10:08ענישה נכונה, חינוך ילדים, איך להעניש ילדים? ענישה מקלה, ענישה מחמירה, סוגים של עונש, עונש רע, עונש טוב, איך לחנך ילדים? בעיות בחינוך ילדים, עונשים לילדים, הצבת גבולות לילדים
האם ענישה מחמירה יעילה יותר מענישה מקלה?
רוב האנשים נוטים להאמין שככל שהענישה תהיה מחמירה יותר, כך היא תהיה יעילה יותר ותחנך טוב יותר. אך אליעד כהן מסביר שהשאלה הזו מפספסת את הנקודה המרכזית. השאלה האמיתית אינה האם להעניש בחומרה או ברכות, אלא האם ענישה מועילה בכלל. ייתכן שלפעמים ענישה תגרום לנזק גדול יותר מאשר תועלת, מפני שהילד ירגיש שנאה, כעס ונקמנות, דבר שעלול לגרום לו לפתח התנהגויות גרועות יותר בעתיד.
לדוגמה, ילד שמרביץ לילד אחר עשוי לקבל ענישה כתגובה, אך מצד שני, הענישה עשויה לגרום לו לחשוב שהוא "ילד רע", ובכך דווקא לחזק את ההתנהגות השלילית שלו. אליעד מציג דוגמה של גישה הפוכה שבה הילד שהרביץ יקבל דווקא פרס. לכאורה, זו פעולה לא הגיונית, אך הרעיון הוא שהילד הרביץ כי הוא לא אוהב את עצמו או חושב שהוא ילד רע. על ידי נתינת פרס ואהבה ללא תנאים, הילד יכול להתחיל להאמין שהוא בעל ערך ואהוב, ולכן להפסיק עם ההתנהגות האלימה.
מדוע בכלל להעניש ילד?
אליעד מציין שהסיבה להעניש היא כאשר אין למעניש כוח מוחלט. אם היה להורה כוח מוחלט, לא היה צורך בענישה כלל, מפני שהיה יכול למנוע את המעשה מראש. אבל מכיוון שאין כוח מוחלט, נאלצים להעניש בניסיון להרתיע ולמנוע מעשים בעתיד. אבל גם כאן לא בטוח שהענישה תשיג את התוצאה הרצויה, מפני שהענישה יכולה לייצר דווקא את התוצאה ההפוכה של נקמנות ומרדנות.
האם ענישה חייבת להיות מיד אחרי המעשה?
יש גישה נפוצה הטוענת שהעונש צריך להינתן מיד לאחר המעשה כדי שהילד יקשר בין המעשה השלילי לעונש. אך גם כאן אליעד כהן מציג את הצד השני: אם הילד מתרגל לכך שעונש בא רק מיד לאחר המעשה, הוא עלול לחשוב שאם לא הענישו אותו מיד, הוא יכול לעשות כל מה שירצה ללא חשש. אם לעומת זאת הילד מבין שעונש יכול להגיע בכל שלב בעתיד, זה יוצר מצב שבו הוא נמצא כל הזמן בחשש מתמיד, ולא בטוח מתי יגיע העונש. החיסרון במצב זה הוא כמובן החרדה התמידית.
האם ענישה חמורה תמיד מפחיתה עבירות?
בנוסף לכך, אליעד כהן משתמש בדוגמה מעולם המבוגרים: אם הענישה על עבירות חמורות כמו חציית רמזור אדום או תאונת פגע וברח תהיה קיצונית מאוד, כמו עונש מוות, אפשר לחשוב שהיא תפחית את העבירות. אבל בפועל זה יכול ליצור דווקא זלזול בערך החיים או לגרום לאנשים לנסות לברוח ולסכן אחרים יותר. כלומר, החמרת ענישה אינה בהכרח מורידה את כמות העבירות, לפעמים היא עלולה להוביל דווקא להתנהגות גרועה יותר.
האם תמיד צריך לספק לילד את מה שהוא רוצה?
שאלה נוספת שאליעד כהן דן בה היא האם תמיד נכון להתאים את המציאות לילד כדי שלא יסבול. מצד אחד, כאשר ההורה תמיד מתאים את המציאות לרצונו של הילד, הילד מתרגל לא להתמודד עם קשיים. מצד שני, אם תמיד יכריחו את הילד להסתגל למציאות, הוא עלול לאבד את היכולת לפתח ביטחון עצמי ולפתח פחדים. אליעד מציע איזון - לפעמים לתת לילד את מה שהוא רוצה, ולפעמים לעזור לו ללמוד להתמודד עם חוסר נוחות וקושי.
כיצד להחליט אם להעניש או לתגמל ילד?
ההחלטה האם להעניש או לא, ובאיזו מידה, תלויה בסיטואציה ובהקשר. לדוגמה, אם הילד אלים מתוך תחושת נחיתות וחוסר ערך, אולי דווקא תגובה חיובית ואהבה ללא תנאים תעזור לו להשתנות. לעומת זאת, אם הילד מתנהג בצורה שלילית כי הוא מרגיש שאין גבולות, אולי דווקא הצבת גבולות ברורים וענישה תועיל לו יותר. כלומר, אין כלל ברור וחד - משמעי בנושא, והתגובה צריכה להיות בהתאם להבנה מדויקת של המצב הנפשי של הילד ושל הנסיבות הספציפיות.
כיצד מתמודדים עם מציאות שלא תואמת את רצון הילד?
אליעד כהן מבהיר שלפעמים עדיף ללמד את הילד לקבל את המציאות במקום לשנות את המציאות לטובתו בכל פעם. בטווח הקצר, לעיתים קל יותר פשוט לספק לילד את מה שהוא רוצה, אבל בטווח הארוך זה עלול להיות בעייתי, כי הילד לא ילמד להתמודד עם המציאות כמו שהיא. ולכן האיזון הנכון הוא לפעמים להתאים את המציאות לילד, ולפעמים ללמד אותו לקבל את המצב כפי שהוא.
מהו המסר הסופי לגבי ענישה וחינוך ילדים?
אליעד מסכם שאין תשובה מוחלטת ונוסחה ברורה בענישה ובחינוך. כל גישה יכולה להוביל לתוצאות חיוביות או שליליות, תלוי כיצד הילד יפרש את הדברים. תמיד ישנם יתרונות וחסרונות בכל החלטה. החכמה היא לדעת לנווט בין הגישות השונות בהתאם לסיטואציה ולילד עצמו. אליעד מדגיש שההורים צריכים להיות מודעים לכך שהילד מושפע לא רק מהפעולה עצמה, אלא גם מהמסר שעובר אליו דרך הפעולה הזו - האם ההורה אוהב אותו, מאמין בו ומקבל אותו כפי שהוא, או האם הילד חש תחושת דחייה ושיפוט.
בסופו של דבר, אליעד כהן מדגיש שהמציאות מורכבת, ואין דרך אחת ויחידה שנכונה תמיד. צריך לפעול מתוך מודעות לכך שאין פתרונות מושלמים, ומתוך גישה שמאפשרת גמישות והתאמה לילד, למצב ולסיטואציה המשתנה.
רוב האנשים נוטים להאמין שככל שהענישה תהיה מחמירה יותר, כך היא תהיה יעילה יותר ותחנך טוב יותר. אך אליעד כהן מסביר שהשאלה הזו מפספסת את הנקודה המרכזית. השאלה האמיתית אינה האם להעניש בחומרה או ברכות, אלא האם ענישה מועילה בכלל. ייתכן שלפעמים ענישה תגרום לנזק גדול יותר מאשר תועלת, מפני שהילד ירגיש שנאה, כעס ונקמנות, דבר שעלול לגרום לו לפתח התנהגויות גרועות יותר בעתיד.
לדוגמה, ילד שמרביץ לילד אחר עשוי לקבל ענישה כתגובה, אך מצד שני, הענישה עשויה לגרום לו לחשוב שהוא "ילד רע", ובכך דווקא לחזק את ההתנהגות השלילית שלו. אליעד מציג דוגמה של גישה הפוכה שבה הילד שהרביץ יקבל דווקא פרס. לכאורה, זו פעולה לא הגיונית, אך הרעיון הוא שהילד הרביץ כי הוא לא אוהב את עצמו או חושב שהוא ילד רע. על ידי נתינת פרס ואהבה ללא תנאים, הילד יכול להתחיל להאמין שהוא בעל ערך ואהוב, ולכן להפסיק עם ההתנהגות האלימה.
מדוע בכלל להעניש ילד?
אליעד מציין שהסיבה להעניש היא כאשר אין למעניש כוח מוחלט. אם היה להורה כוח מוחלט, לא היה צורך בענישה כלל, מפני שהיה יכול למנוע את המעשה מראש. אבל מכיוון שאין כוח מוחלט, נאלצים להעניש בניסיון להרתיע ולמנוע מעשים בעתיד. אבל גם כאן לא בטוח שהענישה תשיג את התוצאה הרצויה, מפני שהענישה יכולה לייצר דווקא את התוצאה ההפוכה של נקמנות ומרדנות.
האם ענישה חייבת להיות מיד אחרי המעשה?
יש גישה נפוצה הטוענת שהעונש צריך להינתן מיד לאחר המעשה כדי שהילד יקשר בין המעשה השלילי לעונש. אך גם כאן אליעד כהן מציג את הצד השני: אם הילד מתרגל לכך שעונש בא רק מיד לאחר המעשה, הוא עלול לחשוב שאם לא הענישו אותו מיד, הוא יכול לעשות כל מה שירצה ללא חשש. אם לעומת זאת הילד מבין שעונש יכול להגיע בכל שלב בעתיד, זה יוצר מצב שבו הוא נמצא כל הזמן בחשש מתמיד, ולא בטוח מתי יגיע העונש. החיסרון במצב זה הוא כמובן החרדה התמידית.
