל שלך צריך להחליף אותו אז ההתדרדרות הזאת הולכת לכיוון חיובי כי יותר ויותר לא רוצים ללמוד ואז זה מקרב אותך לכך שהם יחפשו אלטרנטיבות בכלל לקונספט של החינוך.
ש: אז מה הקונספט של החינוך בעצם השאלה שלי מה קונספט שלדעתך.
אליעד: אבל כמובן שזה גם יכול להיות הפוך שאם אתה תשפר להם את הלימוד אז הם יהיו יותר חכמים איך שמסתכלים על זה.
ש: אבל מה הקונספט הדחוף שצריך לשפר אותו או מה הקונספט הנכון.
אליעד: מה שהם עושים זה טוב כאילו מה שהם חושבים שצריך לשפר צריך לשפר.
ש: מה לדעתך כיוון.
אליעד: מה שהם חושבים אין כיוון מה שהם חושבים זה הכיוון.
ש: אמרת עכשיו רקוב למה אתה מתכוון?
אליעד: כל אחד שיבדוק מה הוא חושב שהוא צריך לשפר שישפר שיעשה את זה הרבה יותר מהר לא משנה מה, מה הוא חושב שעושה לו טוב ותשפר רק תרוץ תתקדם בבקשה תעשה את זה יותר מהר.
ש: אין איזה קונספט של ילדים נכנסים לכיתה א' מה צריך ללמד אותם?
אליעד: אין קונספט אין שום משמעות לקונספט אתה צריך שזה יבוא מתוכך, מה שאתה חושב שצריך לשפר תשפר רק תעשה את זה יותר בזריזות. אתה מהר מאוד תגלה מה השלב הבא.
ש: הבנתי זאת אומרת מתוך וזה תהליך שאי אפשר לקדם אותו?
אליעד: אפשר מה אמרתי תעשה מה שאתה רוצה רק תקדם אותו, זה בדיוק מה שאמרתי.
ש: אבל איך תקדם אותו?
אליעד: איך מקדמים תהליכים בעולם שיותר חשוב לך אז אני עומד ואומר לך "אתה יודע מה שאתה רוצה זה מאוד חשוב רוץ קדימה תסיים אותו" זהו יש לך פרויקט תסיים אותו כמה שיותר מהר כדי שתגיע לפרויקט הבא תסיים את הכל תנוח, אני בעד לעשות הכל רק תעשה את זה יותר מהר תסיים אל תהיה עצלן רוץ קדימה תסיים את כל המשימות.
ש: אז מה הראייה שלך עדיין של החינוך שיכולה לקדם כמו שאתה מביא לנו פה.
אליעד: את שואלת אבל שאלה אחרת טוב עכשיו אני אתן לך תשובה הפוכה, קודם כל התשובה הראשונה מה שאתה חושב שצריך לקדם אותו תקדם עכשיו תשובה הפוכה, מה צריך לקדם תקדם את איכות המורים לדוגמה אם הבן אדם עצמו המורים / ההורים יהיו יותר חכמים יותר מבינים את עצמם אז ממילא גם החינוך יהיה אולי יותר טוב יכול להיות שהם יהיו יותר טיפשים אז יהיה אינטרס לילדים לברוח מהם, הפוך יכול להיות אופציה הפוכה נגיד לדוגמה החינוך הדתי נניח, נניח שמי שמלמד בחינוך הדתי הם חכמים אבל ראית גם את התוצאות כאילו זה שהמורה חכם זה לא תמיד גורם לכך שהתלמיד יהיה חכם הרבה פעמים זה גורם לכך שתלמיד יאחז ויהיה מקובע בחוכמה של הרב שלו.
כאילו נגיד הרב מלמד אז בגלל שהוא כל כך חכם זה בעצם היה הבלוק המחסום, זאת אומרת למה התלמיד לא מתקדם מעל רבו כי הוא אומר "הרב שלי היה כל כך חכם מה אני יותר חכם ממנו", זאת אומרת שאם הרב לא היה חכם אולי זה היה גורם לך לבדוק יש שני צדדים.
ש: אולי לגורם לעצמך כן לבדוק את זה בעצמך.
אליעד: נכון אלא אם כן אתה בא אלי ואז אני מסביר לך אל תאמין לי יש לך את שני היתרונות. הבנו?
ש: אז רגע המטרה זה להפסיק שיהיה רצונות?
אליעד: את שמעת אותי אומר את זה?
ש: לא אתה אומר יש רצון לעשות אותו כמה שיותר מהר.
אליעד: כן כדי, לא שיהיה.
ש: משהו יעצור את זה בסוף?
אליעד: אם תסיימי את הרשימה אז זה יעצור.
ש: נו ואז?
אליעד: ואז יהיה לך טוב, לא את לא רוצה?
ש: אז כן המטרה שיפסיקו להיות רצונות.
אליעד: לא יודע מה את חושבת, מה את רוצה?
ש: לפי מה שאתה אומר.
אליעד: יש לך רצונות כלשהם עכשיו יש לך רצונות, אם עכשיו נותנים לך אותם את לוקחת?
ש: כן.
אליעד: אז זאת אומרת לא מה לא יהיה לי רצונות ואם אני ייתן לך את כל מה שאת רוצה מה שאת רוצה מה יקרה לך לא יהיו לך רצונות לא, נו אז זה טוב או לא טוב?
ש: טוב.
אליעד: יפה זהו.
ש: שאלה הראשונה לגבי הדבר מה שדיברנו עכשיו כן, האם המציאות הולכת לכיוון שינוי תודעתי?
אליעד: מה אתה חושב?
ש: אני לא יודע אני שואל אותך.
אליעד: התשובה היא שתמיד ותמיד לא, האם המציאות הולכת לשינוי תודעתי כן ולא התודעה בסוף תמיד נשארת אותה תודעה ותמיד אתה גם חושב אותו דבר אלא מה שאתה תמיד גם אולי חושב על זה בצורה שונה, תמיד לא משנה. קח תודעה המהות של החשיבה תמיד תישאר אותה מהות והחשיבה תמיד משתנה ברמה העובדתית.
ש: אוקי אבל אני מדבר על הקטע הזה של בעולם העשייה כביכול האם יש איזה התכוונות התכווננות של האנשים לכיוון הפנימה ליותר מאשר בחוץ.
אליעד: תראה מצד אחד אתה יכול להגיד שכן מצד שני אתה יכול להגיד שלא, אתה תשאל אותי על מה על ההפך "מה אתה חושב ואני אגיד לך את ההפוך".
ש: אני רואה שכן אנשים עם הזמן כאילו רואים ששום דבר לא ממצא ושום דבר כאילו לא מספק וזה.
אליעד: ואז מה עושים?
ש: ואז נכנסים פנימה.
אליעד: לא הם נכנסים פנימה הם לא הולכים פנימה הם הולכים החוצה לנפרדות חדשה, לדוגמה בן אדם נגיד נמאס לו לעבוד ואז הוא אומר "בוא נלך לשיעורים של רוחניות נניח" זה אומר שהוא הולך החוצה לא פנימה.
ש: למה?
אליעד: למה החוצה כי הוא יוצר נפרדות הוא חושב שלעבוד זה לא טוב, קודם הוא חשב שלעבוד זה טוב אז הוא עבד עכשיו הוא חושב שלעבוד זה לא טוב שרוחניות זה טוב אז הוא הלך לרוחניות אבל גם זאת צורה רעה, גם זה נפרדות הוא רק החליף בעיה אחת בבעיה אחרת. לדוגמה בן אדם דתי שכל חייו למד יום אחד נמאס לו להיות דתי יום אחד נמאס לו להיות דתי הוא הולך להיות חילוני אז מה זה אומר שהוא התפתח רוחנית אתה יכול להגיד שכן הוא הגיע להבנה חדשה, הוא הפסיק ללמוד רוחניות והוא הלך לגשמיות זאת התפתחות הפוכה אבל זאת גם אחיזה בצורה שתיהן זה צורות.