האם ענישה חמורה תמיד מפחיתה עבירות?
בנוסף לכך, אליעד כהן משתמש בדוגמה מעולם המבוגרים: אם הענישה על עבירות חמורות כמו חציית רמזור אדום או תאונת פגע וברח תהיה קיצונית מאוד, כמו עונש מוות, אפשר לחשוב שהיא תפחית את העבירות. אבל בפועל זה יכול ליצור דווקא זלזול בערך החיים או לגרום לאנשים לנסות לברוח ולסכן אחרים יותר. כלומר, החמרת ענישה אינה בהכרח מורידה את כמות העבירות, לפעמים היא עלולה להוביל דווקא להתנהגות גרועה יותר.
האם תמיד צריך לספק לילד את מה שהוא רוצה?
שאלה נוספת שאליעד כהן דן בה היא האם תמיד נכון להתאים את המציאות לילד כדי שלא יסבול. מצד אחד, כאשר ההורה תמיד מתאים את המציאות לרצונו של הילד, הילד מתרגל לא להתמודד עם קשיים. מצד שני, אם תמיד יכריחו את הילד להסתגל למציאות, הוא עלול לאבד את היכולת לפתח ביטחון עצמי ולפתח פחדים. אליעד מציע איזון - לפעמים לתת לילד את מה שהוא רוצה, ולפעמים לעזור לו ללמוד להתמודד עם חוסר נוחות וקושי.
כיצד להחליט אם להעניש או לתגמל ילד?
ההחלטה האם להעניש או לא, ובאיזו מידה, תלויה בסיטואציה ובהקשר. לדוגמה, אם הילד אלים מתוך תחושת נחיתות וחוסר ערך, אולי דווקא תגובה חיובית ואהבה ללא תנאים תעזור לו להשתנות. לעומת זאת, אם הילד מתנהג בצורה שלילית כי הוא מרגיש שאין גבולות, אולי דווקא הצבת גבולות ברורים וענישה תועיל לו יותר. כלומר, אין כלל ברור וחד - משמעי בנושא, והתגובה צריכה להיות בהתאם להבנה מדויקת של המצב הנפשי של הילד ושל הנסיבות הספציפיות.
כיצד מתמודדים עם מציאות שלא תואמת את רצון הילד?
אליעד כהן מבהיר שלפעמים עדיף ללמד את הילד לקבל את המציאות במקום לשנות את המציאות לטובתו בכל פעם. בטווח הקצר, לעיתים קל יותר פשוט לספק לילד את מה שהוא רוצה, אבל בטווח הארוך זה עלול להיות בעייתי, כי הילד לא ילמד להתמודד עם המציאות כמו שהיא. ולכן האיזון הנכון הוא לפעמים להתאים את המציאות לילד, ולפעמים ללמד אותו לקבל את המצב כפי שהוא.
מהו המסר הסופי לגבי ענישה וחינוך ילדים?
אליעד מסכם שאין תשובה מוחלטת ונוסחה ברורה בענישה ובחינוך. כל גישה יכולה להוביל לתוצאות חיוביות או שליליות, תלוי כיצד הילד יפרש את הדברים. תמיד ישנם יתרונות וחסרונות בכל החלטה. החכמה היא לדעת לנווט בין הגישות השונות בהתאם לסיטואציה ולילד עצמו. אליעד מדגיש שההורים צריכים להיות מודעים לכך שהילד מושפע לא רק מהפעולה עצמה, אלא גם מהמסר שעובר אליו דרך הפעולה הזו - האם ההורה אוהב אותו, מאמין בו ומקבל אותו כפי שהוא, או האם הילד חש תחושת דחייה ושיפוט.
בסופו של דבר, אליעד כהן מדגיש שהמציאות מורכבת, ואין דרך אחת ויחידה שנכונה תמיד. צריך לפעול מתוך מודעות לכך שאין פתרונות מושלמים, ומתוך גישה שמאפשרת גמישות והתאמה לילד, למצב ולסיטואציה המשתנה.
- חינוך ילדים והצבת גבולות
- אהבה ללא תנאים והשלכותיה
- התמודדות עם כעס ונקמנות
- פיתוח ביטחון עצמי אל מול עימותים
- חרדות ומתח אצל ילדים והוריהם
מהי השאלה המרכזית לגבי ענישה וכיצד היא צצה?
שאלה: מהי בכלל הגישה היעילה בענישת ילדים, והאם יש משמעות לענישה מחמירה לעומת ענישה מקלה?
תשובה: לעיתים עולה הרעיון שענישה מחמירה עשויה להוביל לתוצאות טובות יותר, אך קודם כל צריך לשאול אם ענישה כשלעצמה היא הגישה הנכונה. פעמים רבות מקובל לשאול "מה עדיף: ענישה מחמירה או ענישה מקלה?", אולם כדאי לעצור ולשאול: "האם ענישה בכלל עוזרת?". יש אנשים הסבורים שענישה יוצרת נזק יותר מאשר תועלת, משום שהילד הנענש עלול לחוש טינה או לרצות לנקום. מנגד, יש הסבורים שיש כוח בענישה כדי להציב גבולות ברורים.
כאן מגיעה נקודה חשובה: עצם הקונספט של ענישה איננו מחויב. כלומר, לא בטוח שחובה להעניש, ולא בטוח גם שאסור להעניש. המסקנה היא שענישה עשויה לתרום במקרים מסוימים, אך באחרים היא עלולה להזיק.
האם תמיד יש יתרון בענישה או שמא בכלל עדיף להימנע ממנה?
שאלה: למה בכלל לעסוק בענישה?
תשובה: הרצון להעניש נובע מכך שיש כוח מסוים בידי המעניש, אך הכוח איננו מוחלט. אם למעניש היה כוח מוחלט, ייתכן שלא היה צריך להעניש כלל, שכן הוא היה פשוט מונע את הפעולה השלילית בקלות. בפועל, כאשר ילד מתנהג בצורה לא רצויה, חלק מההורים מאמינים שענישה תרתיע את הילד, בעוד אחרים מפחדים שהענישה תייצר נקמנות או מרדנות.
האם ייתכן שדווקא פרס על מעשה רע יעודד התנהגות טובה?
שאלה: יכול להיות מצב פרדוקסלי שבו הילד הרביץ לחבר, וההורה מחלק לו פרס במקום עונש. למה שמישהו ירצה לעשות זאת?
תשובה: קיימת גישה "הפוך על הפוך". לכאורה, אם הילד הרביץ, יש היגיון מידי לומר "אני רוצה שיפסיק, לכן אעניש אותו". אבל לפעמים אפשר לחשוב אחרת: הילד הרביץ משום שהוא מרגיש חוסר ביטחון או חושב שהוא ילד רע, ולכן הוא פועל באגרסיביות. אם נותנים לו פרס ואומרים לו "אני אוהב אותך ומקבל אותך בלי תנאים", ייתכן שהילד יתחיל להרגיש שיש בו משהו טוב, ולא יצטרך לבטא את הכעס שלו בהמשך.
למשל, הילד חווה את עצמו כילד לא מוצלח או דחוי, ולכן הוא מגיב באלימות כלפי חבר. אם ההורה נותן לו פרס, הילד עשוי להרגיש אהוב, להבין שיש בו ערך חיובי ולהירגע. כמובן, יש גם סיכון: אולי הילד יפרש זאת כעידוד להתנהגות אלימה. זו דוגמה לכך שהדברים מורכבים, ושקיימות נקודות מבט שונות.
האם ענישה בהכרח מייצרת יותר שנאה וטינה?
שאלה: מה החיסרון בלתת עונש לילד שהרביץ לאחר?
תשובה: מצד אחד, הענישה עלולה לגרום לילד להרגיש שהוא "ילד רע" ושהוריו אינם אוהבים אותו. במצב כזה, הוא עשוי לפתח תחושת ניכור, שנאה ורצון לנקום. ייתכן שדווקא התגובה העוינת אליו תחזק את הדחף הפנימי שלו לעשות שוב את ההתנהגות השלילית, כדי לבטא את הכעס שלו על העולם.
זאת אומרת, הענישה יכולה לגרום לכך שהילד יעמיק בתחושות של "לא אוהבים אותי", "אני לא שייך", "אני רע", מה שעלול להביא אותו להגביר את ההתנהגות השלילית כדי להילחם בכולם. לכן, בכל גישה של ענישה, צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהיא תשיג את ההפך מהרצוי.
האם יש דרך אבסולוטית להכריע אם צריך להעניש או לא?
שאלה: אז מה השורה התחתונה? להעניש או לא להעניש?
תשובה: אין תשובה מוחלטת. לכל צעד יש יתרונות וחסרונות. לפעמים ענישה יכולה לפתור בעיה מידית, אך לגרום לנזקים לטווח ארוך. לפעמים תגובה רכה מדי יכולה גם היא לעודד את הילד להמשיך להתנהג בצורה שלילית.
אין נוסחת קסם שאומרת "תמיד כדאי להעניש" או "תמיד כדאי לוותר". הדבר תלוי בהקשר, במצב הנפשי של הילד, במערכת היחסים של ההורה עם הילד, בסיבת ההתנהגות השלילית ועוד גורמים רבים. יש היגיון בלהעניש כדי להבהיר גבולות, ויש היגיון בלתת יחס אוהב דווקא כאשר הילד התנהג בשליליות, כדי לאותת לו שהוא בעל ערך ללא תנאי.
כיצד לקרוא את המציאות ולהחליט על הגישה הנכונה?
שאלה: איך יודעים בכל זאת מה לעשות במציאות שבה הילד עבר על הגבול?