יש מקום שבו אתה הולך רק פנימה אבל גם אז זה נקרא רק פנימה בסדר אבל בכל מקרה וגם כשאתה הולך פנימה בוא אני אתן לך דוגמה ממני, מה אתה שאלת בהתחלה האם יש התפתחות אני לדוגמה יש לי התפתחות מצד אחד כן כל הזמן אני מתפתח מצד שני אני כל הזמן מדבר על אותו דבר אבל זה נכון לגבי כל האנשים בעולם תמיד.
ש: אז מצד אחד יש התפתחות מצד שני אין שום התפתחות.
אליעד: אתה רק מחליף צורה תבין יש את האחד באחד המוחלט אין הבדל להתפתחות לא התפתחות אבל בצמצום זה כבר צורות צורה כזאת וצורה כזאת יש שתי צורות אני אתן לך דוגמה, אם כולנו היינו ככה כמוני נגיד אז היינו מסתכלים עליך ואומרים "אה תראו הוא התפתח הוא שכח את האחדות, הוא הגיע לנפרדות" היינו עושים הפוך.
ש: אתה היית המפורסם.
אליעד: נכון אצל אלוהים ההתפתחות שלו הוא אומר " אה תראו הנה אחד הצליח להשתחרר להיות אלוהים". היו עושים ספר "להיות בן אדם" כן, הבנת מה זה התפתחות מי מחליט זאת רק צורה באחד ההוא הראשון זה אחד אז אין שאלה מי התפתח אין שינוי אבל בנפרדות אחר כך זה כבר צורות אז למה אתה אומר שזה התפתחות אולי זאת התפתחות הפוכה, אולי אלוהים מצליח להתפתח ולהרחיק את עצמו מעצמו.
ש: אולי הוא בכלל לא רוצה אולי זה נסיגה זאת לא התפתחות.
אליעד: הבנת התפתחות זה ביחס למשהו ומאחר ששום דבר לא מחויב אז אתה לא יכול להתפתח ללכת למחויב. הנושא הספציפי הזה הבנו אותו?
ש: יש לי בהקשר הזה של ההתפתחות.
אליעד: כן אוקי.
ש: אני לא יודעת אם זה שייך אבל אולי כן.
אליעד: תכף נחליט אם כן או לא.
ש: לגבי מערכת החינוך שבעצם יש טענה שמערכת החינוך צריכה לשנות צורה בעצם היא לא מתפתחת אלא יש התדרדרות.
אליעד: התדרדרות לכיוון חיובי, מה חיובי בזה שמערכת החינוך מתדרדרת כי הקונספט של החינוך הוא עצמו רקוב בכלל אז זה שהוא מתדרדר זה סימן טוב כי בסוף יחליפו את כולו בבת אחת. מה הם אומרים הם אומרים "בואו נחליף את צורת הלימוד" אבל בכלל צריך להחליף את הרעיון של השכל שלך צריך להחליף אותו אז ההתדרדרות הזאת הולכת לכיוון חיובי כי יותר ויותר לא רוצים ללמוד ואז זה מקרב אותך לכך שהם יחפשו אלטרנטיבות בכלל לקונספט של החינוך.
ש: אז מה הקונספט של החינוך בעצם השאלה שלי מה קונספט שלדעתך.
אליעד: אבל כמובן שזה גם יכול להיות הפוך שאם אתה תשפר להם את הלימוד אז הם יהיו יותר חכמים איך שמסתכלים על זה.
ש: אבל מה הקונספט הדחוף שצריך לשפר אותו או מה הקונספט הנכון.
אליעד: מה שהם עושים זה טוב כאילו מה שהם חושבים שצריך לשפר צריך לשפר.
ש: מה לדעתך כיוון.
אליעד: מה שהם חושבים אין כיוון מה שהם חושבים זה הכיוון.
ש: אמרת עכשיו רקוב למה אתה מתכוון?
אליעד: כל אחד שיבדוק מה הוא חושב שהוא צריך לשפר שישפר שיעשה את זה הרבה יותר מהר לא משנה מה, מה הוא חושב שעושה לו טוב ותשפר רק תרוץ תתקדם בבקשה תעשה את זה יותר מהר.