תשובה: אין כללים חד - משמעיים. אפשר לנסות לראות אם הילד פועל מתוך רצון לפגוע, מתוך חיפוש תשומת לב, או מתוך חוסר הערכה עצמית. אם מזהים שילד מכה משום שהוא מרגיש רע עם עצמו, אולי דווקא חיזוק חיובי יועיל לו. אם מזהים שהוא מרגיש בטוח מדי, אולי הצבת גבולות חדה תעזור למתן את התנהגותו.
בסופו של דבר, גם כשנוהגים לפי ההקשר, לא מובטח שהדבר יעבוד: ייתכן שנחטיא את ההבנה של הסיטואציה, או שהדברים פשוט לא יפעלו לפי התוכניות. יש לא מעט מקריות בהתנהגות האנושית, ואין מודל מושלם שיקבע באיזו דרך לנקוט.
מהו טווח הזמן לענישה וכיצד הוא משפיע?
שאלה: לעיתים אומרים שחשוב שהעונש יבוא מיד אחרי המעשה, כדי שהילד יבין על מה הוא נענש. האם זה תמיד נכון?
תשובה: יש גישה הטוענת שככל שהענישה קרובה לאירוע, הילד יקשר בקלות בין המעשה השלילי לעונש, ולכן הוא ילמד להימנע ממנו בעתיד. מנגד, יש דעה הפוכה לגמרי שאומרת שעדיף להמתין. מדוע? כי לפעמים הענישה המיידית מכניסה את הילד ללחץ, ואם עבר זמן מה, אפשר לדבר ולהסביר באופן רגוע יותר.
מעבר לכך, יש הסבר אחר: עונש שמגיע מיד עלול לגרום לילד לחשוב שאם עבר זמן ואין ענישה, "הכל בסדר". לעומת זאת, אם הילד לומד שעונש יכול להגיע גם אחרי זמן רב, הוא יישאר דרוך ומודע לכך שהוא עלול לשלם מחיר על מעשיו בהמשך. אבל מה הצד השלילי בזה? שהילד עלול לחיות בחרדה מתמדת ולא להיות בטוח מתי יגיע העונש.
מדוע גישה אחת יכולה להפוך על פניה בשנייה?
שאלה: האם לא קורה שדבר שנראה חיובי מתגלה כשלילי וההפך?
תשובה: בהחלט כן. הדוגמה עם הפרס על מעשה שלילי ממחישה זאת: מצד אחד, זה יכול להיראות כמגוחך לתת פרס על פגיעה במישהו אחר, אבל מצד שני, אפשר לנמק שזה עוזר לילד להרגיש אהוב ולוותר על הצורך לפגוע. בדיוק אותו עיקרון פועל לגבי עונש: מצד אחד, עונש מקנה גבול ברור, מצד שני הוא יכול לעורר שנאה.
כך גם לגבי התזמון של העונש: מצד אחד, עונש מיידי מחבר את התוצאה למעשה, מצד שני, עונש מאוחר עשוי להפוך למנגנון של "חוסר ודאות" שמערער את ביטחון הילד. בכל כיוון שננקוט, ניתקל בסדרה של בעיות ושל יתרונות.
האם ענישה מחמירה בהכרח מצמצמת את התנהגות העבירה?
שאלה: מה לגבי ענישה חמורה יותר בבגרות, למשל לאנשים שעוברים באדום או מבצעים פגע וברח?
תשובה: באופן אינטואיטיבי, אנשים חושבים שככל שהעונש יהיה כבד יותר, כך יחששו יותר לעבור על החוק. לפעמים, באמת חוק מחמיר יקטין את העבירה, אבל לא בהכרח. יכולים להיות אנשים שיאמרו: "אם בכל מקרה אני אשלם מחיר יקר, אולי אמשיך בקו שלי, או אנסה לחמוק ולא אתפס".
למשל, אם על חציית רמזור אדום נותנים עונש מוות (קיצוני לחלוטין רק לשם ההמחשה), אולי זה יגרום לפחד עצום, אבל ייתכן שדווקא זה ייצר זלזול כלפי החוק או כלפי החיים, או לחלופין יגרום לאנשים לנסות לברוח ולסכן את עצמם ואחרים עוד יותר.
עוד דוגמה היא הנושא של פגע וברח: הגברת הענישה על פגע וברח יכולה להרתיע עבריינים, אך באותה מידה היא עלולה לגרום לאדם שפגע במישהו להעדיף לברוח כדי לא להיתפס, מאחר שהוא כבר חושב שאם יתפסו אותו, עונשו יהיה חמור בכל מקרה, אז אולי עדיף להסתכן.
על הרצון להתאים את הילד לעולם, ועל הרצון להתאים את העולם לילד
שאלה: כיצד מתמודדים עם כך שהילד אינו מרוצה מהמציאות?
תשובה: יש שתי גישות עיקריות:
1. לנסות לשנות את המציאות כך שתתאים לרצונו של הילד.
2. לנסות לשנות את רצונו של הילד כדי שיתאים למציאות.
הורים רבים רוצים "להציל" את הילד מסבל מידי. אם הילד מתעקש שהוא לא רוצה ללבוש מעיל, ההורה לעיתים ממהר לעשות הכל כדי שירגיש נוח, כדי שלא יסבול, כדי לרצות את הילד. אבל כאשר ילד מתרגל שכל הזמן מתאים לו את המציאות, הוא לא לומד להתמודד עם מצבים קשים.
מנגד, אם כל הזמן מנסים לכפות עליו לוותר על הרצונות שלו, הוא עלול לפתח תחושת חוסר ביטחון או חוסר ערך, להפסיק לרצות ולנסות דברים חדשים, ולהיכנע תמידית לסביבה.
לכן, צריך גם לפעמים להתחשב בילד ולשנות את המציאות לטובתו, וגם לפעמים ללמד אותו להסתגל למצבים לא נוחים. אומנות האיזון הזו מורכבת, ואין בה כללים מוחלטים.
כיצד ראיית עומק של המציאות עשויה לסייע?
שאלה: ומה אם מנסים להסביר לילד הסברים מורכבים על העולם, כמו שאין הבדל מהותי בין יש לאין?
תשובה: שאלות פילוסופיות עמוקות רבות פעמים לא ניתנות להסבר פשוט לילד, במיוחד אם המבוגר עצמו לא העמיק בהן עד הסוף. אם ההורה לא מבין בעצמו את ההסברים האלה, ייתכן שזה פחות רלוונטי לגרור ילד לשאלות מסוג זה. חשוב לדעת להתאים את ההסבר לגיל הילד, לרמת ההבנה שלו, ולאופן שבו הוא חווה את העולם הרגשי שלו.
סיכום ביניים: אין תשובה מוחלטת
שאלה: האם יש סיכוי שאף על פי שנתחשב בכל הקשרים, עדיין זה לא יצליח לנו?
תשובה: אפשרות כזאת תמיד קיימת. הטבע האנושי והיחסים בין בני אדם מורכבים מאוד, ולפעמים גם כשמשתדלים לבחור בדרך הנכונה ביותר, הילד עדיין מגיב בצורה מפתיעה או לא רצויה. העובדה שאין נוסחה ברורה יכולה לתסכל, אך היא גם מציאות החיים.
הנקודה המרכזית היא: להבין שאין בהכרח "עדיף" מוחלט. כל בחירה משדרת לילד מסר, וכל מסר יכול להתפרש לחיוב או לשלילה, בהתאם לאופן שבו הילד תופס את עצמו ואת סביבתו.
סוגיית התזמון: מיידי מול עתידי
שאלה: מדוע יש כאלו שאומרים "החלטת להעניש? אל תעניש מיד"?
תשובה: ההיגיון מאחורי זה הוא שלא צריך להרגיל את הילד שעונש בא רק מיד. אם הילד מבין שעונש מופיע בהפרש זמן, הוא נשאר דרוך יותר ומבין שהתנהגות שלילית תרדוף אותו בעתיד. מצד שני, זה אכן עלול ליצור מצב של פחד תמידי, של "מתי כבר העונש יגיע?", וזה עשוי להזיק לבריאות הנפשית של הילד.
כך אנו מבינים שכל גישה אפשרית נושאת בחובה בעיות והיבטים מנוגדים.
מה אפשר ללמוד מכל זה על הפעלת סמכות ומסגרת?
שאלה: מדוע ההורה בכל זאת מתלבט אם להיות נוקשה או רך עם הילד?
תשובה: ההורה אוהב את הילד ורוצה בטובתו. מצד אחד, הוא לא רוצה להשרות תחושת ניכור ושנאה, ומצד שני הוא לא רוצה שהילד יעשה מה שבא לו ויפגע בעצמו או באחרים. למעשה, ההורה משחק בין שני קטבים: קוטב "אני רוצה שתהיה חופשי, מאושר, כמעט אלוהים" לבין קוטב "אני רוצה שתרסן את עצמך ותכבד חוקים".
כשנוטים יותר מדי לצד החופש, הילד עלול להתבלבל, לנהוג באופן לא אחראי או לפגוע באחרים מתוך אגוצנטריות. כשנוטים לצד הענישה, הילד עלול לפתח ריחוק ורצון לנקום. האתגר הוא למצוא את דרך האמצע, וכל פעם להתאים את התגובות לסיטואציה החדשה שעולה.
הקשר בין ענישה לילדים ודוגמאות מעולם המבוגרים
שאלה: איך קשורה השאלה על ענישת ילד לנושא של עבירות תנועה?
תשובה: הדוגמאות שהובאו (כמו פגע וברח, מעבר באדום) באות להמחיש את הרעיון שגם אצל מבוגרים אין ודאות מוחלטת שעונש חמור ימנע עבריינות. ייתכן שזה יפעל להפחתה, אבל ייתכן גם שיגביר התנהגות של בריחה ופחד. המסר הכללי הוא שאותה מורכבות קיימת גם עם ילדים, רק שבמידה גדולה יותר של עדינות, כי ילד צעיר עדיין בונה את זהותו.
חיזוק הרצון לעומת הגבלת הרצון
שאלה: האם כדאי תמיד לתת לילד את מה שהוא רוצה, כדי שלא יסבול?
תשובה: זו דילמה שנמשכת כל הזמן. כשאוהבים את הילד, רוצים למנוע ממנו סבל ולקנות לו מה שהוא מבקש. אבל אז הוא לא לומד להתמודד. אם מגבילים אותו בכל דבר, הוא גדל עם חשש מתמיד ולא מפתח ביטחון עצמי. לכן, המסקנה היא שצריך לשלב בין השניים: לפעמים לתמוך ברצון שלו, ולפעמים להראות לו כיצד לקבל את המציאות כפי שהיא.
סיכום סופי והסתכלות רחבה
שאלה: מהי התובנה האחרונה שניתן לקחת מכל המורכבות הזו?
תשובה: אין דרך אחת שנכונה תמיד. בכל התערבות הורית יש יתרון וחיסרון. העיקר הוא להיות מודע לכך שהילד מושפע לא רק מהפעולה (פרס או עונש) אלא מהמשמעות שהוא מייחס לפעולה הזו (האם רואים בי טוב? האם אוהבים אותי? האם סומכים עלי?). גם בענישה, יש לשקול את מכלול ההיבטים: מתי היא מתבצעת, איך היא מוסברת, מה ההקשר הנפשי של הילד, ועוד פרמטרים רבים.
אם נזכור שאין פתרון מוחלט, נקל על עצמנו למצוא איזון ותנועה חופשית בין גישות שונות: לפעמים יותר קשוחה ומענישה, לפעמים יותר מקבלת ואוהבת. וכמובן, חשוב לדעת שגם כשנוהגים מתוך כוונה טובה, לא תמיד יגיעו תוצאות מושלמות, כי נפש הילד מורכבת ונתונה להשפעות רבות, חיצוניות ופנימיות גם יחד.
שאלה: מהי בכלל הגישה היעילה בענישת ילדים, והאם יש משמעות לענישה מחמירה לעומת ענישה מקלה?
תשובה: לעיתים עולה הרעיון שענישה מחמירה עשויה להוביל לתוצאות טובות יותר, אך קודם כל צריך לשאול אם ענישה כשלעצמה היא הגישה הנכונה. פעמים רבות מקובל לשאול "מה עדיף: ענישה מחמירה או ענישה מקלה?", אולם כדאי לעצור ולשאול: "האם ענישה בכלל עוזרת?". יש אנשים הסבורים שענישה יוצרת נזק יותר מאשר תועלת, משום שהילד הנענש עלול לחוש טינה או לרצות לנקום. מנגד, יש הסבורים שיש כוח בענישה כדי להציב גבולות ברורים.
כאן מגיעה נקודה חשובה: עצם הקונספט של ענישה איננו מחויב. כלומר, לא בטוח שחובה להעניש, ולא בטוח גם שאסור להעניש. המסקנה היא שענישה עשויה לתרום במקרים מסוימים, אך באחרים היא עלולה להזיק.
האם תמיד יש יתרון בענישה או שמא בכלל עדיף להימנע ממנה?
שאלה: למה בכלל לעסוק בענישה?
תשובה: הרצון להעניש נובע מכך שיש כוח מסוים בידי המעניש, אך הכוח איננו מוחלט. אם למעניש היה כוח מוחלט, ייתכן שלא היה צריך להעניש כלל, שכן הוא היה פשוט מונע את הפעולה השלילית בקלות. בפועל, כאשר ילד מתנהג בצורה לא רצויה, חלק מההורים מאמינים שענישה תרתיע את הילד, בעוד אחרים מפחדים שהענישה תייצר נקמנות או מרדנות.
האם ייתכן שדווקא פרס על מעשה רע יעודד התנהגות טובה?
שאלה: יכול להיות מצב פרדוקסלי שבו הילד הרביץ לחבר, וההורה מחלק לו פרס במקום עונש. למה שמישהו ירצה לעשות זאת?
תשובה: קיימת גישה "הפוך על הפוך". לכאורה, אם הילד הרביץ, יש היגיון מידי לומר "אני רוצה שיפסיק, לכן אעניש אותו". אבל לפעמים אפשר לחשוב אחרת: הילד הרביץ משום שהוא מרגיש חוסר ביטחון או חושב שהוא ילד רע, ולכן הוא פועל באגרסיביות. אם נותנים לו פרס ואומרים לו "אני אוהב אותך ומקבל אותך בלי תנאים", ייתכן שהילד יתחיל להרגיש שיש בו משהו טוב, ולא יצטרך לבטא את הכעס שלו בהמשך.
למשל, הילד חווה את עצמו כילד לא מוצלח או דחוי, ולכן הוא מגיב באלימות כלפי חבר. אם ההורה נותן לו פרס, הילד עשוי להרגיש אהוב, להבין שיש בו ערך חיובי ולהירגע. כמובן, יש גם סיכון: אולי הילד יפרש זאת כעידוד להתנהגות אלימה. זו דוגמה לכך שהדברים מורכבים, ושקיימות נקודות מבט שונות.
האם ענישה בהכרח מייצרת יותר שנאה וטינה?
שאלה: מה החיסרון בלתת עונש לילד שהרביץ לאחר?
תשובה: מצד אחד, הענישה עלולה לגרום לילד להרגיש שהוא "ילד רע" ושהוריו אינם אוהבים אותו. במצב כזה, הוא עשוי לפתח תחושת ניכור, שנאה ורצון לנקום. ייתכן שדווקא התגובה העוינת אליו תחזק את הדחף הפנימי שלו לעשות שוב את ההתנהגות השלילית, כדי לבטא את הכעס שלו על העולם.
זאת אומרת, הענישה יכולה לגרום לכך שהילד יעמיק בתחושות של "לא אוהבים אותי", "אני לא שייך", "אני רע", מה שעלול להביא אותו להגביר את ההתנהגות השלילית כדי להילחם בכולם. לכן, בכל גישה של ענישה, צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהיא תשיג את ההפך מהרצוי.
האם יש דרך אבסולוטית להכריע אם צריך להעניש או לא?
שאלה: אז מה השורה התחתונה? להעניש או לא להעניש?
תשובה: אין תשובה מוחלטת. לכל צעד יש יתרונות וחסרונות. לפעמים ענישה יכולה לפתור בעיה מידית, אך לגרום לנזקים לטווח ארוך. לפעמים תגובה רכה מדי יכולה גם היא לעודד את הילד להמשיך להתנהג בצורה שלילית.
אין נוסחת קסם שאומרת "תמיד כדאי להעניש" או "תמיד כדאי לוותר". הדבר תלוי בהקשר, במצב הנפשי של הילד, במערכת היחסים של ההורה עם הילד, בסיבת ההתנהגות השלילית ועוד גורמים רבים. יש היגיון בלהעניש כדי להבהיר גבולות, ויש היגיון בלתת יחס אוהב דווקא כאשר הילד התנהג בשליליות, כדי לאותת לו שהוא בעל ערך ללא תנאי.
כיצד לקרוא את המציאות ולהחליט על הגישה הנכונה?
שאלה: איך יודעים בכל זאת מה לעשות במציאות שבה הילד עבר על הגבול?
תשובה: אין כללים חד - משמעיים. אפשר לנסות לראות אם הילד פועל מתוך רצון לפגוע, מתוך חיפוש תשומת לב, או מתוך חוסר הערכה עצמית. אם מזהים שילד מכה משום שהוא מרגיש רע עם עצמו, אולי דווקא חיזוק חיובי יועיל לו. אם מזהים שהוא מרגיש בטוח מדי, אולי הצבת גבולות חדה תעזור למתן את התנהגותו.
בסופו של דבר, גם כשנוהגים לפי ההקשר, לא מובטח שהדבר יעבוד: ייתכן שנחטיא את ההבנה של הסיטואציה, או שהדברים פשוט לא יפעלו לפי התוכניות. יש לא מעט מקריות בהתנהגות האנושית, ואין מודל מושלם שיקבע באיזו דרך לנקוט.
מהו טווח הזמן לענישה וכיצד הוא משפיע?
שאלה: לעיתים אומרים שחשוב שהעונש יבוא מיד אחרי המעשה, כדי שהילד יבין על מה הוא נענש. האם זה תמיד נכון?
תשובה: יש גישה הטוענת שככל שהענישה קרובה לאירוע, הילד יקשר בקלות בין המעשה השלילי לעונש, ולכן הוא ילמד להימנע ממנו בעתיד. מנגד, יש דעה הפוכה לגמרי שאומרת שעדיף להמתין. מדוע? כי לפעמים הענישה המיידית מכניסה את הילד ללחץ, ואם עבר זמן מה, אפשר לדבר ולהסביר באופן רגוע יותר.
מעבר לכך, יש הסבר אחר: עונש שמגיע מיד עלול לגרום לילד לחשוב שאם עבר זמן ואין ענישה, "הכל בסדר". לעומת זאת, אם הילד לומד שעונש יכול להגיע גם אחרי זמן רב, הוא יישאר דרוך ומודע לכך שהוא עלול לשלם מחיר על מעשיו בהמשך. אבל מה הצד השלילי בזה? שהילד עלול לחיות בחרדה מתמדת ולא להיות בטוח מתי יגיע העונש.
מדוע גישה אחת יכולה להפוך על פניה בשנייה?