ש: אין איזה קונספט של ילדים נכנסים לכיתה א' מה צריך ללמד אותם?
אליעד: אין קונספט אין שום משמעות לקונספט אתה צריך שזה יבוא מתוכך, מה שאתה חושב שצריך לשפר תשפר רק תעשה את זה יותר בזריזות. אתה מהר מאוד תגלה מה השלב הבא.
ש: הבנתי זאת אומרת מתוך וזה תהליך שאי אפשר לקדם אותו?
אליעד: אפשר מה אמרתי תעשה מה שאתה רוצה רק תקדם אותו, זה בדיוק מה שאמרתי.
ש: אבל איך תקדם אותו?
אליעד: איך מקדמים תהליכים בעולם שיותר חשוב לך אז אני עומד ואומר לך "אתה יודע מה שאתה רוצה זה מאוד חשוב רוץ קדימה תסיים אותו" זהו יש לך פרויקט תסיים אותו כמה שיותר מהר כדי שתגיע לפרויקט הבא תסיים את הכל תנוח, אני בעד לעשות הכל רק תעשה את זה יותר מהר תסיים אל תהיה עצלן רוץ קדימה תסיים את כל המשימות.
ש: אז מה הראייה שלך עדיין של החינוך שיכולה לקדם כמו שאתה מביא לנו פה.
אליעד: את שואלת אבל שאלה אחרת טוב עכשיו אני אתן לך תשובה הפוכה, קודם כל התשובה הראשונה מה שאתה חושב שצריך לקדם אותו תקדם עכשיו תשובה הפוכה, מה צריך לקדם תקדם את איכות המורים לדוגמה אם הבן אדם עצמו המורים / ההורים יהיו יותר חכמים יותר מבינים את עצמם אז ממילא גם החינוך יהיה אולי יותר טוב יכול להיות שהם יהיו יותר טיפשים אז יהיה אינטרס לילדים לברוח מהם, הפוך יכול להיות אופציה הפוכה נגיד לדוגמה החינוך הדתי נניח, נניח שמי שמלמד בחינוך הדתי הם חכמים אבל ראית גם את התוצאות כאילו זה שהמורה חכם זה לא תמיד גורם לכך שהתלמיד יהיה חכם הרבה פעמים זה גורם לכך שתלמיד יאחז ויהיה מקובע בחוכמה של הרב שלו.
כאילו נגיד הרב מלמד אז בגלל שהוא כל כך חכם זה בעצם היה הבלוק המחסום, זאת אומרת למה התלמיד לא מתקדם מעל רבו כי הוא אומר "הרב שלי היה כל כך חכם מה אני יותר חכם ממנו", זאת אומרת שאם הרב לא היה חכם אולי זה היה גורם לך לבדוק יש שני צדדים.
ש: אולי לגורם לעצמך כן לבדוק את זה בעצמך.
אליעד: נכון אלא אם כן אתה בא אלי ואז אני מסביר לך אל תאמין לי יש לך את שני היתרונות. הבנו?
ש: אז רגע המטרה זה להפסיק שיהיה רצונות?
אליעד: את שמעת אותי אומר את זה?
ש: לא אתה אומר יש רצון לעשות אותו כמה שיותר מהר.
אליעד: כן כדי, לא שיהיה.
ש: משהו יעצור את זה בסוף?
אליעד: אם תסיימי את הרשימה אז זה יעצור.
ש: נו ואז?
אליעד: ואז יהיה לך טוב, לא את לא רוצה?
ש: אז כן המטרה שיפסיקו להיות רצונות.
אליעד: לא יודע מה את חושבת, מה את רוצה?
ש: לפי מה שאתה אומר.
אליעד: יש לך רצונות כלשהם עכשיו יש לך רצונות, אם עכשיו נותנים לך אותם את לוקחת?
ש: כן.
אליעד: אז זאת אומרת לא מה לא יהיה לי רצונות ואם אני ייתן לך את כל מה שאת רוצה מה שאת רוצה מה יקרה לך לא יהיו לך רצונות לא, נו אז זה טוב או לא טוב?
ש: טוב.
אליעד: יפה זהו.
050-3331-331