שאלה: האם לא קורה שדבר שנראה חיובי מתגלה כשלילי וההפך?
תשובה: בהחלט כן. הדוגמה עם הפרס על מעשה שלילי ממחישה זאת: מצד אחד, זה יכול להיראות כמגוחך לתת פרס על פגיעה במישהו אחר, אבל מצד שני, אפשר לנמק שזה עוזר לילד להרגיש אהוב ולוותר על הצורך לפגוע. בדיוק אותו עיקרון פועל לגבי עונש: מצד אחד, עונש מקנה גבול ברור, מצד שני הוא יכול לעורר שנאה.
כך גם לגבי התזמון של העונש: מצד אחד, עונש מיידי מחבר את התוצאה למעשה, מצד שני, עונש מאוחר עשוי להפוך למנגנון של "חוסר ודאות" שמערער את ביטחון הילד. בכל כיוון שננקוט, ניתקל בסדרה של בעיות ושל יתרונות.
האם ענישה מחמירה בהכרח מצמצמת את התנהגות העבירה?
שאלה: מה לגבי ענישה חמורה יותר בבגרות, למשל לאנשים שעוברים באדום או מבצעים פגע וברח?
תשובה: באופן אינטואיטיבי, אנשים חושבים שככל שהעונש יהיה כבד יותר, כך יחששו יותר לעבור על החוק. לפעמים, באמת חוק מחמיר יקטין את העבירה, אבל לא בהכרח. יכולים להיות אנשים שיאמרו: "אם בכל מקרה אני אשלם מחיר יקר, אולי אמשיך בקו שלי, או אנסה לחמוק ולא אתפס".
למשל, אם על חציית רמזור אדום נותנים עונש מוות (קיצוני לחלוטין רק לשם ההמחשה), אולי זה יגרום לפחד עצום, אבל ייתכן שדווקא זה ייצר זלזול כלפי החוק או כלפי החיים, או לחלופין יגרום לאנשים לנסות לברוח ולסכן את עצמם ואחרים עוד יותר.
עוד דוגמה היא הנושא של פגע וברח: הגברת הענישה על פגע וברח יכולה להרתיע עבריינים, אך באותה מידה היא עלולה לגרום לאדם שפגע במישהו להעדיף לברוח כדי לא להיתפס, מאחר שהוא כבר חושב שאם יתפסו אותו, עונשו יהיה חמור בכל מקרה, אז אולי עדיף להסתכן.
על הרצון להתאים את הילד לעולם, ועל הרצון להתאים את העולם לילד
שאלה: כיצד מתמודדים עם כך שהילד אינו מרוצה מהמציאות?
תשובה: יש שתי גישות עיקריות:
1. לנסות לשנות את המציאות כך שתתאים לרצונו של הילד.
2. לנסות לשנות את רצונו של הילד כדי שיתאים למציאות.
הורים רבים רוצים "להציל" את הילד מסבל מידי. אם הילד מתעקש שהוא לא רוצה ללבוש מעיל, ההורה לעיתים ממהר לעשות הכל כדי שירגיש נוח, כדי שלא יסבול, כדי לרצות את הילד. אבל כאשר ילד מתרגל שכל הזמן מתאים לו את המציאות, הוא לא לומד להתמודד עם מצבים קשים.
מנגד, אם כל הזמן מנסים לכפות עליו לוותר על הרצונות שלו, הוא עלול לפתח תחושת חוסר ביטחון או חוסר ערך, להפסיק לרצות ולנסות דברים חדשים, ולהיכנע תמידית לסביבה.
לכן, צריך גם לפעמים להתחשב בילד ולשנות את המציאות לטובתו, וגם לפעמים ללמד אותו להסתגל למצבים לא נוחים. אומנות האיזון הזו מורכבת, ואין בה כללים מוחלטים.
כיצד ראיית עומק של המציאות עשויה לסייע?
שאלה: ומה אם מנסים להסביר לילד הסברים מורכבים על העולם, כמו שאין הבדל מהותי בין יש לאין?
תשובה: שאלות פילוסופיות עמוקות רבות פעמים לא ניתנות להסבר פשוט לילד, במיוחד אם המבוגר עצמו לא העמיק בהן עד הסוף. אם ההורה לא מבין בעצמו את ההסברים האלה, ייתכן שזה פחות רלוונטי לגרור ילד לשאלות מסוג זה. חשוב לדעת להתאים את ההסבר לגיל הילד, לרמת ההבנה שלו, ולאופן שבו הוא חווה את העולם הרגשי שלו.
סיכום ביניים: אין תשובה מוחלטת
שאלה: האם יש סיכוי שאף על פי שנתחשב בכל הקשרים, עדיין זה לא יצליח לנו?
תשובה: אפשרות כזאת תמיד קיימת. הטבע האנושי והיחסים בין בני אדם מורכבים מאוד, ולפעמים גם כשמשתדלים לבחור בדרך הנכונה ביותר, הילד עדיין מגיב בצורה מפתיעה או לא רצויה. העובדה שאין נוסחה ברורה יכולה לתסכל, אך היא גם מציאות החיים.
הנקודה המרכזית היא: להבין שאין בהכרח "עדיף" מוחלט. כל בחירה משדרת לילד מסר, וכל מסר יכול להתפרש לחיוב או לשלילה, בהתאם לאופן שבו הילד תופס את עצמו ואת סביבתו.
סוגיית התזמון: מיידי מול עתידי
שאלה: מדוע יש כאלו שאומרים "החלטת להעניש? אל תעניש מיד"?
תשובה: ההיגיון מאחורי זה הוא שלא צריך להרגיל את הילד שעונש בא רק מיד. אם הילד מבין שעונש מופיע בהפרש זמן, הוא נשאר דרוך יותר ומבין שהתנהגות שלילית תרדוף אותו בעתיד. מצד שני, זה אכן עלול ליצור מצב של פחד תמידי, של "מתי כבר העונש יגיע?", וזה עשוי להזיק לבריאות הנפשית של הילד.
כך אנו מבינים שכל גישה אפשרית נושאת בחובה בעיות והיבטים מנוגדים.
מה אפשר ללמוד מכל זה על הפעלת סמכות ומסגרת?
שאלה: מדוע ההורה בכל זאת מתלבט אם להיות נוקשה או רך עם הילד?
תשובה: ההורה אוהב את הילד ורוצה בטובתו. מצד אחד, הוא לא רוצה להשרות תחושת ניכור ושנאה, ומצד שני הוא לא רוצה שהילד יעשה מה שבא לו ויפגע בעצמו או באחרים. למעשה, ההורה משחק בין שני קטבים: קוטב "אני רוצה שתהיה חופשי, מאושר, כמעט אלוהים" לבין קוטב "אני רוצה שתרסן את עצמך ותכבד חוקים".
כשנוטים יותר מדי לצד החופש, הילד עלול להתבלבל, לנהוג באופן לא אחראי או לפגוע באחרים מתוך אגוצנטריות. כשנוטים לצד הענישה, הילד עלול לפתח ריחוק ורצון לנקום. האתגר הוא למצוא את דרך האמצע, וכל פעם להתאים את התגובות לסיטואציה החדשה שעולה.
הקשר בין ענישה לילדים ודוגמאות מעולם המבוגרים
שאלה: איך קשורה השאלה על ענישת ילד לנושא של עבירות תנועה?
תשובה: הדוגמאות שהובאו (כמו פגע וברח, מעבר באדום) באות להמחיש את הרעיון שגם אצל מבוגרים אין ודאות מוחלטת שעונש חמור ימנע עבריינות. ייתכן שזה יפעל להפחתה, אבל ייתכן גם שיגביר התנהגות של בריחה ופחד. המסר הכללי הוא שאותה מורכבות קיימת גם עם ילדים, רק שבמידה גדולה יותר של עדינות, כי ילד צעיר עדיין בונה את זהותו.
חיזוק הרצון לעומת הגבלת הרצון
שאלה: האם כדאי תמיד לתת לילד את מה שהוא רוצה, כדי שלא יסבול?
תשובה: זו דילמה שנמשכת כל הזמן. כשאוהבים את הילד, רוצים למנוע ממנו סבל ולקנות לו מה שהוא מבקש. אבל אז הוא לא לומד להתמודד. אם מגבילים אותו בכל דבר, הוא גדל עם חשש מתמיד ולא מפתח ביטחון עצמי. לכן, המסקנה היא שצריך לשלב בין השניים: לפעמים לתמוך ברצון שלו, ולפעמים להראות לו כיצד לקבל את המציאות כפי שהיא.
סיכום סופי והסתכלות רחבה
שאלה: מהי התובנה האחרונה שניתן לקחת מכל המורכבות הזו?
תשובה: אין דרך אחת שנכונה תמיד. בכל התערבות הורית יש יתרון וחיסרון. העיקר הוא להיות מודע לכך שהילד מושפע לא רק מהפעולה (פרס או עונש) אלא מהמשמעות שהוא מייחס לפעולה הזו (האם רואים בי טוב? האם אוהבים אותי? האם סומכים עלי?). גם בענישה, יש לשקול את מכלול ההיבטים: מתי היא מתבצעת, איך היא מוסברת, מה ההקשר הנפשי של הילד, ועוד פרמטרים רבים.
אם נזכור שאין פתרון מוחלט, נקל על עצמנו למצוא איזון ותנועה חופשית בין גישות שונות: לפעמים יותר קשוחה ומענישה, לפעמים יותר מקבלת ואוהבת. וכמובן, חשוב לדעת שגם כשנוהגים מתוך כוונה טובה, לא תמיד יגיעו תוצאות מושלמות, כי נפש הילד מורכבת ונתונה להשפעות רבות, חיצוניות ופנימיות גם יחד.
- חינוך ילדים והצבת גבולות
- אהבה ללא תנאים והשלכותיה
- התמודדות עם כעס ונקמנות
- פיתוח ביטחון עצמי אל מול עימותים
- חרדות ומתח אצל ילדים והוריהם
אתה שואל מה הגישה היעילה לענישת ילדים.
ש: כן זאת אומרת נגיד בפרמטר אחד שבדקתי האם ענישה מחמירה יכולה להשיג תוצאות טובות.
אליעד: כן.
ש: או שבן אדם מתישהו בסוף שוכח את הענישה.
אליעד: שאלת שאלה אני אתן לך את התשובה, מה השאלה מהתחלה אתה שאלת מה היא ענישה יעילה.
ש: האם ענישה מחמירה תשיג תוצאות יותר טובות.
אליעד: מענישה מקלה אבל אתה בכלל לא שאלת האם ענישה בכלל מועילה, למה אתה שואל אם ענישה מקלה או מחמירה מועילה תשאל האם ענישה מועילה.
ש: ענישה זאת הכוונה.
אליעד: זה לא משנה הכל ידוע.
ש: כאילו אני מניח שזה מחויב.
אליעד: מחויב שתהיה ענישה?
ש: לא שענישה שהיא משפיעה במידה כזאת או אחרת.
אליעד: תראה במידה כזאת או אחרת זה ברור השאלה איך היא משפיעה יכול להיות שהיא משפיעה לרעה תעניש מישהו ואז הוא ירצה לנקום בך הוא יהיה עוד יותר גרוע. מה עדיף עדיף להעניש או לא להעניש, מה התשובה שאין עדיף.
ש: מישהו שיש לו כוח יותר על הנענש.
אליעד: באמת, יש לו כוח אבל לא מוחלט אם היה לו כוח מוחלט הוא לא היה צריך להעניש הוא צריך להעניש כי אין לו כוח כי אין לו את כל הכוח ואז הוא אומר שהנענש יכול לנקום בו ולעשות לו דווקא הפוך. בקיצור מה השורה התחתונה שכשמישהו עושה משהו נגיד ילד נגיד לדוגמה, נגיד ילד עושה משהו עכשיו יש יתרון בלהעניש אותו ויש יתרון בלא להעניש אותו, מה היתרון בזה שילד עושה דבר רע תקנה לו פרס מה היתרון?
ש: מה בזכות הפרס?
אליעד: לא הפוך אם אתה נותן לו פרס אתה מחזק את ההתנהגות הילד עשה דבר רע הרביץ עכשיו אתה הולך קונה לו פרס אז אני שאלתי מה היתרון שבזה.
ש: אתה מראה לו שאתה מחזק את ההתנהגות.
אליעד: אבל למה שתרצה לחזק את ההתנהגות בהנחה שאתה רוצה להחליש את ההתנהגות, אוקי שניה ילד הרביץ לחברו נגיד שאתה רוצה לגרום לילד לא להרביץ יותר לחבר שלו איזה היגיון יכול להיות בזה שאתה תיתן לו פרס על זה שהוא הרביץ לו כדי שהוא לא ירביץ לו.
ש: צריך גם לעשות התניה בפרס "אני לא רוצה שתרביץ לילד".
אליעד: בהנחה שאתה לא עושה התניה אז אני מסביר לכם את ההיגיון אפשר לעשות הפוך על הפוך אפשר להגיד למה הוא הרביץ לו כי הוא לא אוהב את עצמו, למה הוא לא אוהב את עצמו כי הוא חושב שהוא ילד רע למה הוא חושב שהוא ילד רע כי הוא חושב שיש לו חסרונות אם אתה תגיד לו "תקשיב אתה הרבצת לו", "כן", "כולם אומרים שאת ילד רע", "כן", "אני אומר שאני נותן לך פרס על זה שהרבצת לו" אז מתישהו הוא יגיד "מה באמת אני כל כך טוב אז אני לא צריך להרביץ לו כבר אני אוהב את עצמי איך שאני מה אכפת לי שהוא קילל אותי אני כבר אוהב את עצמי איך שאני".
ש: זה הפוך על הפוך אבל בגישה אחרת לחלוטין.
אליעד: אני רק רציתי להראות, רגע שנייה ומה החיסרון בלתת לילד שמרביץ לילד אחר לתת לו עונש הוא אומר "אני קיבלתי עונש אז אני ילד רע הם לא אוהבים אותי, נכון עכשיו אני שונא את העולם אז הוא קילל אותי עכשיו אני צריך לנקום בו עוד יותר" הוא ירביץ לו עוד פעם בדיוק הפוך. לכן מה המסקנה שהילד מרביץ למישהו אחר מה צריך לעשות לתת לו פרס ולהגיד לו "אני אוהב אותך איך שאתה בלי תנאים בכל מקרה" ואז מרוב האהבה מתישהו הוא יפסיק להרביץ או לתת לו ענישה ואז מרוב שנאה אולי הוא יתחיל להרביץ.
בקיצור אין תשובה מוחלטת כי אם הייתה תשובה מוחלטת, זה לא מדויק מה שאני אומר אבל בגדול אם הייתה תשובה מוחלטת גם לא הייתה שום שאלה כולם היו מתישהו מוצאים את הדרך ועושים אלא מה אתה תעניש אותו יכול להיות שזה יעזור יכול להיות שזה יזיק ויכול להיות שזה לא ישנה מה כן התשובה המוחלטת, התשובה המוחלטת אומרת כזה דבר תעשה מה שאתה רוצה רק תדע שיש בזה חיסרון ויתרון זה הכל זה 1. 2. תעשה מה שאתה רוצה אבל לפי הסיטואציה זאת אומרת אם אתה קולט שהילד פועל מתוך נקמנות תשדר לו שאתה אוהב אותו, אתה קולט שהוא אוהב את עצמו יותר מדי תשדר לו שאתה אוהב אותו פחות כאילו תנסה לאזן אותו לפי ההקשר.
אבל אין נוסחה מוחלטת הכל תלוי בהקשר אין נוסחה מוחלטת למה צריך לעשות הכל תלוי בהקשר, לפעמים נגיד שמישהו נגיד בחרדה לפעמים אתה צריך להביע אמפתיה כלפי החרדה ואז זה ירגיע אותו ולפעמים אתה צריך לא להביע אמפתיה כלפי החרדה ואז זה ירגיע אותו, איך תדע מה לעשות אין שתדע מה לעשות קודם כל אין מוחלט ודבר שני צריך לבחור לפי ההקשר אין בזה כללים וגם לא בטוח שזה יעבוד לך גם כשתבחר לפי ההקשר גם לא בטוח שזה יעבוד כי לא בטוח שהבנת את ההקשר וגם המערכת עובדת חצי אקראית ולכן לא בטוח שזה יצליח לך.
ש: אתה יודע שבענישה מצאו שעוד גורם חשוב זה שאם כבר החלטת להעניש שזה יהיה כמה שיותר סמוך לאירוע.
אליעד: יפה עכשיו בא נסביר את ההפך עכשיו מה ההפך?
ש: ההפך שאם זה יהיה יותר רחוק אז אולי יהיה לו שכל יותר להבין.
אליעד: לא בא נסביר עוד פרספקטיבה כי אם אתה מעניש אותו מיד אז אם לא הענשת אותו הוא אומר "לא קרה כלום" אתה רואה זאת פרספקטיבה הפוכה מצד שני והתגמול גם צריך להיות מיד מה עם משמעות לטווח רחוק אולי הוא צריך לדעת שהענישה זה גם יכול לבוא לו בעוד שנתיים ואז הוא "רגע אבל גם אם אני לא אחטוף את העונש מיד אולי אני אחטוף את העונש בעוד שנתיים" לכן הפוך יש משפט שאומר החלטת להעניש אף פעם אל תעניש מיד, למה כי אם אתה תעניש מיד אתה גורם לו לחשוב שאם זה לא מיד עכשיו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה אתה צריך להרגיל אותו שהענישה זה גם בזמן רחוק יותר כדי שידע שגם אם הוא לא חוטף את העונש עכשיו הוא יחטוף אותו אחר כך, בקיצור סובבנו את זה.
ש: אבל ככה הוא יהיה בחרדות כל הזמן הוא לא ידע מה מצפה לו.
אליעד: אבל אין מה לעשות זה מה יש מכל צד איך שאתה תעשה את זה אין מה לעשות, הבן אדם עם חסרונות הוא גם רוצה להיות אלוהים ולעשות מה שבא לו מצד שני הוא לא יכול מה שבא לו כי המשחק מבוסס על "אתה לא עושה מה שבא לך" זה המשחק ואתה צריך לנווט בין הרצון שלך לגרום לילד להרגיש אלוהים לבין הרצון לגרום לו להרגיש שהוא לא אלוהים זה הכל ואתה גם רוצה להרגיש אבא טוב הורה טוב ואז אתה רוצה לגרום לו להרגיש שהוא אלוהים כי אתה אוהב אותו מצד שני אם אתה תגרום לו להרגיש שהוא אלוהים הוא גם מהר מעוד ישנא אותך וגם יהפוך להיות קרימינל. עכשיו אני רוצה להגיד משהו אחר בהקשר.
ש: יש לי עוד דוגמה בנושא.
אליעד: כן תן אתה דוגמה.
ש: נגיד לא יודע 5% מהנהגים זה סתם נתונים סתמיים עוברים ברמזור אדום.
אליעד: אם נגיד יחמירו את העונש של תאונת פגע וברח.
ש: זה לא מחויב שזה יקטין את אחוז העוברים באדום?
אליעד: לא.
ש: למה לא כאילו אלו שעוברים באדום לא משכללים את העונש?
אליעד: אם יהיה גזר דין מוות למי שעובר באדום, שנייה רגע האם זה יקטין את כמות האנשים שעוברים באדום לא מחויב יכול להיות שזה יגרום לכך שאנשים יגידו "טוב אוקי אז החיים שווים פחות", יכול להיות שזה בכלל יצור תוצאה הפוכה שאנשים יזלזלו בערך החיים ויגידו "תראה אפילו על כזה דבר הורגים אנשים". בפועל זה נכון שבאופן יחסי, שנייה זה נכון שבאופן יחסי אם הקנס גדל אז זה נכון שהוא נזהר יותר זה נכון אבל זה לא מחויב זה תלוי בהקשר, אוקי זה תלוי בהקשר.
לדוגמה אם נגיד מגדילים את העונש על תאונת פגע וברח זה מקטין את הסיכוי שיהיה פגע וברח או מגדיל את הסיכוי שיהיה פגע וברח מצד אחד זה מקטין את הסיכוי שיהיה פגע וברח כי הוא יודע שאם הוא יברח הוא יחטוף עונש חזק ומצד שני זה מגדיל את הסיכוי שהוא יברח כי הוא אומר "אבל עכשיו אם אני לא אברח מה אני אחטוף" אתה מבין לכן זה, אם הייתם אומרים פגע וברח אם אתה נשאר לעזור לבן אדם ואתה לא מקבל עונש אז הוא היה נשאר אבל אז זה היה עוד יותר פגע וברח הוא היה פגע בלי ברח כי הוא אומר "אני אפגע אני לא אברח ואז אני לא אקבל עונש".
עכשיו אני אתן לכם פרספקטיבה נוספת, אוקי ילד שהמציאות נגד רצונו זה בדיוק כמו בן אדם מבוגר שהמציאות נגד רצונו, עכשיו כשהמציאות נגד רצונך יש שתי אפשרויות או שאתה משנה את המציאות או שאתה משנה את רצונך. עכשיו בדרך כלל הורים כשהם רואים שהמציאות נגד רצונו של הילד בדרך כלל הם מנסים לשנות את המציאות שתהיה כרצונו של הילד אז הוא אומר "אני לא רוצה את זה", "אוקי מה אתה כן רוצה קח" למה כי הילד סובל אתה לא רוצה שהוא יסבול אז אתה מנסה לשנות את המציאות להתאים אותה למציאות של הילד אבל אז מה אתה עושה אבל אז אתה מרגיל את הילד שכל הזמן המציאות צריכה להיות כרצונו ואז מה תעשה ביום שלא תוכל לגרום למציאות להיות כרצונו.
מה תעשה כשהוא יגיע מחוץ לבית למקומות אחרים שהוא לא הילד שלהם ושמה אין להם כל כך סבלנות אליו ויגידו לו זה החוקים והוא לא ידע מה לעשות כי רגיל שהמציאות צריכה להיות כרצונו והוא לא יודע להרגיל את רצונו לרצון המציאות ולכן מה שאני מנסה להגיד זה שלפעמים כשהילד אומר "אני לא רוצה את זה" אז במקום לנסות לפתור את הבעיה להגיד לו "למה אתה לא רוצה, מה זה משנה שאתה רוצה, מי אמר שזה משנה" כל שאר הטקסים והדיונים וכו', אני לא אומר שצריך להגיד לו "אין הבדל בין יש לאין" אני לא אומר איך להסביר לו ואני לא אומר מה ואתה אל תצחק אבל אני לא אומר מה להגיד אני מדבר על הרעיון כרעיון.
אפשר להגיד לו "מה זה משנה" ואפשר להגיד לו "תראה את הפרופורציה" ואפשר להגיד לו ככה אפשר להגיד לו ככה, אפשר להגיד לו מלא דברים אבל הרעיון הוא לא להתמקד רק "בבוא נשנה את המציאות שתהיה רק כרצונך בוא נתמקד גם בלשנות את רצונך". עכשיו בטווח הקצר הרבה פעמים זה יותר קשה כי הוא מתעקש על משהו ויותר קל לתת לו את מה שהוא רוצה מאשר לחפור לו מצד שני אתה מרגיל אותו לקבל את מה שהוא רוצה ואז זה הרבה יותר קשה בטווח הארוך אם תרגיל אותו להסתפק במה שיש לו לטווח הארוך זה יהיה יותר קל וצריך את שני הצדדים כי אם תרגיל אותו רק להסתגל הוא גם יצא נכה נפשית כי הוא לא ידע לעשות כלום ואם תרגיל אותו רק להילחם הוא גם כן יפגע כי הוא לא ידע לוותר, בקיצור צריך גם וגם.
ש: ואם הוא יחשוב שזה בצחוק.
אליעד: כי מי אמר אולי באמת צריך להסביר לו את זה אז השאלה באיזה מילים אבל כן צריך להסביר לו את זה, חוץ מזה אם אתה תסביר לילד שאין הבדל בין יש לאין הוא יבין את זה כמוך אם גם אתה לא מבין את זה אז זה לא משנה. טוב הבנו?
ש: כן זאת אומרת נגיד בפרמטר אחד שבדקתי האם ענישה מחמירה יכולה להשיג תוצאות טובות.
אליעד: כן.
ש: או שבן אדם מתישהו בסוף שוכח את הענישה.
אליעד: שאלת שאלה אני אתן לך את התשובה, מה השאלה מהתחלה אתה שאלת מה היא ענישה יעילה.
ש: האם ענישה מחמירה תשיג תוצאות יותר טובות.
אליעד: מענישה מקלה אבל אתה בכלל לא שאלת האם ענישה בכלל מועילה, למה אתה שואל אם ענישה מקלה או מחמירה מועילה תשאל האם ענישה מועילה.
ש: ענישה זאת הכוונה.
אליעד: זה לא משנה הכל ידוע.
ש: כאילו אני מניח שזה מחויב.
אליעד: מחויב שתהיה ענישה?
ש: לא שענישה שהיא משפיעה במידה כזאת או אחרת.
אליעד: תראה במידה כזאת או אחרת זה ברור השאלה איך היא משפיעה יכול להיות שהיא משפיעה לרעה תעניש מישהו ואז הוא ירצה לנקום בך הוא יהיה עוד יותר גרוע. מה עדיף עדיף להעניש או לא להעניש, מה התשובה שאין עדיף.
ש: מישהו שיש לו כוח יותר על הנענש.
אליעד: באמת, יש לו כוח אבל לא מוחלט אם היה לו כוח מוחלט הוא לא היה צריך להעניש הוא צריך להעניש כי אין לו כוח כי אין לו את כל הכוח ואז הוא אומר שהנענש יכול לנקום בו ולעשות לו דווקא הפוך. בקיצור מה השורה התחתונה שכשמישהו עושה משהו נגיד ילד נגיד לדוגמה, נגיד ילד עושה משהו עכשיו יש יתרון בלהעניש אותו ויש יתרון בלא להעניש אותו, מה היתרון בזה שילד עושה דבר רע תקנה לו פרס מה היתרון?
ש: מה בזכות הפרס?
אליעד: לא הפוך אם אתה נותן לו פרס אתה מחזק את ההתנהגות הילד עשה דבר רע הרביץ עכשיו אתה הולך קונה לו פרס אז אני שאלתי מה היתרון שבזה.
ש: אתה מראה לו שאתה מחזק את ההתנהגות.
אליעד: אבל למה שתרצה לחזק את ההתנהגות בהנחה שאתה רוצה להחליש את ההתנהגות, אוקי שניה ילד הרביץ לחברו נגיד שאתה רוצה לגרום לילד לא להרביץ יותר לחבר שלו איזה היגיון יכול להיות בזה שאתה תיתן לו פרס על זה שהוא הרביץ לו כדי שהוא לא ירביץ לו.
ש: צריך גם לעשות התניה בפרס "אני לא רוצה שתרביץ לילד".
אליעד: בהנחה שאתה לא עושה התניה אז אני מסביר לכם את ההיגיון אפשר לעשות הפוך על הפוך אפשר להגיד למה הוא הרביץ לו כי הוא לא אוהב את עצמו, למה הוא לא אוהב את עצמו כי הוא חושב שהוא ילד רע למה הוא חושב שהוא ילד רע כי הוא חושב שיש לו חסרונות אם אתה תגיד לו "תקשיב אתה הרבצת לו", "כן", "כולם אומרים שאת ילד רע", "כן", "אני אומר שאני נותן לך פרס על זה שהרבצת לו" אז מתישהו הוא יגיד "מה באמת אני כל כך טוב אז אני לא צריך להרביץ לו כבר אני אוהב את עצמי איך שאני מה אכפת לי שהוא קילל אותי אני כבר אוהב את עצמי איך שאני".
ש: זה הפוך על הפוך אבל בגישה אחרת לחלוטין.
אליעד: אני רק רציתי להראות, רגע שנייה ומה החיסרון בלתת לילד שמרביץ לילד אחר לתת לו עונש הוא אומר "אני קיבלתי עונש אז אני ילד רע הם לא אוהבים אותי, נכון עכשיו אני שונא את העולם אז הוא קילל אותי עכשיו אני צריך לנקום בו עוד יותר" הוא ירביץ לו עוד פעם בדיוק הפוך. לכן מה המסקנה שהילד מרביץ למישהו אחר מה צריך לעשות לתת לו פרס ולהגיד לו "אני אוהב אותך איך שאתה בלי תנאים בכל מקרה" ואז מרוב האהבה מתישהו הוא יפסיק להרביץ או לתת לו ענישה ואז מרוב שנאה אולי הוא יתחיל להרביץ.
בקיצור אין תשובה מוחלטת כי אם הייתה תשובה מוחלטת, זה לא מדויק מה שאני אומר אבל בגדול אם הייתה תשובה מוחלטת גם לא הייתה שום שאלה כולם היו מתישהו מוצאים את הדרך ועושים אלא מה אתה תעניש אותו יכול להיות שזה יעזור יכול להיות שזה יזיק ויכול להיות שזה לא ישנה מה כן התשובה המוחלטת, התשובה המוחלטת אומרת כזה דבר תעשה מה שאתה רוצה רק תדע שיש בזה חיסרון ויתרון זה הכל זה 1. 2. תעשה מה שאתה רוצה אבל לפי הסיטואציה זאת אומרת אם אתה קולט שהילד פועל מתוך נקמנות תשדר לו שאתה אוהב אותו, אתה קולט שהוא אוהב את עצמו יותר מדי תשדר לו שאתה אוהב אותו פחות כאילו תנסה לאזן אותו לפי ההקשר.
אבל אין נוסחה מוחלטת הכל תלוי בהקשר אין נוסחה מוחלטת למה צריך לעשות הכל תלוי בהקשר, לפעמים נגיד שמישהו נגיד בחרדה לפעמים אתה צריך להביע אמפתיה כלפי החרדה ואז זה ירגיע אותו ולפעמים אתה צריך לא להביע אמפתיה כלפי החרדה ואז זה ירגיע אותו, איך תדע מה לעשות אין שתדע מה לעשות קודם כל אין מוחלט ודבר שני צריך לבחור לפי ההקשר אין בזה כללים וגם לא בטוח שזה יעבוד לך גם כשתבחר לפי ההקשר גם לא בטוח שזה יעבוד כי לא בטוח שהבנת את ההקשר וגם המערכת עובדת חצי אקראית ולכן לא בטוח שזה יצליח לך.
ש: אתה יודע שבענישה מצאו שעוד גורם חשוב זה שאם כבר החלטת להעניש שזה יהיה כמה שיותר סמוך לאירוע.
אליעד: יפה עכשיו בא נסביר את ההפך עכשיו מה ההפך?
ש: ההפך שאם זה יהיה יותר רחוק אז אולי יהיה לו שכל יותר להבין.
אליעד: לא בא נסביר עוד פרספקטיבה כי אם אתה מעניש אותו מיד אז אם לא הענשת אותו הוא אומר "לא קרה כלום" אתה רואה זאת פרספקטיבה הפוכה מצד שני והתגמול גם צריך להיות מיד מה עם משמעות לטווח רחוק אולי הוא צריך לדעת שהענישה זה גם יכול לבוא לו בעוד שנתיים ואז הוא "רגע אבל גם אם אני לא אחטוף את העונש מיד אולי אני אחטוף את העונש בעוד שנתיים" לכן הפוך יש משפט שאומר החלטת להעניש אף פעם אל תעניש מיד, למה כי אם אתה תעניש מיד אתה גורם לו לחשוב שאם זה לא מיד עכשיו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה אתה צריך להרגיל אותו שהענישה זה גם בזמן רחוק יותר כדי שידע שגם אם הוא לא חוטף את העונש עכשיו הוא יחטוף אותו אחר כך, בקיצור סובבנו את זה.
ש: אבל ככה הוא יהיה בחרדות כל הזמן הוא לא ידע מה מצפה לו.
אליעד: אבל אין מה לעשות זה מה יש מכל צד איך שאתה תעשה את זה אין מה לעשות, הבן אדם עם חסרונות הוא גם רוצה להיות אלוהים ולעשות מה שבא לו מצד שני הוא לא יכול מה שבא לו כי המשחק מבוסס על "אתה לא עושה מה שבא לך" זה המשחק ואתה צריך לנווט בין הרצון שלך לגרום לילד להרגיש אלוהים לבין הרצון לגרום לו להרגיש שהוא לא אלוהים זה הכל ואתה גם רוצה להרגיש אבא טוב הורה טוב ואז אתה רוצה לגרום לו להרגיש שהוא אלוהים כי אתה אוהב אותו מצד שני אם אתה תגרום לו להרגיש שהוא אלוהים הוא גם מהר מעוד ישנא אותך וגם יהפוך להיות קרימינל. עכשיו אני רוצה להגיד משהו אחר בהקשר.
ש: יש לי עוד דוגמה בנושא.
אליעד: כן תן אתה דוגמה.
ש: נגיד לא יודע 5% מהנהגים זה סתם נתונים סתמיים עוברים ברמזור אדום.
אליעד: אם נגיד יחמירו את העונש של תאונת פגע וברח.
ש: זה לא מחויב שזה יקטין את אחוז העוברים באדום?
אליעד: לא.
ש: למה לא כאילו אלו שעוברים באדום לא משכללים את העונש?
אליעד: אם יהיה גזר דין מוות למי שעובר באדום, שנייה רגע האם זה יקטין את כמות האנשים שעוברים באדום לא מחויב יכול להיות שזה יגרום לכך שאנשים יגידו "טוב אוקי אז החיים שווים פחות", יכול להיות שזה בכלל יצור תוצאה הפוכה שאנשים יזלזלו בערך החיים ויגידו "תראה אפילו על כזה דבר הורגים אנשים". בפועל זה נכון שבאופן יחסי, שנייה זה נכון שבאופן יחסי אם הקנס גדל אז זה נכון שהוא נזהר יותר זה נכון אבל זה לא מחויב זה תלוי בהקשר, אוקי זה תלוי בהקשר.
לדוגמה אם נגיד מגדילים את העונש על תאונת פגע וברח זה מקטין את הסיכוי שיהיה פגע וברח או מגדיל את הסיכוי שיהיה פגע וברח מצד אחד זה מקטין את הסיכוי שיהיה פגע וברח כי הוא יודע שאם הוא יברח הוא יחטוף עונש חזק ומצד שני זה מגדיל את הסיכוי שהוא יברח כי הוא אומר "אבל עכשיו אם אני לא אברח מה אני אחטוף" אתה מבין לכן זה, אם הייתם אומרים פגע וברח אם אתה נשאר לעזור לבן אדם ואתה לא מקבל עונש אז הוא היה נשאר אבל אז זה היה עוד יותר פגע וברח הוא היה פגע בלי ברח כי הוא אומר "אני אפגע אני לא אברח ואז אני לא אקבל עונש".
עכשיו אני אתן לכם פרספקטיבה נוספת, אוקי ילד שהמציאות נגד רצונו זה בדיוק כמו בן אדם מבוגר שהמציאות נגד רצונו, עכשיו כשהמציאות נגד רצונך יש שתי אפשרויות או שאתה משנה את המציאות או שאתה משנה את רצונך. עכשיו בדרך כלל הורים כשהם רואים שהמציאות נגד רצונו של הילד בדרך כלל הם מנסים לשנות את המציאות שתהיה כרצונו של הילד אז הוא אומר "אני לא רוצה את זה", "אוקי מה אתה כן רוצה קח" למה כי הילד סובל אתה לא רוצה שהוא יסבול אז אתה מנסה לשנות את המציאות להתאים אותה למציאות של הילד אבל אז מה אתה עושה אבל אז אתה מרגיל את הילד שכל הזמן המציאות צריכה להיות כרצונו ואז מה תעשה ביום שלא תוכל לגרום למציאות להיות כרצונו.
מה תעשה כשהוא יגיע מחוץ לבית למקומות אחרים שהוא לא הילד שלהם ושמה אין להם כל כך סבלנות אליו ויגידו לו זה החוקים והוא לא ידע מה לעשות כי רגיל שהמציאות צריכה להיות כרצונו והוא לא יודע להרגיל את רצונו לרצון המציאות ולכן מה שאני מנסה להגיד זה שלפעמים כשהילד אומר "אני לא רוצה את זה" אז במקום לנסות לפתור את הבעיה להגיד לו "למה אתה לא רוצה, מה זה משנה שאתה רוצה, מי אמר שזה משנה" כל שאר הטקסים והדיונים וכו', אני לא אומר שצריך להגיד לו "אין הבדל בין יש לאין" אני לא אומר איך להסביר לו ואני לא אומר מה ואתה אל תצחק אבל אני לא אומר מה להגיד אני מדבר על הרעיון כרעיון.
אפשר להגיד לו "מה זה משנה" ואפשר להגיד לו "תראה את הפרופורציה" ואפשר להגיד לו ככה אפשר להגיד לו ככה, אפשר להגיד לו מלא דברים אבל הרעיון הוא לא להתמקד רק "בבוא נשנה את המציאות שתהיה רק כרצונך בוא נתמקד גם בלשנות את רצונך". עכשיו בטווח הקצר הרבה פעמים זה יותר קשה כי הוא מתעקש על משהו ויותר קל לתת לו את מה שהוא רוצה מאשר לחפור לו מצד שני אתה מרגיל אותו לקבל את מה שהוא רוצה ואז זה הרבה יותר קשה בטווח הארוך אם תרגיל אותו להסתפק במה שיש לו לטווח הארוך זה יהיה יותר קל וצריך את שני הצדדים כי אם תרגיל אותו רק להסתגל הוא גם יצא נכה נפשית כי הוא לא ידע לעשות כלום ואם תרגיל אותו רק להילחם הוא גם כן יפגע כי הוא לא ידע לוותר, בקיצור צריך גם וגם.
ש: ואם הוא יחשוב שזה בצחוק.
אליעד: כי מי אמר אולי באמת צריך להסביר לו את זה אז השאלה באיזה מילים אבל כן צריך להסביר לו את זה, חוץ מזה אם אתה תסביר לילד שאין הבדל בין יש לאין הוא יבין את זה כמוך אם גם אתה לא מבין את זה אז זה לא משנה. טוב הבנו?
050-3331-331